מה הפשט, במי שפרע מאנשי דור המבול וכו'. (1 צופה)

[הנעור בלילה]

במשנה מבואר שמי שאינו עומד בדיבורו, אע"פ שמותר, אך קיללו אותו, שמי שפרע מאנשי דור המבול ודור הפלגה, הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.
והנה צריך להבין בזה, חדא מה שייך לשון פריעה גבי המבול, מהו החוב אשר היו חייבים להשי"ת והוא נפרע מהם.
ועוד למה נקטו דווקא את שני הדברים הללו.
אשמח לשמוע ביאור בעניין.

 

[נדיב לב]

במשנה מבואר שמי שאינו עומד בדיבורו, אע"פ שמותר, אך קיללו אותו, שמי שפרע מאנשי דור המבול ודור הפלגה, הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.
והנה צריך להבין בזה, חדא מה שייך לשון פריעה גבי המבול, מהו החוב אשר היו חייבים להשי"ת והוא נפרע מהם.
ועוד למה נקטו דווקא את שני הדברים הללו.

לחץ כדי לכווץ...

אולי י"ל שבא לרמוז שיתנהג איתם מידה כנגד מידה. כשם שאדם לא עומד בדיבורו כך היה ראוי שהקב"ה לא יקיים הבטחתו שלא להביא מבול לעולם. ודור הפלגה וכו' נקט אגב, כמו שכתב בתוס' רא"ש על אתר ד"ה מי עיין שם.

וז"ל: מי שפרע מדור המבול. שהיו מלאים חמס ולא היו עומדים בדבורם, ודור הפלגה נקט אגב דור המבול, ומצרים לא היו עומדים בדבוריהם שבכל שעה היו אומרים לשלח את ישראל וחזרו בהם:

מה שייך לשון פריעה גבי המבול, מהו החוב אשר היו חייבים להשי"ת והוא נפרע מהם.

לחץ כדי לכווץ...

פריעה לשון סתירה ופרצה לעשות בהם פורענות. וכמו בפרוע פרעות בישראל. מראש פרעות בישראל.

וגם כשנפרש בדומה לפריעת חוב, (וייתכן שזה וזה ד"א לשון סתירה), הקב"ה ניחם על מעשיו, בראותו כי רבה רעת האדם. כלומר, כשהקב"ה ברא את האדם זה היה על תנאי שיקיים רצונו, (למורת רוחו של אדם עיין עירובין יג:) ומשהשחית כל בשר את דרכו, ולא השלים את חיובו, ממילא הקב"ה פרע את חובו.

 

[נדיב לב]

ספר כתב סופר ויקרא פרק יט פסוק לו
ואמרו ז"ל בב"מ [מד.] מי שפרע מדור המבול יפרע ממי שאינו מקיים דבורו אפילו בלא קנין, מי שפרע מדור הפלגה וכו', מי שפרע ממצרים. והרגיש בשיטה מקובצת תלתא למה לי, וגם קשה דחטא דור הפלגה היה נגד ה'. ונ"ל כי דור המבול גזלו וחמסו על לא דבר, כן מי שחוזר מדבורו בלי טעם ועושה לו עול. ודור הפלגה חטאו נגד ה' והיו כפויי טובה כפירוש רש"י, וכן החוזר בחבירו שמכר לו בזול וחוזר בו בעת היוקר או איפכא. ומצרים תחלה הטיבו עם ישראל ואח"כ הרעו לעשות להם, גם לא נאה להרע אחר שהיטיב, והארכתי ומילין מני אזדו:

פרדס יוסף שמות פרק יא פסוק ה
[ל] נפרע מאומות (רש"י י"א, ה). עיין תוס' יו"ט [ב"מ פ"ד מ"ב ד"ה מי] במי שפרע מדור המבול וזה לשונו, ולפי שה' אינו מקבל הפרעון שאם חטאו לפניו מה פעלו לו, לפיכך לא אמרו מי שנפרע אלא מי שפרע כלומר שפרע מהם חובם ולא לו. ובראשון לציון (שם) הביא מסוטה (ט.) תלתא זימני נפרע, ועבודה זרה (ד.), וברש"י כאן בשם מכילתא [בא י"ב, כ"ט], ובסנהדרין (צ"ד.) ומגילה (כ"א ע"ב) והנפרע לנו מצרינו, וצ"ע. ועיין פרדס יוסף וישב [דף תרע"ו ד"ה והנה] בארוס:

שיח שרפי קודש - פרשת נח
ויהי כל הארץ וגו'. בשם החי' הרי"מ זי"ע, מה שקיללו חז"ל (ב"מ דף מ"ד ע"א) למי שאינו עומד בדיבורו, בעונש מי שפרע מדור המבול. ודור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה כו'. הא באמת אין קנין בדיבור בלבד. וגם בסדום מפני מה נענשו על הגזל בפחות משוה פרוטה. דהא אין לו דין ממון מה"ת. והשיב בזה"ל נישט קיין מענשליכקייט איז אזוי וויא א גראבע עבירה ומי שאינו עומד בדיבורו או שגזל מחבירו בפחות פחות משוה פרוטה עד שגזל ממנו כל ממונו. זה אינו בנדר אנושי. לכן קיללו חז"ל באותו קללה למי שאינו עומד בדיבורו. במי שפרע כו'. והבן:

ערוך לנר סוכה נב:
הטעם למה ד' צדיקים הללו יבואו לידות קרנות הגוים יש לפרש ע"פ מה שנלענ"ד לבאר מה דאמרינן בב"מ (דף מ"ז) דאומרים מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה ומאנשי סדום וממצריים בים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו ע"ש דלכן מזכירין ד' פורענות אילו דוקא מפני שבזה הראה הקב"ה שמושל בכל ועל כן נפרע מהרשעים הללו בד' יסודות שכל הברואים נבראו על ידם דהיינו מדור המבול נפרע במים ומדור הפלגה ברוח כדאיתא במדרש בפסוק לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח זה דור הפלגה דנפוצו ברוח ומאנשי סדום נפרע באש שהמטיר עליהם גפרית ואש מן השמים וממצרים בים נפרע בעפר דתחלת אבודם הי' שנעשה הים כמין חומר שנטבעו בו ולא יכלו לנוס כמו דכתיב חומר מים רבים וסוף אבודם הי' כדכתיב תבלעמו ארץ ולכן אומרים מי שפרע מרשעים ע"י ד' יסודות הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו וכמו כן יש לומר דמינה הקב"ה ארבע חרשים ואזר כל אחד מהם בכח מיוחד מד' יסודות לכלות הרשעים ולידות קרנות הגוים אשר זרו את יהודה דאברהם הכה את אויביו בעפר כמו שדרשו רז"ל במדרש יתן כעפר חרבו שזרק עפר על האויבים ונעשו חרבות וכתיב שם ויחזק חרש את צורף דהיינו שם שהוא כהן צדק חיזק את אברהם בזכותו הרי שכחו של שם להכניע את אויבי ד' בעפר ואליהו הכניעם במים דעצר להרשעים טל ומטר הרי שמושל על יסוד המים להכניע הרשעים ומשיח בן יוסף מושל על יסוד האש כדכתיב ובית יוסף ללהבה שנדרש על משיח בן יוסף כמו שהביא המרש"א בשמעתין הרי שמשיח בן יוסף עתיד לדון הרשעים באש ומשיח בן דוד יכניעם ברוח כדכתיב ויצא חוטר מגזע ישי וגו' וכתיב שם וברוח שפתיו ימית רשע ולכן ד' חרשים אילו מוכנים לכלות הרשעים שבאים מארבע רוחות העולם כמו שכתב רש"י בזכריה אלה הקרנות אלה האומות אשר בארבע רוחות השמים אשר נגחו בקרניהם את יהודה וירושלם עד אשר זרום עכ"ל וארבע יסודות קיימים בארבע רוחות העולם כדאיתא בזוהר פ' וארא אש בצפון רוח במזרח מים בדרום ועפר במערב ועל כן יכנעו ע"י ד' חרשים המושלים על ד' יסודות להכניעם:

 

[יישר כח גדול]

במשנה מבואר שמי שאינו עומד בדיבורו, אע"פ שמותר, אך קיללו אותו, שמי שפרע מאנשי דור המבול ודור הפלגה, הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.
והנה צריך להבין בזה, חדא מה שייך לשון פריעה גבי המבול, מהו החוב אשר היו חייבים להשי"ת והוא נפרע מהם.
ועוד למה נקטו דווקא את שני הדברים הללו.
אשמח לשמוע ביאור בעניין.

לחץ כדי לכווץ...

שנינו במשנה (מד ע"א): "נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו, אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו". וכן נפסק בשו"ע (חו"מ סי' רד ס"א) שמי שאינו עומד בדיבורו "חייב לקבל מי שפרע", ומבואר שם (ס"ד): "כיצד מקבל מי שפרע, אוררין אותו בבית דין ואומרים: 'מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו'" (תוספת הדברים היא מהברייתא המובאת בדף מח ע"א).

והמפרשים מבארים פשר הענין שבקללה זו מזכירים עונשי אנשי דור המבול ודור הפלגה, סדום ועמורה ומצרים: בתוס' הרא"ש (מח. ד"ה מי) כתוב בזה"ל: "'מי שפרע מדור המבול' - שהיו מלאים חמס ולא היו עומדים בדיבורם, ודור הפלגה נקט אגב דור המבול, ומצרים לא היו עומדים בדבוריהם, שבכל שעה היו אומרים לשלח את ישראל וחזרו בהם" (וכעין זה כתב מהרש"א בחידושי אגדות, מט.). ואילו הסמ"ע (חו"מ שם סק"ח וע"ע שם פרישה סק"ב) כתב שההשוואה היא לענין מהות העונש: "... נקט הני - משום דבהני נתפרסם השגחת השי"ת על מעשים הרעים דבני אדם, ופרע להן בפומבי לפי מעשיהן, ומשום הכי נמי אמרו 'וממצרים שטבעו בים', מפני שטביעה בים סוף היה גדול שבניסים ובדרך השגחיית, שבדבר שזדו להשליך בני ישראל לים בא עליהן".

ב'עיון יעקב' ביאר הענין בדרך דרוש: "על דרך דאיתא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח:): "אמר רב, בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם: רצונכם נעשה אדם בצלמנו. אמרו לפניו: רבש"ע מה מעשיו. א"ל: כך וכך מעשיו. אמרו לפניו: רבוש"ע 'מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו'. הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם, וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו: רבש"ע, ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו, כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה, כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין, אמרו לפניו: רבש"ע, לא יפה אמרו ראשונים לפניך. אמר להן: 'ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול'", ואיתא בבראשית רבה (ח, ה): "בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא... חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים". נמצא שזה שדיבר שקר היה ראוי לעכב בבריאת האדם, כמו אנשי דור המבול ואינך, לכך ראוי להיות עונשם שוה, לפי שרצה לסתור כוונת הקב"ה שאמר 'נעשה אדם'".

ה'אבני נזר' בתשובותיו (חו"מ סי' לב) מביא ביאור בדרך מוסר, וז"ל: "שמעתי מפה מרן כ"ק הרי"ם זצללה"ה מגור פירוש המשנה 'מי שפרע מדור המבול כו'', כי המה לא היה להם תורה, ואעפ"כ נענשו, יען עשו דבר שהשכל מחייב שהם מעשים מתועבים, על כן אף שמן הדין יכול לחזור - הדבר מובן מעצמו שהוא עוולה". וכן מובא בס' 'שיח שרפי קודש' (פר' נח) בשם החידושי הרי"ם שביאר: "מה שקיללו חז"ל למי שאינו עומד בדיבורו, בעונש 'מי שפרע מדור המבול ודור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה' כו', הא באמת אין קנין בדיבור בלבד, וגם בסדום - מפני מה נענשו על הגזל בפחות משוה פרוטה, דהא אין לו דין ממון מה"ת. והשיב בזה"ל: נישט קיין מענטשליכקייט - איז אזוי וויא א גראבע עבירה (-אי אנושיות נחשבת כעבירה גדולה), ומי שאינו עומד בדיבורו או שגזל מחבירו בפחות פחות משוה פרוטה עד שגזל ממנו כל ממונו זה אינו בגדר אנושי, לכן קיללו חז"ל באותו קללה למי שאינו עומד בדיבורו ב'מי שפרע' כו'".

ואמנם יסוד דברי החידושי הרי"ם מושתת על דברי ה'חזקוני' בפרשת נח (ז, כא) בפשר עונש דור המבול: "ואם תאמר, איך נענשו דור המבול, מאחר שלא נצטוו על המצות. וי"ל, יש כמה מצות שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת אע"פ שלא נצטוו, ולפיכך נענשו, כמו קין שנענש על שפיכות דמים אע"פ שלא נצטוה על כך...". וכן גם רב נסים גאון בהקדמתו על הש"ס במה שמצינו שגם אומות העולם נענשים, ואלו דבריו: "ועוד יש להשיב והיאך יתכן לעונשן על דבר שלא נתחייבו בו ולא ניתן להם, והלא יש להם להשיב כי אילו נצטוינו היינו עושים, ואילו הוזהרנו היינו נזהרים ומקבלים כמו שקיבלו הם. והרי אנו פושטים אלו תשובת הטענות ונאמר, כי כל המצות שהן תלויין בסברא ובאובנתא דליבא כבר הכל מתחייבים בהן מן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ עליו ועל זרעו אחריו לדורי דורים..." (עעו"ש).

ולפי דברי החידושי הרי"ם זי"ע יובנו דברי נכדו, בעל ה'שפת אמת' זי"ע, בפרשת נח (תר"מ, ד"ה חטא) שכתב: "חטא דור המבול היה בבחינת 'דרך ארץ שקדמה לתורה' (תנדבא"ר א), כי יש שני אלפים תוהו עד האבות שהתחיל שני אלפים תורה, לכן גם צדקת נח היה בבחינת 'דרך ארץ'... כי בחינת 'דרך ארץ' הוא תיקון הגוף והמידות... ולכן אמרו 'מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו', שעיקר חטאם היה בבחינת 'דרך ארץ'...". והיינו, כי ענין 'דרך ארץ' - הוא תיקון הגוף והמדות, ורצ"ל, שיהא האדם שלם גם במה שהשכל מחייב להזהר בהם, והזהירות בזה 'קדמה לתורה', כי גם בלעדי ציווי התורה עלינו להיות שלם בהם, מצד הדעת והשכל, ובחטאים כאלו נכשלו דור המבול, ובגין כך נענשו. וכמו כן מי שאינו עומד בדיבורו – הגם שאין בזה איסור מפורש בתורה, הרי זה מן הדברים הנכללים בכלל 'דרך ארץ' ש'קדמה לתורה', ופגמו הוא כפגם דור המבול, והבן.

גליון "עלים לתרופה" מסכת בבא מציעא דף מד ע"א