• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
אבל הטעם של החסידים שאומרים שאנו בטוחים שה' יעשה הטוב, וחשוב טוב יהיה בוודאי טוב.
כי איננו רוצים לגרום פגם הצינורות השפע.
להבא כדאי שתצטט אותי או תתיג אותי כדי שאדע שהתכוונת להגיב לדברי
חשבתי שאת זה אתה רוצה להוציא משם
אבל אין משם כל ראיה
משום שזה וודאי שמי שלא בוטח בהקב"ה הקב"ה מוסר אותו לידי מקרי הטבע כמובאר בראשונים על פי הפסוק ד' צלך וכו'
וזה כוונת הנועם שאם אדם יאמר מה נוכל הינו מאי יתקיים גופי ולא בוטח בהקב"ה שיספק לו צרכיו [הינו אפי' כדי קיום גופו] הקב"ה מפסיק להשפיע לו השפע ונמסר לידי כוחות הטבע
מה שיכות לתחשוב טוב יהיה טוב ושהקב"ה בוודאי יעשה הטוב הנראה לנו לעינים
 
א"כ נמצא,
שאי"ז מושג שהבשע"ט חידש או גילה,
אלא שהבשע"ט חידש [עכשיו זה המילה המתאימה..] דרך בעובדת ד' לפי מושג עתיק יומין זה
סלח לי על ההבהרה, אבל אני יוצא מהכלים, כל פעם שהחסידים מנכסים לעצמם דברים שהיו פשוטים בכל הדורות, מתנצל..
אתה צודק חלקית, אסביר את עצמי עוד קצת.

יש את תורת הבעש"ט (מובאת בתניא - שער היחוד והאמונה, פרק א)
הִנֵּה, כְּתִיב: "לְעוֹלָם, ה', דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם",
וּפִירֵשׁ הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
כִּי "דְּבָרְךָ" שֶׁאָמַרְתָּ "יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹ'" –
תֵּיבוֹת וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ, הֵן נִצָּבוֹת וְעוֹמְדוֹת לְעוֹלָם בְּתוֹךְ רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם,
וּמְלוּבָּשׁוֹת בְּתוֹךְ כָּל הָרְקִיעִים לְעוֹלָם לְהַחֲיוֹתָם,
כְּדִכְתִיב: "וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם",
"וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּימִים לָעַד כוּ'",
כִּי אִילּוּ הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת מִסְתַּלְּקוֹת כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם וְחוֹזְרוֹת לִמְקוֹרָן,
הָיוּ כָּל הַשָּׁמַיִם אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ כְּלָל,
וּכְמוֹ קוֹדֶם מַאֲמַר "יְהִי רָקִיעַ כוּ'" מַמָּשׁ.
וְכֵן בְּכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים,
וַאֲפִילוּ אֶרֶץ הַלֵּזוּ הַגַּשְׁמִית וּבְחִינַת דּוֹמֵם מַמָּשׁ,
אִילּוּ הָיוּ מִסְתַּלְּקוֹת מִמֶּנָּה כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם הָאוֹתִיּוֹת מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרֵאת הָאָרֶץ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית,
הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כְּמוֹ לִפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית מַמָּשׁ.

נקודת הביאור של תורת הבעש"ט היא שהקב"ה לא ברא את העולם פעם אחת ומאז העולם קיים כי הוא כבר קיים, אלא, בכל רגע ורגע הקב"ה מהווה את העולם מחדש, וברגע שבו הקב"ה לא יהווה העולם יחרב (סליחה על ההגשמה של הדברים: הקב"ה לא צריך לעשות פעולה אקטיבית בשביל זה, פשוט לא להוות את העולם פעם נוספת). ממילא הכל קורה בהשגחתו המלאה של הקב"ה. ולא השגחה - כמו שנשמע כאן לכמה - שהוא מסתכל ורואה, הקיום שלנו תלוי בהחלטתו בזה הרגע.

זה בודאי חידש הבעש"ט, האם אברהם אבינו או משה רבינו לא ידעו מזה? כנראה שידעו. אבל זה דרך בעבודת ה' שחידש הבעש"ט, שכל יהודי לא משנה מה מעמדו ומצבו חיי לפי"ז.
 
אבל אין משם כל ראיה
משום שזה וודאי שמי שלא בוטח בהקב"ה הקב"ה מוסר אותו לידי מקרי הטבע כמובאר בראשונים על פי הפסוק ד' צלך וכו'
וזה כוונת הנועם שאם אדם יאמר מה נוכל הינו מאי יתקיים גופי ולא בוטח בהקב"ה שיספק לו צרכיו [הינו אפי' כדי קיום גופו] הקב"ה מפסיק להשפיע לו השפע ונמסר לידי כוחות הטבע
מה שיכות לתחשוב טוב יהיה טוב ושהקב"ה בוודאי יעשה הטוב הנראה לנו לעינים
כן קיבלתי מרבותיי, שמהנועם אלימלך זה לקחו זה המהלך. והביאור שאמרו לי היה: שאם יש ספק אולי לא יהיה לי טוב, הספק הזה כבר פוגם צינורות השפע. ואכן יש מקום לדון בזה. והיות שאין אני בעל הדברים, והחידוש אינו שלי, אניח הדיון על הראיה לכל הרוצה לבוא, ורק הקבלה רציתי להעביר למי שלא יודע. ותו לא.
 
החזון איש הקשה על אותן שקוראים למצוות בטחון לבטוח שבוודאי יעשה ה' רק הטוב. כי אין זה בטחון. כי ה' יכול לעשות כל מה שרוצה והוא כל יכול, ואין לנו בטחון שיעשה הטוב לנו, כי הטוב בעיניו יעשה, מצד מחשבותיו שלמעלה מהשגתינו ואין מחשבותיו מחשבותינו.
ועל זה התירוץ. כי אכן אין הקב"ה מצומצם לעשות רק הטוב בעינינו, יש לו את חשבנותיו כיצד הוא מנהג עולמו, ולפעמים צדיק ורע לו.
אבל הטעם של החסידים שאומרים שאנו בטוחים שה' יעשה הטוב, וחשוב טוב יהיה בוודאי טוב.
כי איננו רוצים לגרום פגם הצינורות השפע.
כל הראשונים נגד החזו"א.
ואי דבריו כפשוטם של דברים הדברים קשים.
 
לשון החזון איש - אמונה ובטחון פרק ב:
טָעוּת נוֹשֶׁנֶת נִתְאַזְּרֵחָה בְּלֵב רַבִּים בַּמֻּשָּׂג בִּטָחוֹן. שֵׁם בִּטָחוֹן הַמְּשַׁמֵּשׁ לְמִדָּה מְהֻלָּלָה וְעִקָּרִית בְּפִי הַחֲסִידִים, נִסְתֹּבְבָה בַּמֻּשָּׂג חוֹבָה לְהַאֲמִין - בְּכָל מִקְרֶה שֶׁפּוֹגֵשׁ הָאָדָם וְהַעֲמִידָתוֹ לִקְרַאת עָתִיד בִּלְתִּי מֻכְרָע וּשְׁנֵי דְּרָכִים בְּעָתִיד, אַחַת טוֹבָה וְלֹא שְׁנִיָּה - כִּי בֶּטַח יִהְיֶה הַטוֹב, וְאִם מִסְתַּפֵּק וְחוֹשֵׁשׁ עַל הִפּוּךְ הַטוֹב הוּא מְּחֻסַּר בִּטָחוֹן. וְאֵין הוֹרָאָה זוּ בַבִּטַחוֹן נְכוֹנָה, שֶׁכֹּל שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר בִּנְבוּאָה גּוֹרָל הֶעָתִיד אֵין הֶעָתִיד מֻכְרָע, כִּי מִי יוֹדֵעַ מִשְׁפְּטֵי ה' וּגְמוּלוֹתָיו יִתְבָּרַךְ.אֲבָל עִנְיַן הַבִּטָּחוֹן הוּא הָאֵמוּן שֶּׁאֵין מִקְרֶה בָּעוֹלָם, וְכָל הַנַּעֲשֶׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַכּל בְּהַכְרָזָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרָךְ, וּבִהְיוֹת פְּעֻלַּת הָאֱמוּנָה עַל עוֹרְקֵי הַחַיִים הִיא בִּכְלָל מִדּוֹת בְּנֵי אָדָם, וּכְשֵׁם שֶׁמִּדַּת הָעֲנָוָה וּמִדַּת הָרַחֲמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִן הַמִּדּוֹת אֵין לָהֶם מִמִּקְרֵי צוּרַת הַגֶּשֶׁם, שֶׁצּוּרַת הַגֶּשֶׁם קְשׁוּרָה בְּקֶצֶב וּבְמִדָּה, וְאִם תַּפְסִיד קִצְבָה תֻּפְסַד צוּרָתָהּ, וּכְלִי שָׁבוּר אֵינוֹ כֶּלִי אֶלָּא חֶרֶס, אֲבָל מִדּוֹת בְּנֵי אָדָם מִתְחַלְּפוֹת לְמַדְרֵגוֹת נַעֲלוֹת זֶה מֵעַל זֶה, וּלְכָל אִישׁ יָשָׁר יֵשׁ מִמִּדַּת עֲנָוָה וּמִמִּדַּת הָרַחֲמִים, אֲבָל אֵין בְּנֵי אָדָם מִשְׁתַּוִּין בָּזֶה, וְהֵם זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, כֵּן מִדַּת הָאֱמוּנָה יֵשׁ בָּהּ מַדְרֵגוֹת זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וּקְטַנֵּי אֲמָנָה גַּם כֵּן בִּכְלָל מַאֲמִינִים, כֵּיוָן שֶׁאֵינָם בִּכְלָל הַכּוֹפְרִים וְהַמִּינִים, אֲבָל אֱמוּנָתָם חֲלוּשָׁה, וְאֵין פְּעֻלַּת אֱמוּנָה שׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶם, רַק נֶגֶד עֲבֵירוֹת הַיּוֹתֵר מְפֻרְסָמוֹת וַאֲשֶׁר כָּל הַצִּבּוּר נִזְהָרִים בָּהֶן, וּמֵהֶן שֶׁאֱמוּנָתָם יוֹתֵר חַזָקָה וּפְּעוּלָתָה יוֹתֵר נִכֶּרֶת.
 
המושג השגחה פרטית הינו חידוש של הבעש"ט (שהיום יום הולדתו), חידוש זה אומר ששום דבר בעולם לא קרה בטעות ח"ו אלא כל דבר שקורה הוא כפי רצון הבורא ובהשגחתו המלאה.

מוספר שהבעש"ט יצא פעם עם תלמידיו ליער והם ראו עלה נושר מהעץ, שאל הבעש"ט את תלמידיו האם הם יודעים למה נשר עלה זה, כמובן שלא ידעו. הרים הבעש"ט את העלה ותחתיו הסתתרה תולעת, אמר להם הבעש"ט, השמש הקופחת היכתה בתולעת והקב"ה ברחמיו החליט שהעלה ינשור ויכסה אותה.
מסופר שאדמה"ז שאל את המשמש במה עוסקים כעת האברכים בחוץ? הלך בדק וענה שהם עסוקים בעניין השגחה פרטית ע"פ הבעש"ט עם התולעת וכו' אדה"ז אמר למשמש אמור לאברכים בחוץ שעניין ההשגחה הפרטית זה לא רק העלה עצמו שעף על התולעת, אלא אפי' על הצורה שבו העלה עף אם ע"י הרוח ואם ע"י בן אדם שבעט בעלים והעיף אותם - זה ג"כ בהשגחה פרטית על כל דבר ודבר בעולם.

וכמו"כ באותו עניין של ההשגחה פרטית שמעתי שהיה יהודי אחד שעמדו לתלות אותו ופתאום התרחשה רעידת אדמה ואותו יהודי ברח משם, אחרי זמן הוא חשב לעצמו ברור שהיה כאן השגחה פרטית, אבל מה היה בדיוק? אם הקב"ה רצה שתהיה עכשיו רעידת אדמה בגלל סיבה אחרת ואני בהשגחה פרטית נקלעתי בדיוק לכאן, או שמא כל עניין הבריאה של הרעידת האדמה הזו היא בשבילי! וממילא ההשגחה פרטית לפי"ז הרבה יותר עוצמתית! הוא היה קצת פילוסוף וכו' עד שאחרי זמן הציעו לו ללכת לבעש"ט לשאול לעצתו, הבעש"ט ידע זאת ברוח קודשו ומתי שהוא נכנס לפני שהספיק לפתוח את הפה הבעש"ט ניגש איתו לחלון ושם ראו סוס ועגלה מלאה בתבואה נוסעת ברחוב, וכמו"כ רואים יהודי עם כאב שיניים גדול, ואז הם רואים שאותו יהודי שלף חתיכת תבואה מהעגלה ושם בשיניים ונרגע לו, ועכשיו אמר הבעש"ט מה היה כאן ההשגחה פרטית? שאתה היית כאן בדיוק מתי שהעגלה עברה וכו' או שמא כל העגלה הזו נבראה בשבילך שיש לך שאלה בעניין ההשגחה פרטית? והרי ברור שהעגלה נבראה בשבילך! וממילא הבעש"ט תי' את שאלתו, שכל הרעידת האדמה נבראה בשבילו!

וכמו"כ יש ב' סוגים בהשגחה פרטית, א' אחד שמאמין שמה שקרה לו היום דבר טוב נניח זה קרה כי הוא ט'כנית היה שם וההשגחה פרטית כאן היא שהוא היה שם, וסוג שני הוא שמאמין בהשגחה םרטית שכל אותו דבר הטוב נברא רק בשבילו! וממילא זו הבנה גבוהה לגמרי!
 
עכשיו הבנתי כוונתך..
א"כ זה כבר הרמב"ם.. וקודמיו...
וכבר אנו אומרים כל יום בי"ג עיקרים, שחובר עוד הרבה לפני הבעש"ט, הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים..
וכי עד הבעש"ט חשבו אחרת?

לפי הבנתי כשהרמב"ם כותב את מה שצטטת הוא לא מתכוון לחידוש הבעש"ט שהבאתי קודם, נכון ששתיהם אומרים שבריאת העולם היא תוצאה של החלטה של הקב"ה, אבל הבעש"ט כותב בעומק יותר עד לאיפה חודר ה'דבר ה'' והתלות של העולם בו, ממילא המושג השגח"פ מקבל נופח אחר לגמרי.
 
נקודת הביאור של תורת הבעש"ט היא שהקב"ה לא ברא את העולם פעם אחת ומאז העולם קיים כי הוא כבר קיים, אלא, בכל רגע ורגע הקב"ה מהווה את העולם מחדש, וברגע שבו הקב"ה לא יהווה העולם יחרב (סליחה על ההגשמה של הדברים: הקב"ה לא צריך לעשות פעולה אקטיבית בשביל זה, פשוט לא להוות את העולם פעם נוספת). ממילא הכל קורה בהשגחתו המלאה של הקב"ה. ולא השגחה - כמו שנשמע כאן לכמה - שהוא מסתכל ורואה, הקיום שלנו תלוי בהחלטתו בזה הרגע.
'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית' זה משפט שכל אבותי אמרו מדי יום ביומו כבר קרוב ל2500 שנה בערך
זה לא חידוש של הבשע"ט
לפי הבנתי כשהרמב"ם כותב את מה שצטטת הוא לא מתכוון לחידוש הבעש"ט שהבאתי קודם, נכון ששתיהם אומרים שבריאת העולם היא תוצאה של החלטה של הקב"ה, אבל הבעש"ט כותב בעומק יותר עד לאיפה חודר ה'דבר ה'' והתלות של העולם בו, ממילא המושג השגח"פ מקבל נופח אחר לגמרי.
אני יודע שהרמב"ם כותב משהו הוא התכוון לכל מילה שאמר עשה ועושה ויעשה לכל המעשים [אמנם זה לא ציטוט מהרמב"ם אלא מהסידור אבל הרמב"ם כותב נוסח דומה ואינו תח"י]
ושהקב"ה עושה את כל מעשיו הוא לוקח בחשבון כל פרט כיצד ישפיע על האדם ואם נגזר עליו לסבול מאותו פעולה או להרוויח מופיע ברמח"ל דלעיל
 
אבל לבעש"ט זה לא שה' מהווה את העולמות בכל רגע ורגע אלא העניין הוא שה' שורה בתוך כל דבר ודבר בעולמנו, וממילא כדי להחריב דבר\לבטל אותו פשוט הניצוץ האלוקי בתוכו פשוט יתברר וממילא אותו חפץ יעלם
 
'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית' זה משפט שכל אבותי אמרו מדי יום ביומו כבר קרוב ל2500 שנה בערך
זה לא חידוש של הבשע"ט
כשאבותך אמרו פסוק זה התכוונו הם לכך שכל יום השמש זורחת, כפי שמוזכר בהמשך הברכה "כאמור לעושה אורים גדולים", שכל הגלגלים מסתובבים כל יום מחדש. הפירוש שאתה נוקט כאן ב"המחדש בטובו" - שהקב"ה מהווה את העולם בכל רגע ורגע מחדש, כפי רצונו - הוא פירוש שלא היה מקובל לומר עד בעל התניא. כיף לראות איך שחידושיו של בעל התניא הגיעו כ"כ רחוק עד שאפי' אברך ליטאי מבין שזה הפשט הפשוט בפסוק, ויותר מכך חושב שכך זה היה מאז ומתמיד.
גם הביאור שמביא ר' חיים וולוז'ין ב'נפש החיים' (שנכתב לאחר ספר התניא), שהקב"ה נותן חיות בעולמות בכל רגע מחדש, איננו דומה לחידושו של הבעש"ט.

אני יודע שהרמב"ם כותב משהו הוא התכוון לכל מילה שאמר
קצת זול מצדך לזלזל בנאמר בגלל חסרון בהבנתך...

עשה ועושה ויעשה לכל המעשים [אמנם זה לא ציטוט מהרמב"ם אלא מהסידור אבל הרמב"ם כותב נוסח דומה ואינו תח"י]
כאמור שאל את אבותך אך הם פירשו את הדברים.

ושהקב"ה עושה את כל מעשיו הוא לוקח בחשבון כל פרט כיצד ישפיע על האדם ואם נגזר עליו לסבול מאותו פעולה או להרוויח מופיע ברמח"ל דלעיל
ובכן ידידי לא התבוננת מספיק במה שצוטטתי משער היחוד והאמונה וחבל, הוכחת את זה בודאות כשצטטת שוב את הרמח"ל, מה עוד שלרמח"ל ולציטוט שהבאת מהסידור אין שום קשר.

משמעות מה שאמרתי היא: סיבת הקיום של כל דבר שקיים היא דבר ה' המהווה אותו, ממילא אין שום מציאות שהיא היפך רצון ה'. והגישה הזאת היא אכן דבר שרק הבעש"ט גילה, לא תמצא זאת קודם ובודאי שלא כדרך בעבודת ה'. הרמח"ל מדבר על דברים אחרים לגמרי כפי שכבר הסברתי לעיל בארוכה.
 
אביא את פירוש הנפש חיים לתועלת כולם, ולמען יקראו ויבינו.
"וכאן אמר אף שהוא היוצר יש מיש מכל מקום הוא מחדש בכל יום תמיד יש מאין על ידי השגחתו יתברך שמו אף אחר הבריאה כי אם היה כרגע מסיר השגחתו חס ושלום היו נעשים כל העולמות כרגע לאין ואפס ואם כן בורא בכל יום יש מאין והוא הבורא. וזהו כחומר ביד היוצר וגו' כמו קודם שגמרה עדיין. כי לאחר שגמרה גבי בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו. אבל העולם ביד השם יתברך תמיד כחומר שהוא עדיין ביד היוצר דהיינו בעת עשייתו".
 
לשון החזון איש - אמונה ובטחון פרק ב:
טָעוּת נוֹשֶׁנֶת נִתְאַזְּרֵחָה בְּלֵב רַבִּים בַּמֻּשָּׂג בִּטָחוֹן. שֵׁם בִּטָחוֹן הַמְּשַׁמֵּשׁ לְמִדָּה מְהֻלָּלָה וְעִקָּרִית בְּפִי הַחֲסִידִים, נִסְתֹּבְבָה בַּמֻּשָּׂג חוֹבָה לְהַאֲמִין - בְּכָל מִקְרֶה שֶׁפּוֹגֵשׁ הָאָדָם וְהַעֲמִידָתוֹ לִקְרַאת עָתִיד בִּלְתִּי מֻכְרָע וּשְׁנֵי דְּרָכִים בְּעָתִיד, אַחַת טוֹבָה וְלֹא שְׁנִיָּה - כִּי בֶּטַח יִהְיֶה הַטוֹב, וְאִם מִסְתַּפֵּק וְחוֹשֵׁשׁ עַל הִפּוּךְ הַטוֹב הוּא מְּחֻסַּר בִּטָחוֹן. וְאֵין הוֹרָאָה זוּ בַבִּטַחוֹן נְכוֹנָה, שֶׁכֹּל שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר בִּנְבוּאָה גּוֹרָל הֶעָתִיד אֵין הֶעָתִיד מֻכְרָע, כִּי מִי יוֹדֵעַ מִשְׁפְּטֵי ה' וּגְמוּלוֹתָיו יִתְבָּרַךְ.אֲבָל עִנְיַן הַבִּטָּחוֹן הוּא הָאֵמוּן שֶּׁאֵין מִקְרֶה בָּעוֹלָם, וְכָל הַנַּעֲשֶׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַכּל בְּהַכְרָזָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרָךְ, וּבִהְיוֹת פְּעֻלַּת הָאֱמוּנָה עַל עוֹרְקֵי הַחַיִים הִיא בִּכְלָל מִדּוֹת בְּנֵי אָדָם, וּכְשֵׁם שֶׁמִּדַּת הָעֲנָוָה וּמִדַּת הָרַחֲמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִן הַמִּדּוֹת אֵין לָהֶם מִמִּקְרֵי צוּרַת הַגֶּשֶׁם, שֶׁצּוּרַת הַגֶּשֶׁם קְשׁוּרָה בְּקֶצֶב וּבְמִדָּה, וְאִם תַּפְסִיד קִצְבָה תֻּפְסַד צוּרָתָהּ, וּכְלִי שָׁבוּר אֵינוֹ כֶּלִי אֶלָּא חֶרֶס, אֲבָל מִדּוֹת בְּנֵי אָדָם מִתְחַלְּפוֹת לְמַדְרֵגוֹת נַעֲלוֹת זֶה מֵעַל זֶה, וּלְכָל אִישׁ יָשָׁר יֵשׁ מִמִּדַּת עֲנָוָה וּמִמִּדַּת הָרַחֲמִים, אֲבָל אֵין בְּנֵי אָדָם מִשְׁתַּוִּין בָּזֶה, וְהֵם זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, כֵּן מִדַּת הָאֱמוּנָה יֵשׁ בָּהּ מַדְרֵגוֹת זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וּקְטַנֵּי אֲמָנָה גַּם כֵּן בִּכְלָל מַאֲמִינִים, כֵּיוָן שֶׁאֵינָם בִּכְלָל הַכּוֹפְרִים וְהַמִּינִים, אֲבָל אֱמוּנָתָם חֲלוּשָׁה, וְאֵין פְּעֻלַּת אֱמוּנָה שׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶם, רַק נֶגֶד עֲבֵירוֹת הַיּוֹתֵר מְפֻרְסָמוֹת וַאֲשֶׁר כָּל הַצִּבּוּר נִזְהָרִים בָּהֶן, וּמֵהֶן שֶׁאֱמוּנָתָם יוֹתֵר חַזָקָה וּפְּעוּלָתָה יוֹתֵר נִכֶּרֶת.
 
חידושו של הבעש"ט לא היה כלל בחלק שהקב"ה מחדש בכל רגע ורגע את כל העולמות, כי זה מפורש במדרש.

עיקר חידושו של הבעש"ט היה בחלק שהקב"ה מתלבש בהעולמות, שונה מגישת קצת מהמקובלים שהצמצום הוא כפשוטו.

וזה לשון המדרש: לכך נאמר לעולם ה' דברך נצב בשמים. מהו דברך נצב בשמים אי זהו דבר הנצב בשמים. אלא אמר הקב"ה על מה השמים עומדים על אותו דבר שאמרתי (בראשית א ו-ז) יהי רקיע בתוך המים. ויהי כן. וכתיב (תהלים לג ט) כי הוא אמר ויהי וגו'. אותו הדבר שאמר הוא עשה. לכך נאמר (שם) הוא צוה ויעמוד. בדבר ה' שמים נעשו ובאותו הדבר שברא אותן בו הם עומדים לעולם. לכך נאמר לעולם ה' דברך נצב בשמים.

כמו שמבואר בליקוטי תורה פר' אחרי, כשמביא החידוש שהקב"ה מחדש בכל רגע ורגע את כל הבריאה, וכלשונו:
נודע מה שכתוב ע״פ לעולם הוי׳ דברך נצב בשמים. כי דבר ה׳ שבו שמים נעשו נצב שם לעולם כי לעולם הוא מהוה מאין ליש
הוסיף על כך הצמח צדק בהגה:
[וכן הוא במדרש תהלים על פסוק זה וז״ל איזהו דבר הנצב בשמים אלא אמר הקב״ה על מה השמים עומדים על אותו דבר שאמרתי יהי רקיע בתוך המים כו׳ ובאותו הדבר שברא אותן בו הם עומדים לעולם לכך נאמר לעולם דברך נצב בשמים עכ״ל המדרש שוחר טוב]
הרי לנו כי עצם יסוד שהקב"ה מהוה ע"י דיבורו את כל הבריאה מאין ליש, זהו כבר מבואר במדרש, ואין לייחסו אחר הבעש"ט.

אמנם חידושו של הבעש"ט הוא כפי שמביאו התניא בפ"א לשער היחוד והאמונה
וז"ל: הִנֵּה, כְּתִיב: ״לְעוֹלָם, ה׳, דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם״, וּפִירֵשׁ הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: כִּי ״דְּבָרְךָ״ שֶׁאָמַרְתָּ ״יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹ׳״ – תֵּיבוֹת וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ, הֵן נִצָּבוֹת וְעוֹמְדוֹת לְעוֹלָם בְּתוֹךְ רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וּמְלוּבָּשׁוֹת בְּתוֹךְ כָּל הָרְקִיעִים לְעוֹלָם לְהַחֲיוֹתָם, כְּדִכְתִיב: ״וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם״, ״וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּימִים לָעַד כוּ׳״, כִּי אִילּוּ הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת מִסְתַּלְּקוֹת כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם וְחוֹזְרוֹת לִמְקוֹרָן, הָיוּ כָּל הַשָּׁמַיִם אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ כְּלָל, וּכְמוֹ קוֹדֶם מַאֲמַר ״יְהִי רָקִיעַ כוּ׳״ מַמָּשׁ.
ואלו הדברים דווקא מתייחסים להבעש"ט, בהדגשת החידוש שכל העולם הוא אלקות, כי עצם האין סוף כמו שהיה קודם בריאת העולם, הוא גם אחר בריאת העולם, ועצם האור אין סוף מלובשות בתוך כל העולמות ממש, והצמצום אינה כפשוטה, והדברים ידועים לכל מי שנכנס בעומק לימוד תורת החסידות.
 
חידושו של הבעש"ט לא היה כלל בחלק שהקב"ה מחדש בכל רגע ורגע את כל העולמות, כי זה מפורש במדרש.

עיקר חידושו של הבעש"ט היה בחלק שהקב"ה מתלבש בהעולמות, שונה מגישת קצת מהמקובלים שהצמצום הוא כפשוטו.



כמו שמבואר בליקוטי תורה פר' אחרי, כשמביא החידוש שהקב"ה מחדש בכל רגע ורגע את כל הבריאה, וכלשונו:

הוסיף על כך הצמח צדק בהגה:

הרי לנו כי עצם יסוד שהקב"ה מהוה ע"י דיבורו את כל הבריאה מאין ליש, זהו כבר מבואר במדרש, ואין לייחסו אחר הבעש"ט.

אמנם חידושו של הבעש"ט הוא כפי שמביאו התניא בפ"א לשער היחוד והאמונה

ואלו הדברים דווקא מתייחסים להבעש"ט, בהדגשת החידוש שכל העולם הוא אלקות, כי עצם האין סוף כמו שהיה קודם בריאת העולם, הוא גם אחר בריאת העולם, ועצם האור אין סוף מלובשות בתוך כל העולמות ממש, והצמצום אינה כפשוטה, והדברים ידועים לכל מי שנכנס בעומק לימוד תורת החסידות.
ובאמת ראה בתו"מ תשל"א בשמחת תורה בסעודה ושם ראה שהרבי מליובאוויטש אמר שאדה"ז לא חלק על מי שאומר שהצימצום כפשוטו רק מצד הקושיות, והוסיף שאם היו רק את הקושיות אדה"ז היה סובר אפי' שהצימצום כפשוטו, ועיקר המחלוקת על ה(אם אני לא טועה) משנת חסידים שהוא אמר שעניין הצימצום הוא מסדר ההשתלשלות ומטה, ושם שייכים הקושיות, משא"כ בעצמות לא שייכים כלל הקושיות על דעה זו, וא"כ סו"ס מה הסיבה שאדה"ז חלק עליהם וסובר שהצימצום אינו כפשוטו? כי כך קיבל מרבותיו הבעש"ט והרב המגיד, ולגבי מה שצוטט מתחילת שער היחוד והאמונה בעניין תורת הבעש"ט שהצימצום אינו כפשוטו שמעתי שספר התניא היה אמור להתחיל עם החלק הזה - שער היחוד והאמונה, וכפי שאמר אדמו"ר הרש"ב על ספר התניא בפרט ועל תורת חסידות חב"ד בכלל שזו היא תורת הבעש"ט..
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון