סיפורים על גדולים מי שרואה בברזלים את "נשים נזיקין" ושומע את הברזלים זועקים "יבמות"...

[אחד יחיד]

רבים ניסו למצוא הסבר, על מה ולמה זכה הרב מפוניבז' זצ"ל להעמיד עוּלָהּ של תורה, בצורה כל כך מרשימה ועוצמתית – זה אומר בכה וזה אומר בכה. ראש הישיבה, רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל הסביר זאת באמצעות הסיפור הבא:

באחד הימים, כשהתחילה בנייתה של ישיבת פוניבז', הפוניבז' רב עמד על הגבעה, והמתין בצפייה דרוכה לְבוֹאָהּ של משאית מלאה בבלוקים ובברזלים. מיד כשהמשאית הגיעה, הוא החל, במו ידיו, לפרוק את הברזלים מעל גבי המשאית. הוא התלכלך בכל גופו, ידיו התמלאו בחלודה, אך כל זה לא עִנְיֵן אותו.

נהג המשאית קרא לעברו: "כבוד הרב, חדל! זו לא עבודה בשבילך! בשביל זה אני נמצא כאן"!

אך הרב מפוניבז' השיב לו: "אני כאן בעל הבית"!

הנהג מיהר לקרוא לבחורים שידברו עם הרב שיפסיק לסחוב. הללו רצו במהירות ואמרו לרבם: "זו לא עבודה בשביל הרב לסחוב ברזלים ולהתלכלך! זו עבודה בשביל נהג המשאית!"

נענה הרב מפוניבז' ואמר: "עליכם לבקש מחילה על צורת ההתבטאות שלכם! מותר להתבטא על הברזלים האלו כאילו הם 'סתם ברזלים' שמתלכלכים מהם? אתם לא רואים את ה'נשים נזיקין' שלומדים עליהם? אתם לא שומעים את השיעור כללי על חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן שמוסרים עליהם? אתם לא רואים את ה'קצות' עומד עליהם?

אמר רבי שמואל: מי שרואה בברזלים את "נשים נזיקין", ושומע את הברזלים זועקים "יבמות" – יכול לבנות עולם של תורה אמתי! (רבי חזקיהו מישקובסקי – דורש טוב ספירת העומר)

 

[ממגד שמים]

אמרו פעם להרב כהנמן זצ"ל, כשסיפר את אחד מרעיונותיו.
-הרב חולם
-נכון, הגיב בחריפותו, אבל איני ישן. דו"ק ודפח"ח.