חידה בהלכה מזונות וברכת המזון, היתכן ? (1 צופה)

[התורה]

היאך יתכן שיברך תחילה בורא מיני מזונות, ולבסוף יברך ברכת המזון ?
מקרה שנפסק להלכה לכל הדעות.

יש לדקדק היטב בנוסח השאלה, ולענות בהתאם !

 

[בן של השם]

מי שאכל שיעור קביעת סעודה אך כשהתחיל לאכול לא חשב שיאכול כשיעור הזה

 

[האיש השרוי בשמחה]

היאך יתכן שיברך תחילה בורא מיני מזונות, ולבסוף יברך ברכת המזון ?
מקרה שנפסק להלכה לכל הדעות.

יש לדקדק היטב בנוסח השאלה, ולענות בהתאם !

לחץ כדי לכווץ...

פת הבאה בכיסנין

 

[התורה]

פת הבאה בכיסנין

לחץ כדי לכווץ...

בשו"ע נפסק לברך עליה מזונות ומעין ג'.

או המוציא ובהמ"ז

 

[האיש השרוי בשמחה]

חשוקי חמד ברכות דף לח עמוד א
חידה: מתי מברכים על פת בתחילה 'מזונות' ולבסוף ברכת המזון?
תשובה. א. לחם מקמח הנעשה מחיטה שגדלה בעציץ שאינו נקוב המהר"ל מבאר מדוע על לחם אנו מברכים המוציא לחם מן הארץ ואילו בירקות בורא פרי האדמה, וז"ל: אדמה נקראת גם לאחר שנתלש רגב מן הארץ. כמו עפר שנקרא עפר הארץ גם לאחר שנתלש. אבל ארץ לא נקרא כי אם כל הארץ יחד. וכתב השערים המצוינים בהלכה (על הש"ס, ברכות דף לח ע"א) ומזה נראה לפשוט שאם עשה לחם מחטים שגדלו בעציץ שאינו נקוב, שאינו מברך עליו המוציא לחם מן הארץ, כי אם בורא פרי האדמה, שהרי לא גדלו מכלל הארץ, כי אם מרגב של עפר תלוש הנמצא בעציץ שאינו נקוב. ומ"מ מברך עליו בסוף ברכת המזון, כמבואר בברכות דף מז ע"ב דמוקי לה למתניתין (שבדף מה ע"א) 'אכל טבל לא מזמנים עליו' בעציץ שאינו נקוב, [שמקשה הגמרא: טבל, פשיטא שאין מזמנים עליו? ומתרצת הגמרא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן, היכי דמי, בעציץ שאינו נקוב]. וכך היא שיטת החיי אדם כלל נ"א סי"ז דאינו מברך המוציא, אלא בורא מיני מזונות. ומ"מ בסוף מברך ברכת המזון. אבל בשדי חמד מערכת כ' סימן ק' כתב שמהירושלמי משמע דמברך המוציא. וכך כתוב באגלי טל (מלאכת דש ס"ד סק"ח), עכ"ד.
אולם ר' אליהו גוטמאכר בהגהות על המשניות (ברכות פרק ו' משנה א') כתב ליישב למה על ירקות מברכים בורא פרי ה אדמה, ואילו על הלחם מברכים המוציא לחם מן ה ארץ, והוא משום דהירקות כמו שגדלים במקומם כך נהנים מהם, ורק בתיקון מה. לעומת זאת הלחם נעשה לגמרי פנים חדשות להיות קמח ולצרף מים, איך שייך לברך עליו בורא פרי האדמה, הרי לא נעשה מן האדמה בלבד, לכן תקנו לברך עליו "ארץ" שהוא סובל בין האדמה וגם המדינה, שנעשה מחמת הפעולה שנעשית בארץ גם כן, לכן הונח עליו שם המוציא לחם מן הארץ. יעו"ש. לפי הסבר זה שייך גם לברך על פת שנעשה מחטים בעציץ שאינו נקוב "הארץ", מאחר ונעשה מן האדמה וגם ע"י אחד עשר מלאכות פת, מעשה מדינה. ואולי זהו טעם הירושלמי שמברכים על פת העשוי מחטים שגדלו בעציץ שאינו נקוב המוציא לחם מן הארץ.
ב. לחם חמץ בפסח לחולה ישנה עוד היכי תמצא לפתרון כעין חידתנו והוא כשאופה לחם חמץ בפסח עבור חולה שיש בו סכנה, שמברכים עליו תחילה בורא פרי האדמה [כנ"ל בדף לה ע"א מאמר בענין זה], כי באפיתו לא נשתנה לשבח וכנ"ל, ולבסוף ברכת המזון כי סוף אכל ושבע וחייב לברך שהרי חולה האוכל דבר איסור בגלל מחלתו מברך עליו

 

[אמרי שפר]

מי שאכל שיעור קביעת סעודה אך כשהתחיל לאכול לא חשב שיאכול כשיעור הזה

לחץ כדי לכווץ...

שו״ע קס״ח ו׳

 

[אמרי שפר]

חשוקי חמד ברכות דף לח עמוד א
חידה: מתי מברכים על פת בתחילה 'מזונות' ולבסוף ברכת המזון?
תשובה. א. לחם מקמח הנעשה מחיטה שגדלה בעציץ שאינו נקוב המהר"ל מבאר מדוע על לחם אנו מברכים המוציא לחם מן הארץ ואילו בירקות בורא פרי האדמה, וז"ל: אדמה נקראת גם לאחר שנתלש רגב מן הארץ. כמו עפר שנקרא עפר הארץ גם לאחר שנתלש. אבל ארץ לא נקרא כי אם כל הארץ יחד. וכתב השערים המצוינים בהלכה (על הש"ס, ברכות דף לח ע"א) ומזה נראה לפשוט שאם עשה לחם מחטים שגדלו בעציץ שאינו נקוב, שאינו מברך עליו המוציא לחם מן הארץ, כי אם בורא פרי האדמה, שהרי לא גדלו מכלל הארץ, כי אם מרגב של עפר תלוש הנמצא בעציץ שאינו נקוב. ומ"מ מברך עליו בסוף ברכת המזון, כמבואר בברכות דף מז ע"ב דמוקי לה למתניתין (שבדף מה ע"א) 'אכל טבל לא מזמנים עליו' בעציץ שאינו נקוב, [שמקשה הגמרא: טבל, פשיטא שאין מזמנים עליו? ומתרצת הגמרא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן, היכי דמי, בעציץ שאינו נקוב]. וכך היא שיטת החיי אדם כלל נ"א סי"ז דאינו מברך המוציא, אלא בורא מיני מזונות. ומ"מ בסוף מברך ברכת המזון. אבל בשדי חמד מערכת כ' סימן ק' כתב שמהירושלמי משמע דמברך המוציא. וכך כתוב באגלי טל (מלאכת דש ס"ד סק"ח), עכ"ד.
אולם ר' אליהו גוטמאכר בהגהות על המשניות (ברכות פרק ו' משנה א') כתב ליישב למה על ירקות מברכים בורא פרי ה אדמה, ואילו על הלחם מברכים המוציא לחם מן ה ארץ, והוא משום דהירקות כמו שגדלים במקומם כך נהנים מהם, ורק בתיקון מה. לעומת זאת הלחם נעשה לגמרי פנים חדשות להיות קמח ולצרף מים, איך שייך לברך עליו בורא פרי האדמה, הרי לא נעשה מן האדמה בלבד, לכן תקנו לברך עליו "ארץ" שהוא סובל בין האדמה וגם המדינה, שנעשה מחמת הפעולה שנעשית בארץ גם כן, לכן הונח עליו שם המוציא לחם מן הארץ. יעו"ש. לפי הסבר זה שייך גם לברך על פת שנעשה מחטים בעציץ שאינו נקוב "הארץ", מאחר ונעשה מן האדמה וגם ע"י אחד עשר מלאכות פת, מעשה מדינה. ואולי זהו טעם הירושלמי שמברכים על פת העשוי מחטים שגדלו בעציץ שאינו נקוב המוציא לחם מן הארץ.
ב. לחם חמץ בפסח לחולה ישנה עוד היכי תמצא לפתרון כעין חידתנו והוא כשאופה לחם חמץ בפסח עבור חולה שיש בו סכנה, שמברכים עליו תחילה בורא פרי האדמה [כנ"ל בדף לה ע"א מאמר בענין זה], כי באפיתו לא נשתנה לשבח וכנ"ל, ולבסוף ברכת המזון כי סוף אכל ושבע וחייב לברך שהרי חולה האוכל דבר איסור בגלל מחלתו מברך עליו

לחץ כדי לכווץ...

מקרה שנפסק להלכה לכל הדעות.

לחץ כדי לכווץ...

 

[התורה]

חשוקי חמד ברכות דף לח עמוד א
חידה: מתי מברכים על פת בתחילה 'מזונות' ולבסוף ברכת המזון?
תשובה. א. לחם מקמח הנעשה מחיטה שגדלה בעציץ שאינו נקוב המהר"ל מבאר מדוע על לחם אנו מברכים המוציא לחם מן הארץ ואילו בירקות בורא פרי האדמה, וז"ל: אדמה נקראת גם לאחר שנתלש רגב מן הארץ. כמו עפר שנקרא עפר הארץ גם לאחר שנתלש. אבל ארץ לא נקרא כי אם כל הארץ יחד. וכתב השערים המצוינים בהלכה (על הש"ס, ברכות דף לח ע"א) ומזה נראה לפשוט שאם עשה לחם מחטים שגדלו בעציץ שאינו נקוב, שאינו מברך עליו המוציא לחם מן הארץ, כי אם בורא פרי האדמה, שהרי לא גדלו מכלל הארץ, כי אם מרגב של עפר תלוש הנמצא בעציץ שאינו נקוב. ומ"מ מברך עליו בסוף ברכת המזון, כמבואר בברכות דף מז ע"ב דמוקי לה למתניתין (שבדף מה ע"א) 'אכל טבל לא מזמנים עליו' בעציץ שאינו נקוב, [שמקשה הגמרא: טבל, פשיטא שאין מזמנים עליו? ומתרצת הגמרא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן, היכי דמי, בעציץ שאינו נקוב]. וכך היא שיטת החיי אדם כלל נ"א סי"ז דאינו מברך המוציא, אלא בורא מיני מזונות. ומ"מ בסוף מברך ברכת המזון. אבל בשדי חמד מערכת כ' סימן ק' כתב שמהירושלמי משמע דמברך המוציא. וכך כתוב באגלי טל (מלאכת דש ס"ד סק"ח), עכ"ד.
אולם ר' אליהו גוטמאכר בהגהות על המשניות (ברכות פרק ו' משנה א') כתב ליישב למה על ירקות מברכים בורא פרי ה אדמה, ואילו על הלחם מברכים המוציא לחם מן ה ארץ, והוא משום דהירקות כמו שגדלים במקומם כך נהנים מהם, ורק בתיקון מה. לעומת זאת הלחם נעשה לגמרי פנים חדשות להיות קמח ולצרף מים, איך שייך לברך עליו בורא פרי האדמה, הרי לא נעשה מן האדמה בלבד, לכן תקנו לברך עליו "ארץ" שהוא סובל בין האדמה וגם המדינה, שנעשה מחמת הפעולה שנעשית בארץ גם כן, לכן הונח עליו שם המוציא לחם מן הארץ. יעו"ש. לפי הסבר זה שייך גם לברך על פת שנעשה מחטים בעציץ שאינו נקוב "הארץ", מאחר ונעשה מן האדמה וגם ע"י אחד עשר מלאכות פת, מעשה מדינה. ואולי זהו טעם הירושלמי שמברכים על פת העשוי מחטים שגדלו בעציץ שאינו נקוב המוציא לחם מן הארץ.
ב. לחם חמץ בפסח לחולה ישנה עוד היכי תמצא לפתרון כעין חידתנו והוא כשאופה לחם חמץ בפסח עבור חולה שיש בו סכנה, שמברכים עליו תחילה בורא פרי האדמה [כנ"ל בדף לה ע"א מאמר בענין זה], כי באפיתו לא נשתנה לשבח וכנ"ל, ולבסוף ברכת המזון כי סוף אכל ושבע וחייב לברך שהרי חולה האוכל דבר איסור בגלל מחלתו מברך עליו

לחץ כדי לכווץ...

נפלא, ישר כח גדול על הבקיאות המבהילה, וכמו תמיד אתה מחכים את כל הפורום בצורה יוצאת מן הכלל, מביא הרבה שמחת תורה,
[וכן זה עתה אני רואה שגם הרב בעל אמרי שפר כוון לדברים],

אך אין זה לכולי עלמא כמבואר.

 

[נפקא מינא]

שו"ע הלכות ברכות
פת הבאה בכיסנין מברך עליו בורא מיני מזונות ולאחריו ברכה אחת מעין שלש ואם אכל ממנו שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו אף על פי שהוא לא שבע ממנו מברך עליו המוציא וברכת המזון ואם מתחלה היה בדעתו לאכול ממנו מעט וברך בורא מיני מזונות ואחר כך אכל שיעור שאחרים קובעים עליו יברך עליו ברכת המזון אף על פי שלא ברך המוציא תחלה ואם אכל שיעור שאחרים אין קובעים עליו *אף על פי שהוא קובע עליו אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש דבטלה דעתו אצל כל אדם:

 

[מור וקציעה]

[וכן זה עתה אני רואה שגם הרב בעל @אמרי שפר כוון לדברים],

אך אין זה לכולי עלמא כמבואר.

לחץ כדי לכווץ...

???
נפסק בשולחן ערוך!!

 

[התורה]

???
נפסק בשולחן ערוך!!

לחץ כדי לכווץ...

להלכה, לכולי עלמא, ללא חולק ועוררין.

 

[מור וקציעה]

להלכה, לכולי עלמא, ללא חולק ועוררין.

לחץ כדי לכווץ...

שו"ע זה להלכה!
מי חלק?

 

[מור וקציעה]

בשו"ע נפסק לברך עליה מזונות ומעין ג'.

או המוציא ובהמ"ז

לחץ כדי לכווץ...

אם קבע מברך ברמ"ז!

 

[התורה]

אם קבע מברך ברמ"ז!

לחץ כדי לכווץ...

ותחילה המוציא ונט"י, כמבואר הכל בקס"ח.

 

[מור וקציעה]

ותחילה המוציא ונט"י, כמבואר הכל בקס"ח.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנת.
פת כסנין מזונות.
אם קבע לאחר שבירך חייב ברמ"ז
זה שו"ע מפורש מי חלק על זה?

 

[אמרי שפר]

נראה לי פה שיח חרשים
השו״ע בסי׳ קס״ח סעיף ו׳ פוסק שאם בתחילה היה בדעתו לאכול קצת וברך מזונות ואח״כ אכל שיעור קביעות סעודה מברך ברכת המזון כפי שציטט הרב @נפקא מינא
ואין על זה חולק
דברי הרב @האיש השרוי בשמחה הם יפים ומשמחים אבל אינם להלכה לכו״ע

 

[האיש השרוי בשמחה]

נראה לי פה שיח חרשים
השו״ע בסי׳ קס״ח סעיף ו׳ פוסק שאם בתחילה היה בדעתו לאכול קצת וברך מזונות ואח״כ אכל שיעור קביעות סעודה מברך ברכת המזון כפי שציטט הרב @נפקא מינא
ואין על זה חולק
דברי הרב @האיש השרוי בשמחה הם יפים ומשמחים אבל אינם להלכה לכו״ע

לחץ כדי לכווץ...

אני פשוט ידעתי שאם אני יביא את המ''ב בסי' קס''ח הוא יגיד לא, אז עלעלתי בבר אילן וזו התוצאה

 

[התורה]

אני פשוט ידעתי שאם אני יביא את המ''ב בסי' קס''ח הוא יגיד לא, אז עלעלתי בבר אילן וזו התוצאה

לחץ כדי לכווץ...

מי זה הוא,
ולמה הוא יאמר לא ?

 

[האיש השרוי בשמחה]

מי זה הוא,
ולמה הוא יאמר לא ?

לחץ כדי לכווץ...

סליחה התכוונתי שלא חשבתי שזה מ''ב קל חשבתי יותר עמוק

 

[התורה]

סליחה התכוונתי שלא חשבתי שזה מ''ב קל חשבתי יותר עמוק

לחץ כדי לכווץ...

אפי' לא משנה ברורה,

זה שולחן ערוך בשם הרא"ש בדעת הרמב"ם,

ללא חולק.