עשי"ת, יום כיפורים מה קורה ביום כיפור? - מקוה ישראל ה' הקב"ה בעצמו הופך את עצמו למקוה שלנו! (1 צופה)

[נדיב לב]

שיחה ששמעתי מרבינו הגרב"מ אזרחי זצ"ל לפני מספר שנים (וכתבתי לעצמי)
ויהיו הדברים לעילוי נשמת האריה הגדול בממלכת התורה ששאג מנהמת לבו הטהור מלא הרגש - אמיתות צרופות בכל הזדמנות.


הטהרה של מרן זצ"ל - הכנה ליום הכיפורים - ממה התפעל מרן זצ"ל בראש חודש אייר תשכ"ד?

ימים אלה הם ימים עמוסים מאוד. זה בחינה של רגעים תבחננו.

הייתי רוצה לומר דבר שהוא קצר מאוד בזמן, אבל ארוך ועמוק מאוד במשמעות שלו.

יום הכיפורים זה "לפני ה' תטהרו".

מה 'המציאה' של יום הכיפורים? צריך לדעת שהדברים הולכים מחיל אל חיל, ובחשבון מדוקדק.

התחלנו עם אלול, אבל לצערי הרב האלול כבר איננו! אלול זה דבר גדול מאוד.

אני רוצה לספר לכם בדבר שבדידי הווה עובדא.

הייתה תקופה – במשך שתיים עשרה שנה, שהייתי נוסע לומר שיעור בכנסת חזקיהו בצפון.

הראש הישיבה שם היה גאון עצום, ר' אליהו משקובסקי, והצדיק ר' אליהו לופיאן היה המשגיח. אנשים מאוד מיוחדים.

באתי לשם בראש חודש אייר תשכ"ד, ואחרי מעריב ראיתי את ר' אל'ה עומד במזרח ומתנועע מצד אל צד.

אמרתי לידידי הטוב הגאון הצדיק ר' דב יפה, 'משהו מעיק עליו על ר' אל'ה, אולי צריך לעזור לו'?! כך כפשוטו אמרתי לו.

הוא הסתכל עליו, ואמר לי – לא! אלא נראה שהוא רוצה לומר שמועס, הוא רוצה להגיד שיחה'.

ואמנם כעבור כמה רגעים, הוא סירק בידיו את זקנו, סוף כל סוף נעמד ליד הסטנדר ואמר "אוי אוי אוי אוי"!

מתי זה היה? בראש חודש אייר, במעריב אמרו יעלה ויבוא, ור' אל'ה אומר "אוי אוי אוי אוי", שזה כבר "אוטטו אלול!

בר"ח אייר הוא כבר צעק אוי אוי אוי אוי כבר אלול!

כך התייחסו האנשים הגדולים אל אלול.

אבל אלול זה שלב ראשון, אחריו יש דרשו ה' בהמצאו קראוה ביותר קרוב, אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליום הכיפור.

ועוד לפני כן באמצע יש את ראש השנה עצמו, חג ראש השנה, וביום האחרון של עשי"ת, יש לנו את היום הקודש, שזה יום הכיפורים, יום הכיפורים זה כבר עוד שלב, זה שלב עליון.

המעלה של "לפני ה' תטהרו" - זו זכיה נוראה, צריך להכיר בזה, עומדים לפני הקב"ה! ואחר כך יש עוד עליות על גבי עליות, עד שמגיעים לקרבה הגדולה ביותר בשמיני עצרת שהקב"ה אומר אתם נסמכים על שולחני.

אבל ביום כיפורים אומר ר' עקיבא - אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים!

ואומר מקוה ישראל ה'. מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל.

וזה הייתי רוצה להרגיש אתכם ביחד, מה זה ה'ואומר' הזה?

הלא לפני כן עוד אמרנו שלפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים!, אז מה נוסף ב'ואומר'?

אולי לא נוסף, אבל בכל זאת הוא אומר, דבר חדש, מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. ומהו הדבר החדש?

אבל המשמעות היא, וזה דבר שמעורר פחד וחלחלה כשנזכרים בדבר הזה, והאמת שיש בזה משום זכיה שאין כדוגמתו.

מקוה ישראל ה', זאת אומרת שכביכול הקב"ה בעצמו הופך את עצמו למקוה שלנו!

ומה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את הישראל. אבל המשל הוא מקוה ישראל ה', למה למקוה?

משום שזה מקום שמטהרין בו, איך מטהרין במקוה? המקוה לא מטהר, הטבילה במקוה היא שמטהרת!

זאת אומרת מורי ורבותי, שאנחנו צריכים לטבול כביכול בריבונו של עולם, ובטבילה עם יש שערה אחת בחוץ זה נחשב שאדם לא טבל, ואם אנחנו נשאר בשערה אחת מחוץ לרבש"ע, לא טבלנו!

והמסקנה מזה, שאיזו אחריות מוטלת עלינו, ואיזה עבודה מוטלת עלינו.

הקב"ה כביכול הופך את עצמו וקורא לנו בקריאה של חיבה הוא אומר לנו: "תטבלו בי"!

הוא מוכן לכך הרבונו של עולם, אבל אנחנו צריכים להיענות כנגדו ולטבול בו בתוך....

ומהי המשמעות העמוקה של לטבול בבורא עולם, להיות כולנו מכוסים פנים וחוץ ברבש"ע.

ההתחלה של הדבר הזה היא, הדרגה של "אמרו לפני מלכויות כדי שתמלכוני עליכם".

להמליך את הקב"ה פירושו שיעבוד גמור, להשתעבד אליו. אבל זה רק תמלכוני עליכם. וביום הכיפורים כל מה שיש לנו, לקבל את טהרתו על ידי כך שטובלים כביכול.. במקוה ישראל ה', קשה להוציא את זה מהפה!

[והנה בנאדם אומר שהוא מקבל את מלכותו, ובאמת אנחנו כל יום מקבלים מלכות שמים בקריאת שמע, אבל יש בני אדם שממלמלים בפיהם, וכי הם מקבלים את מלכותו? קריאה גמורה, זו זכות, זו החירות]

ולכן, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם, זה נורא נוראות, אבל זה עדיין לא מקוה ישראל ה', וההבדל העיקרי שבניהם, שבמקוה ישראל ה' - כתובה העבודה שלנו לטבול בתוך המקוה, לטהר את עצמינו שם, זוהי העבודה. עבודת יום הכיפורים.

אנחנו נמצאים כאן במקום חדש. סיפרו לי שכל המקום הזה נבנה במשך חודש אחד.

זה הפלא ופלא. אבל כמה אנחנו צריכים שאדם יבנה את עצמו, כמה זמן צריך שאדם יבנה את עצמו? כמה זמן?

יש לרבינו יונה עצה, שברגע קטן האדם יוצא מאפילה לאור גדול, והוא - "המתייצב על דרך טוב". זו עצה נפלאה.

בידי כל אדם לקבל את ההחלטה הנכונה ברגע הנכון להיות מתייצב על דרך טוב, הולך בדרך המלך.

והמתייצב על דרך טוב הזה הוא לבוא לידי ביטול לקבל על עצמנו להיות כולנו משעובדים ונכנעים לבורא עולם,

ויחד עם זה יש כאן את ההבטחה של ר' חיים מוולוז'ין בשער ג' שלו [הוא חוזר על זה עוד פעם אבל בעיקר הוא מדבר על זה בשער ג'] שאדם שמחליט שכל כולו של הבורא עולם, לא שולטים עליו דינים!

וידוע כמה פעמים שמענו מרבינו הגדול, הרב מבריסק, כשהוא סיפר את כל המאורעות שלו שהוא ברח בשואה, ואז המלחמה תפסה אותו בקרניץ.. עיירת נופש, עם חלק ממשפחתו, והוא ברח משם ולא חזר לביתו אלא רצה לעבור לוילנא ולכן נסע דרך ורשא, ובדרך עברו עליו הרפתקאות שלא יאומנו, וכל פעם שהוא וילדיו הרגישו שהסוף קרב והגרמנים כבר תופסים אותם, הם התעמקו בר' חיים וולוז'ינר ונעלמה הסכנה!

אז אני אומר כאן, מקוה ישראל ה' - כולל בקרבו גם את הבשורה הגדולה הזו שלא ישלטו בנו שום דינים וכל אחד ומשפחתו, ובעיקר העתיד הרוחני שלנו יהיה במעלה ההר, לעלייה ולשגשוג, ולהיות קרוב להשם, ולעשות רצונו יתברך.

וסיים מרן את השיחה - אגוטע יאר וגמר חתימה טובה
ומאז אמנם זכינו כלל ישראל לשנים טובות בחיותו של מרן, ולדאבון לב גם השנה לא נזכה להסתופף בצילו, ויה"ר שיהיה מליץ יושר על כלל ישראל מלמעלה.