נצבים מדרשי חז"ל - "ראה נתתי לפניך היום" (1 צופה)

[יוסף צ. הירשמן]

מדרשי חז"ל על פרשה קצרה "ראה נתתי לפניך היום" (דברים ל טו-כ)

פרשה זו עוסקת בבחירה בין טוב להפכו, וכמו שפירש רש"י בקצירת האומר וז"ל: את החיים ואת הטוב. זה תלוי בזה, אם תעשה טוב הרי לך חיים, ואם תעשה רע הרי לך המות. והכתוב מפרש והולך היאך: אשר אנכי מצוך היום לאהבה. הרי הטוב, ובו תלוי וחיית ורבית. הרי החיים. ואם יפנה לבבך. הרי הרע, כי אבד תאבדון. הרי המות.

---

{טו} שביעי - במחוברות רביעי רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֨יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת-הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת-הַטּ֑וֹב וְאֶת-הַמָּ֖וֶת וְאֶת-הָרָֽע:
{טז} אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַֽהֲבָ֞ה אֶת-יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו וּמִשְׁפָּטָ֑יו וְחָיִ֣יתָ וְרָבִ֔יתָ וּבֵֽרַכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר-אַתָּ֥ה בָא-שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:
{יז} וְאִם-יִפְנֶ֥ה לְבָֽבְךָ֖ וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע וְנִדַּחְתָּ֗ וְהִֽשְׁתַּֽחֲוִ֛יתָ לֵֽאלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים וַֽעֲבַדְתָּֽם:
{יח} הִגַּ֤דְתִּי לָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּֽאבֵד֑וּן לֹא-תַֽאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עַל-הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹבֵר֙ אֶת-הַיַּרְדֵּ֔ן לָב֥וֹא שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:
{יט} הַֽעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת-הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת-הָאָ֒רֶץ֒ הַֽחַיִּ֤ים וְהַמָּ֨וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּֽחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:
{כ} לְאַֽהֲבָה֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹל֖וֹ וּלְדָבְקָה-ב֑וֹ כִּ֣י ה֤וּא חַיֶּ֨יךָ֙ וְאֹ֣רֶךְ יָמֶ֔יךָ לָשֶׁ֣בֶת עַל-הָֽאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהֹוָ֧ה לַֽאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַֽעֲקֹ֖ב לָתֵ֥ת לָהֶֽם: (פ)

---

לא מצאתי לתחילת פרשה זו מדרשים כלל, כיוון שהיא אמצע סידרא, ומצאתי פתיחתא שהובאה בתחילת מדרש רבה לפרשת ראה, ונראה שהיא שייכת גם לכאן:

ג דָּבָר אַחֵר, רְאֵה אָנֹכִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַדָּבָר הַזֶּה בְּסִינַי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (איכה ג, לח): מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב, אֶלָּא מֵאֵלֶיהָ הָרָעָה בָּאָה עַל עוֹשֵׂי הָרָעָה, וְהַטּוֹבָה בָּאָה עַל עוֹשֵׂי הַטּוֹבָה.
דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי חַגַּי וְלֹא עוֹד שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם שְׁתֵּי דְרָכִים, אֶלָּא שֶׁנִּכְנַסְתִּי לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין וְאָמַרְתִּי לָכֶם (דברים ל, יט): וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים.

---

על הפסוק האחרון (פסוק כ) מובא בילקוט שמעוני:

תַּנְיָא "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ".
שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם אֶקְרָא שֶׁיִּקְרָאוּנִי חָכָם, אֶשְׁנֶה שֶׁיִּקְרָאוּנִי רַבִּי אֶשְׁנֶה שֶׁאֵקָרֵא זָקֵן וְאֵשֵׁב בִּישִׁיבָה, אֶלָּא לְמֹד מֵאַהֲבָה וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ז, ג) "קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" וְגוֹ', וְאוֹמֵר (שם ג, יח) "עֵץ חַיִּים הִיא".
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר עֲשֵׂה דְּבָרִים לְשֵׁם פָּעֳלָם, וְדַבֵּר בָּהֶן לִשְׁמָן, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחֲפֹר לִהְיוֹת עוֹדֵר בּוֹ, וְקַל וָחֹמֶר וּמַה בֵּלְשַׁצַּר שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא בִּכְלֵי קֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשׂוּ חֹל נֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם, הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
רַבִּי טַרְפוֹן, אַשְׁכְּחֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא בִּזְמַן שֶׁהֻקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת דְּקָא אֲכִיל, אַחְתֵּיהּ בְּשַׁקָּא וְשָׁקְלֵיהּ וְאַמְטֵיהּ לְמִשְׁדֵיהּ בְּנָהֳרָא, אָמַר לֵיהּ אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן שֶׁזֶּה הוֹרְגוֹ, שָׁמַע הַהוּא גַּבְרָא שָׁבְקֵיהּ וְעָרַק,
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עַל דָּבָר זֶה, אָמַר אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, קַל וָחֹמֶר מִבֵּלְשַׁצַּר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי קֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּלֵי חֹל שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ז, כב) "וּבָאוּ בָּה פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ" כֵּיוָן שֶׁפְּרָצוּם נַעֲשָׂה חֹל נֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְשַׁאצַּר", הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהוּא חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וְרַבִּי טַרְפוֹן כֵּיוָן שֶׁהֻקְפְלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת הֲוָה כְּדְאָכִיל אַמַּאי צָעַרֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא, אָמְרֵי מִשּׁוּם דְּהַהוּא גַּבְרָא הַוּו גַּנְבֵי לֵיהּ עִנְבֵי כֻּלָּהּ שַׁתָא, וְכֵיוָן דְּאַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי טַרְפוֹן סָּבַר הַיְנוּ דִּגְנָבָן,
אִי הָכִי אַמַּאי צִעֵר נַפְשֵׁיהּ, שָׁאנִי רַבִּי טַרְפוֹן דְּעָשִׁיר גָּדוֹל הָיָה וְהַוָה לֵיהּ לְפַיְּסוֹ בְּדָמִים,

---

תנו רבנן:
פעם אחת גזרה מלכות גזרה על ישראל שלא יתעסקו בתורה, מה עשה רבי עקיבא הלך והקהיל קהלות ברבים וישב ועסק בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו, אמר ליה עקיבא אי אתה ירא מאומה זו,
א"ל אתה פפוס בן יהודה שאומרים עליך שחכם אתה אי אתה חכם אלא טפש, אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה עובר על שפת הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים בים ורצים, א"ל מפני מה אתם רצים, אמרו לו מפני הרשתות והמכמורות שעושין לנו בני אדם, א"ל עלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי ואבותיכם, א"ל אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות אי אתה אלא שוטה שבחיות, ומה עתה שאנו עומדין במקום חיותנו כך, אם אנו עולין ליבשה על אחת כמה וכמה,
כך מה עכשיו שאנו עוסקין בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך אנו מתיראין, אם אנו פוסקין מן התורה עאכ"ו,
לא היו ימים מועטים עד שתפסו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורין ותפסו את פפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו, אמר לו פפוס על מה הביאוך בכאן, א"ל אשריך ר' עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים,
אמרו כשהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל והיה מכוין דעתו לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה, א"ל תלמידיו רבינו עד כאן, א"ל כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ואמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, אמרו לא הספיק את הדבר עד שיצאה נשמתו באחד,
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע זו תורה וזו שכרה ממתים ידך ה' וגו' א"ל הקדוש ברוך הוא חלקם בחיים,
יצאה בת קול ואמרה לו אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

---

---