- הודעות
- 9,578
- תודות
- 17,442
- נקודות
- 1,280
בפרשה מתואר, שלאחר שהחלה המגפה, ציווה משה לאהרן לקחת קטורת ולהיות בתוך הקהל, וכך תיעצר המגפה.
והנה, המעיין בפסוקים אלה יראה, שאהרן שינה מהסדר שאמר לו משה: משה אמר, שקודם ייקח את הקטורת מהמזבח וישימנה במחתה, ולאחר מכן יילך אל העם כשהקטורת כבר בתוך המחתה ("קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת והולך מהרה אל העדה"), ואילו אהרן, קודם רץ אל העם כשבידו מחתה ריקה, ורק כשהיה בתוך העם, נתן את הקטורת במחתה ("וירץ אל תוך הקהל, והנה החל הנגף.. ויתן את הקטורת").
הסבר מעניין לכך מובא בנצי"ב, ולפיו ההבדל נובע ממחלוקת הלכתית בין משה לאהרן: מה הדין, כאשר דוחים איסור מפני פיקוח נפש, ויש בידינו שתי אפשרויות: האחת, לעבור על האיסור כעת, והשניה, להמתין עם ביצוע האיסור עד שכבר יהיה ברור שאין שום מנוס מכך, אך על ידי המתנה זו יש סיכון שיעבור האדם איסור חמור יותר. למשל, יום טוב חל להיות לפני שבת, ובשבת צפוי האדם להיות במצב של פיקוח נפש; האם עדיף לעבור על איסור יום טוב, שהוא קל יחסית לשבת, או שעדיף להמתין עד שבת (כי מצד אחד שבת חמורה מיו"ט, אך מצד ייתכן שעד שבת תהיה רפואה באופן שלא יצריך לעבור על האיסור).
ובזה נחלקו משה ואהרן; כי גם כאן, התעורר צורך לעבור על איסור קטורת בחוץ, מפני המגפה; אך היו כאן שתי אפשרויות – האחת, לעבור איסור קל, שבו ההקטרה עצמה תהיה בתוך המקדש, ורק להוציא את הקטורת החוצה; והשניה, לעבור איסור חמור, ולעשות את ההקטרה עצמה בחוץ. משה סבר, שעדיף לעבור על האיסור הקל יותר, ולבצע את ההקטרה עצמה בפנים, בעודו במזבח, ואז להוציא את הקטורת, מאשר לתת את הקטורת בחוץ (ולכן הסדר הוא "תן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת והולך מהרה אל העדה" – ההקטרה תיעשה בפנים, ואז יש לצאת עם הקטורת). אך אהרן סבר, שכדאי להשהות את האיסור ולדחותו עד הרגע האחרון, כשיתברר סופית שאין ברירה (גם אם יש סיכון שעל ידי ההמתנה, האיסור שייעבר יהיה חמור יותר). לכן יצא עם מחתה ריקה (שבזה עדיין אין שום איסור), ורק כשהגיע אל העם ונוכח שהמגפה קיימת ולא נעצרת, שם את הקטורת במחתה מפני פיקוח נפש, על אף שזהו איסור חמור יותר.
[ובקיצור, משה דומה למי שמעדיף לעבור על איסור יו"ט שהוא קל, ואהרן דומה למי שמעדיף לחכות לשבת, ולעבור את האיסור רק אם יתברר שאין מנוס בשום דרך אחרת, גם אם ע"י ההמתנה ייתכן שהאיסור שייעבר יהיה חמור יותר].
והנה, המעיין בפסוקים אלה יראה, שאהרן שינה מהסדר שאמר לו משה: משה אמר, שקודם ייקח את הקטורת מהמזבח וישימנה במחתה, ולאחר מכן יילך אל העם כשהקטורת כבר בתוך המחתה ("קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת והולך מהרה אל העדה"), ואילו אהרן, קודם רץ אל העם כשבידו מחתה ריקה, ורק כשהיה בתוך העם, נתן את הקטורת במחתה ("וירץ אל תוך הקהל, והנה החל הנגף.. ויתן את הקטורת").
הסבר מעניין לכך מובא בנצי"ב, ולפיו ההבדל נובע ממחלוקת הלכתית בין משה לאהרן: מה הדין, כאשר דוחים איסור מפני פיקוח נפש, ויש בידינו שתי אפשרויות: האחת, לעבור על האיסור כעת, והשניה, להמתין עם ביצוע האיסור עד שכבר יהיה ברור שאין שום מנוס מכך, אך על ידי המתנה זו יש סיכון שיעבור האדם איסור חמור יותר. למשל, יום טוב חל להיות לפני שבת, ובשבת צפוי האדם להיות במצב של פיקוח נפש; האם עדיף לעבור על איסור יום טוב, שהוא קל יחסית לשבת, או שעדיף להמתין עד שבת (כי מצד אחד שבת חמורה מיו"ט, אך מצד ייתכן שעד שבת תהיה רפואה באופן שלא יצריך לעבור על האיסור).
ובזה נחלקו משה ואהרן; כי גם כאן, התעורר צורך לעבור על איסור קטורת בחוץ, מפני המגפה; אך היו כאן שתי אפשרויות – האחת, לעבור איסור קל, שבו ההקטרה עצמה תהיה בתוך המקדש, ורק להוציא את הקטורת החוצה; והשניה, לעבור איסור חמור, ולעשות את ההקטרה עצמה בחוץ. משה סבר, שעדיף לעבור על האיסור הקל יותר, ולבצע את ההקטרה עצמה בפנים, בעודו במזבח, ואז להוציא את הקטורת, מאשר לתת את הקטורת בחוץ (ולכן הסדר הוא "תן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת והולך מהרה אל העדה" – ההקטרה תיעשה בפנים, ואז יש לצאת עם הקטורת). אך אהרן סבר, שכדאי להשהות את האיסור ולדחותו עד הרגע האחרון, כשיתברר סופית שאין ברירה (גם אם יש סיכון שעל ידי ההמתנה, האיסור שייעבר יהיה חמור יותר). לכן יצא עם מחתה ריקה (שבזה עדיין אין שום איסור), ורק כשהגיע אל העם ונוכח שהמגפה קיימת ולא נעצרת, שם את הקטורת במחתה מפני פיקוח נפש, על אף שזהו איסור חמור יותר.
[ובקיצור, משה דומה למי שמעדיף לעבור על איסור יו"ט שהוא קל, ואהרן דומה למי שמעדיף לחכות לשבת, ולעבור את האיסור רק אם יתברר שאין מנוס בשום דרך אחרת, גם אם ע"י ההמתנה ייתכן שהאיסור שייעבר יהיה חמור יותר].