אני חושב שקשה לענות תשובה חד משמעית בעניין.
כי לא ראי זה כראי זה.
אני לעצמי קשה לי מאד ללמוד עם המחשב. כי דרכי לשבת ללמוד, לסכם את הסוגיא, לפלפל קצת עם החברים לראות איך הם הבינו, ואם יש להם אי אלו השגות עלי. ואחרי כל זה אני יושב ומסכם.
את כל זה אי אפשר לעשות מי שרץ ישר למחשב. כי אין לו היכולת להרגיש את הדופק של הסוגיא, הוא להוט להעלות את סיכומיו ודבריו ואין לו כ"כ את הזמן והפניות לחשוב פעמיים האם הוא טועה או אומר סברא מבריקה.
ויש בזה הבדל גדול בין לימוד הלכה, ללימוד גמרא.
לימוד הלכה, בנוי הרבה על הגיון דק ודימוי מילתא למילתא, שמורכב מהמון שיטות. מערכת מאד מסועפת ודקה מן הדקה, שאפשר לראות בחוש את חכמי המחשב שלא דנו בסוגיה די צורכם, ואלו המתונים שפלפלו בחכמה שוב ושוב, עד שהוציאו מתחת ידם סולת נקייה.
אמר לנו הגאון רבי משה רוט שליט"א שהוא ממליץ לאברכים בכולל שלו ללמוד את הסוגיא טוב טוב, ורק אחרי הכולל להעלות על הכתב. וזאת משום שבכולל צריך לנשום סוגיא, לנשום תורה ולא שום דבר אחר.
והלומד גמרא, ברוב הפעמים, (סליחה אם משהו נפגע) לימודו לא ממש אליבא דאמת אלא בדרך של "לדבר בלימוד". ומקובלנו מרבותינו שלדבר אפשר לדבר גם שטויות וה"ה שאפשר גם לכתוב שטויות. כי מה אכפת לו מה האמת. הרי העיקר שיראו שהוא מוכשר, או העיקר שיהיה לו סיפוק ממה שהוא עושה, ושלא ייחשב בטלן שרץ לפני כולם, שהם מפלפלים ושואלים והוא כשושנה בין החוחים. לכן בלימוד כזה אין בעיה לכתוב במחשב תוך כדי לימוד, כי זה חלק מהעניין ובפרט שיכול למצוא תוך כדי עיונו במחשב כל מיני חידושים, אם הוא נעזר במאגרים תורניים למיניהם, שאז בכלל הוא יכול לפרוח בדמיונו ובסברתו.
כמובן, שיש אנשים שלומדים תורה לשמה, וכל מגמתם היא לחפש את האמת, וכאשר הם לומדים גמרא הם מלאכים המתהלכים בין בני האדם.
אך כל מה שכתבתי הוא מפני שאני מכיר נפש בהמתי, ואני יודע מנסיוני המר שבלימוד הגמרא המון פעמים אנחנו לא להוטים לסגור את הסוגיא עד תומה, אלא העיקר שנבין מה הולך פה, ומה הרייד העיקרי, ואם יש איזה חידוש יפה של אחד מהאחרונים אז נשמח מאד, כי הוא יתן לנו הגדרה יפה וגעשמאק ומכאן הכל טוב.
זה מה שנראה לי, וסליחה שהארכתי.
כי לא ראי זה כראי זה.
אני לעצמי קשה לי מאד ללמוד עם המחשב. כי דרכי לשבת ללמוד, לסכם את הסוגיא, לפלפל קצת עם החברים לראות איך הם הבינו, ואם יש להם אי אלו השגות עלי. ואחרי כל זה אני יושב ומסכם.
את כל זה אי אפשר לעשות מי שרץ ישר למחשב. כי אין לו היכולת להרגיש את הדופק של הסוגיא, הוא להוט להעלות את סיכומיו ודבריו ואין לו כ"כ את הזמן והפניות לחשוב פעמיים האם הוא טועה או אומר סברא מבריקה.
ויש בזה הבדל גדול בין לימוד הלכה, ללימוד גמרא.
לימוד הלכה, בנוי הרבה על הגיון דק ודימוי מילתא למילתא, שמורכב מהמון שיטות. מערכת מאד מסועפת ודקה מן הדקה, שאפשר לראות בחוש את חכמי המחשב שלא דנו בסוגיה די צורכם, ואלו המתונים שפלפלו בחכמה שוב ושוב, עד שהוציאו מתחת ידם סולת נקייה.
אמר לנו הגאון רבי משה רוט שליט"א שהוא ממליץ לאברכים בכולל שלו ללמוד את הסוגיא טוב טוב, ורק אחרי הכולל להעלות על הכתב. וזאת משום שבכולל צריך לנשום סוגיא, לנשום תורה ולא שום דבר אחר.
והלומד גמרא, ברוב הפעמים, (סליחה אם משהו נפגע) לימודו לא ממש אליבא דאמת אלא בדרך של "לדבר בלימוד". ומקובלנו מרבותינו שלדבר אפשר לדבר גם שטויות וה"ה שאפשר גם לכתוב שטויות. כי מה אכפת לו מה האמת. הרי העיקר שיראו שהוא מוכשר, או העיקר שיהיה לו סיפוק ממה שהוא עושה, ושלא ייחשב בטלן שרץ לפני כולם, שהם מפלפלים ושואלים והוא כשושנה בין החוחים. לכן בלימוד כזה אין בעיה לכתוב במחשב תוך כדי לימוד, כי זה חלק מהעניין ובפרט שיכול למצוא תוך כדי עיונו במחשב כל מיני חידושים, אם הוא נעזר במאגרים תורניים למיניהם, שאז בכלל הוא יכול לפרוח בדמיונו ובסברתו.
כמובן, שיש אנשים שלומדים תורה לשמה, וכל מגמתם היא לחפש את האמת, וכאשר הם לומדים גמרא הם מלאכים המתהלכים בין בני האדם.
אך כל מה שכתבתי הוא מפני שאני מכיר נפש בהמתי, ואני יודע מנסיוני המר שבלימוד הגמרא המון פעמים אנחנו לא להוטים לסגור את הסוגיא עד תומה, אלא העיקר שנבין מה הולך פה, ומה הרייד העיקרי, ואם יש איזה חידוש יפה של אחד מהאחרונים אז נשמח מאד, כי הוא יתן לנו הגדרה יפה וגעשמאק ומכאן הכל טוב.
זה מה שנראה לי, וסליחה שהארכתי.
