דיני ממונות מי חייב בתשלום על המפתח שעף מגג הרכב? (1 צופה)

[כהנא דמסייע]

שאלה שהגיעה לפתחי זה היום. אשמח לשמוע את דעתכם.

תיאור מעשה: ​

קבוצת אברכים נוהגים להתנהל יום יחד ברכב אחד, כאשר ראובן הוא הנהג הקבוע. ביום מן הימים ביקש ראובן משמעון, אחד האברכים, שיקדים להניע את הרכב כדי שיפעל המזגן. שמעון עשה כן, כאשר הרכב הונע, הניח את מפתח הרכב על גג הרכב (ולא בתוכו).
הגיע לוי, פתח את תא המטען באמצעות מפתח שהוא נח על הגג, הכניס לתוכו את החפציו, והניח את המפתח בחזרה על הגג - באותו המקום בו מצאו.
לאחר בא ראובן, נכנס לרכב מונע (ורכב זה אינו מצריך את המצאות המפתח בתוכו לצורך המשך הנסיעה), ונסע. הנסיעה, נפל המפתח מגג הרכב ונשבר. עכשיו מתעוררת שאלה: מי נושא באחריות לנזק — שמעון או לוי?

דיון הלכתי:​

א. אחריות שמעון:
שמעון קיבל את המפתח מידי ראובן, וביצע פעולה לפי בקשתו — הנעת הרכב. אף על פי כן, לאחר סיום ההנעה, כאשר הניח את המפתח על גג הרכב ולא בתוך מקום שמור, יש לראות ופשיעה. המפתח ברשות שמעון כל עוד לא הושב לראובן או הונח במקום בטוח המהווה סיום של השליח, ולפיכך עדיין מוטלת עליו אחריות כשליח/שומר.

ב. אחריות לוי:
לוי לא קיבל את המפתח מראובן ולא היה שלוו. הוא מצא המפתח על גג הרכב, השתמש בו לצורך פרטי (פתיחת תא המטען), והחזירו למקומו. יש מקום לדון האם מעשה זה נחשב עצמאי המחייב באחריות לנזק שנגרם, או כיוון שלא גרם לנזק בעצמו, אלא רק החזיר את המפתח לאותו מצב שבו היה קודם לכן, אין אחריות עליונה.

ג. השוואה לדין "בור":
בחו"מ סימן תי', סעיף ג', מובא:
"המוצא בור וכיסה וחזר וגילהו, בעל הבור חייב וזה האחרון פטור; סתמו בעפר וחזר והוציא את כל העפר — זה האחרון חייב".
כלומר, כאשר המעשה השני הוא סתירה מוחלטת למעשה הסילוק - הוא מחייב. אך כאשר מדובר בכיסוי קל (שלא הוא סילוק גמור), החיוב נשאר על הראשון.
בהשוואה למקרה דנן: המעשה של שמעון אינו נחשב סתימה בעפר, שאף שנטלו אצלו כל עוד לא השיבו לבעליו הוא הניחו בתוך הרכב במקום משתמר, אין כאן סתימת מעשה הראשון, לוי לא שינה את המצב הקיים אלא רק החזיר את המפתח לאותו מצב לא משתמר, ולפיכך אין לראות בו כמחולל עצמאי של הנזק.

סיכום ופסק הלכה:​

נראה כי עיקר האחריות לנזק מוטלת על שמעון , אשר קיבל את המפתח מראובן והניחו במקום בלתי שמור, ובכך התרשל בשמירתו. לוי, אף שעשה שימוש במפתח, לא קיבל אחריות לשמור, ולא גרם לנזק עצמאי, אלא רק השיב את המפתח למצבו הלקוי הקודם. לפיכך, אין מקום לחייב את לוי בתשלום על הנזק שנגרם למפתח.

 

[חפץ בחיים]

מי בעל המפתח?
אם ראובן הוא הבעלים הרי ששמעון הוא שומ"ח שפשע אך לא גרם נזק בפשיעתו שהרי המפתח לא ניזוק מחמת הנחתו.
לוי הוא שואל שלא מדעת וגזלן הוא, וחייב בהשבת הגזילה.
ואם המפתח של כולם
יותר הגיוני שראובן חייב לשלם להם כיון שהוא נסע כשהמפתח על הגג והוי זורק כלי מראש הגג.

 

[כהנא דמסייע]

לוי הוא שואל שלא מדעת וגזלן הוא, וחייב בהשבת הגזילה.

לחץ כדי לכווץ...

אתה מדבר לענין.
אבל לכאורה מבואר בפוסקים לגבי ניחותא, דלא איכפ''ל לו לאדם שישתמש חבירו בחפציו, בדבר שאינו מתכלה. וכל שכן אם מורגל בזה תמיד ברשותו.
כך ששואל שלא מדעת גזלן ליכא הכא.
אך מצד שני הוא לא קיבל ע''ע שמירה.

 

[חפץ בחיים]

גם אם לוי אינו גזלן אלא שואל, הרי הוא חייב באונסין, אלא שראובן שהוא התובע הוא האשם העיקרי שנסע בלי לבדוק את הגג (או שמדובר בגג גבוה וכדו' שלא היה לו לבדוק בשום אופן. ובמידה ואין כאן סברא דמשבר ויוצא משבר ונכנס כמובן.

 

[כהנא דמסייע]

גם אם לוי אינו גזלן אלא שואל, הרי הוא חייב באונסין,

לחץ כדי לכווץ...

השאלה אם שימוש זמני שלא מכח הבעלים, יוצר חיובי שמירה, אם החזיר את זה לאותו מצב שהיה קודם לכן, ונראה דחיובי שמירה חלו דווקא על שמעון, והוא אחראי לשמירת הדבר, מכח שליחותו של ראובן. ולוי רק השתמש בהסכמת שמעון שמונה כאחראי על ידי ראובן. ולכן השיב לצורה בה הניח שמעון וסמך ששמעון יעשה שליחותו כדבעי.

ומה שכתבתL אלא שראובן שהוא התובע הוא האשם העיקרי שנסע בלי לבדוק את הגג (או שמדובר בגג גבוה וכדו' שלא היה לו לבדוק בשום אופן. ובמידה ואין כאן סברא דמשבר ויוצא משבר ונכנס כמובן.

לענ''ד הסברא לא נכונה, דאין דרך בנ''א להתבונן בדרכים, ולמה שיעלה בדעתו שמניח מפתחותיו על גגו? הרי זה פשיעה לכו''ע. ולכן נ''ל דשמעון חייב.

 

[הצעיר שבחבורה]

א. אחריות שמעון:

לחץ כדי לכווץ...

יש לדון, האם ברור ששמעון נתחייב בשמירה?

אך מצד שני הוא לא קיבל ע''ע שמירה.

לחץ כדי לכווץ...

לכאו' כשנטלו להשתמש, נתחייב לכה"פ כשואל.

הוא האשם העיקרי שנסע בלי לבדוק את הגג

לחץ כדי לכווץ...

לבדוק את הגג? מדוע?
וכי דרך בני אדם להניח דברים על גג מכונית?

בהשוואה למקרה דנן: המעשה של שמעון אינו נחשב סתימה בעפר, שאף שנטלו אצלו כל עוד לא השיבו לבעליו הוא הניחו בתוך הרכב במקום משתמר, אין כאן סתימת מעשה הראשון, לוי לא שינה את המצב הקיים אלא רק החזיר את המפתח לאותו מצב לא משתמר, ולפיכך אין לראות בו כמחולל עצמאי של הנזק.

לחץ כדי לכווץ...

אם נדמהו לדין בור, הרי שלוי בנטילתו את המפתח ביטל לחלוטין את ה'בור' שעשה שמעון, ושב וחפרו.