מוצאי שבת כמוצ"ש או כראשון

[הבור רי"ק]

???

 

[והב בסופה]

???

 

[הבור רי"ק]

האם יש מעלה למוצאי שבת כמוצאי שבת, או כיום ראשון כתחילת שבוע כמו שזה באמת

 

[והב בסופה]

לפי המקובלים נראה שיש מעלה במוצ''ש עד חצות הלילה (ולדעתם אסור לומר בו וידוי)
ואולי אפשר לשאול גם על יום ששי, האם יש בו מעלה של ערב שבת - לכאורה כן, אבל לפי האר''י רק מהשעה החמישית והלאה

 

[הבור רי"ק]

לכאו' זה צ"ע הא הוי תחילת שבוע חדש, ומה הקשר בין יום ראשון לשבת

 

[נהר מעדן]

לפי האריז"ל ג' ימים אחר שבת עדיין קשור לשבת, וג' ימים לפני שבת יש לה שייכות לשבת הבאה. ביום ראשון עדיין טועמים את הנשמה היתרה משבת שעברה, וביום שני את הרוח היתרה, ביום שלישי הנפש היתרה, עיין מזה בכוונת החק לישראל הנפוץ. ועכ"פ כמדומה שיש לה שייכות גם לנגלה שלענין הבדלה עדיין יכולים להבדיל על הכוס עד יום שלישי, וכמדומה לעוד כמה הלכות.
בכוונת פיוט של האריז"ל לליל שבת קודש קודם קידוש שאומרים בה: ובינייהו כלה, מבואר, ששבת אינה סוף שבוע, רק הוא ממוצע של השבוע.

 

[הבור רי"ק]

מ"מ בעולם לא נברא ג' ימים שבת ואח"כ עוד ג' ימים, ובודאי ששבת זה התכלית והסוף

 

[נהר מעדן]

הנה אנו אומרים בראש השנה "היות הרת עולם" שזה היום תחילת מלאכתך. וידוע כי רק אדם הראשון נברא בראש השנה, אבל העולם לא נברא אלא בכ"ה אלול. והתירוץ, כי כל הששת ימי המעשה היה רק הכנה לבריאת האדם, שיכנס ליום השבת, ויתן הכח בהעולם, בבחינת כל האומר ויכולו הרי הוא שותף למעשה בראשית, ונמצא, כי בפנימיות נברא העולם בשותפות ה' והאדם בשבת קודש. כי העולם שנברא בששת ימי בראשית לא היה לו כח להתקיים לולא השבת קודש.
ונמצא כי שניהם אמת, בחיצוניות נברא העולם ביום ראשון, שלב אחר שלב, עד שבא שבת וסיימה מלאכת הקב"ה. אבל בפנימיות, עיקר ברייתו של העולם הוא בשבת קודש, וכל ששת הימים שאח"כ הוא השלמה של שבת קודש, ויש לה שייכות לשבת קודש.
ועיין דבריו הנפלאים של השם משמואל:

פרשת ויקהל שנת תער"ב:

לחץ כדי לכווץ...

אך יובן עפ"י מה שכבר אמרתי בשם כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה פירוש דברי הש"ס שבת (ס"ט:) א"ר הונא הי' מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד, חייא בר' אומר משמר יום אחד ומונה ששה, ואמר הוא זצללה"ה ששבת יש בו שתי בחינות, מה שהוא אחר ימי המעשה, והשלמה אליהם, ועוד יש בו שהוא נותן כח וחיות על להבא ומיני' שיתא יומין מתברכין, ומר אמר דזה עיקר מהות השבת, ומר אמר דזה עיקר, והוספתי ופרשתי הדברים הנאמרים בש"ס שם במאי קמפלגי מר סבר כברייתו של עולם ומר סבר כאדם הראשון, פירש"י כברייתו של עולם ימי חול נימנו תחילה, כאדם הראשון שנברא בע"ש ויום ראשון למנינו שבת הי', עכ"ל, והיינו דסדר הבריאה שנברא ישר שיהי' אדם עובד עבודתו בגשמיות וברוחניות לברר את כל חלקי הקדושה, ולהעלות מדוצח"מ כידוע, ואח"כ לפי ערך מעשיו יזכה לאור קדושת שבת, ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת, אבל מאחר שחטא אדה"ר ונפל ממעלתו והי' בשפל המדריגה לולא שבא השבת ונתן לו כח וחיות לא הי' יכול לפתוח לעשות מאומה, אלא שהשבת נפח בו רוח חיים חדשים, ובזה הכח עשה ועבד אח"כ כל ששת ימי המעשה, ואח"כ שוב האירה עליהם קדושת שבת ומשיג עוד חיים חדשים, וכן סובב הולך, וזהו מר סבר כברייתו של עולם, היינו לפי כוונת הבריאה טרם חטא אדה"ר, ומר סבר כאדה"ר כי גלוי וידוע הי' לפני הקב"ה שאדה"ר מוכן לחטוא, וע"ד כן נברא העולם ושיהי' שבת נותן לו כח וחיות כנ"ל, וזה הוא שאיתא בש"ס סנהדרין למה נברא האדם בע"ש כדי שיכנס למצוה מיד, שכך היתה הידיעה תחילה שיחטא ויצטרך למצות שבת להגן עליו ולפחת בקרבו חיים חדשים כנ"ל

לחץ כדי לכווץ...