בראשית מדוע תיבת "ויקח" באדם נדרשת שלא לפי פשוטה?

[יוסף צ. הירשמן]

בפרשתנו כתוב שהקב"ה רצה להכניס את אדם הראשון לגן עדן (בראשית ב', ט"ו): "וַיִּקַּח ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן". איך בדיוק ה' לקח אותו? מסביר רש"י: "לְקָחוֹ בִּדְבָרִים נָאִים וּפִתָּהוּ לִיכָּנֵס".

החת"ם-סופר בדרשותיו (דרוש ה') התקשה בדברי רש"י. רש"י תמיד מסביר פשט, ובפשטות, המילה "לקחת" תמיד מתפרשת באופן פיזי, לקחת ממש. אז למה רש"י מוציא את הפסוק מפשוטו, ומסביר שהכוונה לקחת בדיבורים מעצימים?

עד כאן השאלה מנוסחת ע"י @איש חינוך באשכול חינוכי וכאן המקום לפרש גם ע"פ פשוטו:

ונראה דהנה לשון "לקיחה" יש לו ב' פירושים:
א. נשיאת חפץ.
ב. קניית דבר.
ולכן כל לשון לקיחה שנאמרת כלפי אדם ולא כלפי חפץ, דרשוהו חז"ל לענין פיתוי, ולא כפשוטו, כיוון שלשון נשיאת חפץ אינה שייכת כלפי אדם, ונשאר רק לפרשו מלשון קנין, שפיתהו וקנה את דעתו לענין זה.
ולמעשה פירשו כן חז"ל בכמה וכמה פסוקים המדברים על לקיחת אדם, כגון בפסוק "קח את אהרן ואת בניו" דימי המילואים.

ועיין עוד בפרשת מקץ בפירוש רש"י על פסוק "ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימין" ודו"ק.