סוכות, שמח"ת ושמ"ע מכונית סוכה פתרון וכמה נידונים (1 צופה)

[נדיב לב]

מצוי לעיתים שמשפחה נמצאת בדרכים בחול המועד, ורצונם לאכול ולישן בסוכה (באופנים שאין היתר של הולכי דרכים ואכמ"ל).
לצורך כך קיים פתרון פשוט ומוכר לעשות סוכה על ידי שני כלי רכב המשמשים כשתי דפנות בצירוף דלת אחורית פתוחה לדופן שלישית, ותהא הסוכה כשירה מדין סוכה כמבוי.
וביתר הרחבה:
א. להעמיד אחת מול השניה במרחק פחות מעשר אמות ביניהן.
ב. לפתוח דלת אחורית של מכונית אחת לכיון המכונית השניה באופן שרוחב הדלת ז' טפחים.
ג. להקפיד שתחת המכונית והדלת אין אויר גובה ג' טפחים ואם ישנו ימעט על ידי חפצים שעומדים ברוח מצויה.
ד. להקפיד לסגור את החלונות כדי שהמחיצה תהא גבוהה י' טפחים.
ה. אחר כך יניח מעמיד של מקלות או קרשים על גג שתי המכוניות ועליהם יניח סכך כשר. וזה מדין מעמיד דמעמיד. אכן לנוהגים כשיטת החזו"א לאסור אף מעמיד דמעמיד אפשר להניח שתי קרשים עומדים שנסמכים למכוניות מכל צד ועליהם להניח את הקרשים השוכבים.

באופן כזה נמצא שהעמיד ב' דפנות כמו בסוכה כמבוי, שהרי כל מכונית נחשבת דופן לעצמה, והדלת היא הדופן השלישי של הסוכה באורך ז' טפחים היינו שיעור דופן שלימה בלי לבוד, ובאופן כזה קייל דאין צריך תיקון נוסף על ידי צורת הפתח עיין רמ"א תרל סעיף ג'.

וכעת שמצינו אפשרות כזו יש לדון מכמה צדדים,
א. יש לדון אם מותר להשתמש ברכב לנסוע בו ממקום למקום על ידי פירוק הסוכה, (מצד עצם הפירוק הורו האחרונים להתיר עיין לדוגמא בשו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' ס"ח) שהרי בזה הוא משתמש בדפנות הסוכה שלא לצורך המצוה ואם כן יש בזה איסור הנאה בעצי הסוכה לשיטת הרמב"ם פ"ו הט"ו שדין קדושת עצי סוכה נאמר בין על הסכך ובין על הדפנות (ואף שדעת הרא"ש שאין האיסור אלא בסכך ולא בדפנות אולם המחבר בסימן תרל"ח ס"א פסק בדין קדושת עצי סוכה כדברי הרמב"ם עיי"ש. ובהסבר שיטת הר"מ הרחיב ב"ה באשכול אחר)
ונמצא שנתקדשה המכונית ואסור לו לפרק את הסוכה ולהשתמש במכונית לצרכים אחרים כל ימי החג. ולא יועיל אף אם עשה מתחילה רק לזמן קצר משום שאין תנאי של איני בודל מועיל בגוף הסוכה אלא בנוי הסוכה. כמבואר בשו"ע ריש סימן תרל"ח.
ועל כן אין להשתמש ברכב על ידי פירוק הסוכה עד סוף החג אלא באופן שאינו זקוק להשתמש ברכב אחר כך לצורך נסיעה עד סוף החג.

שוב מצאתי חידוש נורא שייסד ר' שלמה זלמן במנחת שלמה סימן נ"ד שכל שמתנה שלא תתייחד הסוכה למצוותה תנאו קיים והסוכה אינה קדושה אף על פי שכשרה היא למצוה, וביאר שאף שמבואר ברמ"א ריש סימן תרל"ח שתנאי לא מועיל בסוכה, כל זה דווקא כשהסוכה מיוחדת למצוה. ולפי זה י"ל בנידון דידן. עכ"פ בנוגע לשימוש במכונית.

ואמנם כל הנידון כשבנה אותו לפני החג, אמנם אם הקים הסוכה בחול המועד, מועיל בה תנאי מכיון ואין חשש סתירת אוהל, וכך הביא המג"א בשם המהרש"ל (ריש סי' תרל"ח) וכך נקט בשו"ע הרב שם סעיף יד (ולדבריו מועיל אף בעודה קיימת) שכל שהתנה עליהם מתחלה, רשאי להסתפק מהן ונמצא שלא חלה עליהם קדושת הסוכה מעולם. וכ"כ הרדב"ז (ח"ו סי' בא"ר) ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' ס"ח) שכתב להורות להיתר אם מקים את הסוכה בחוה"מ ע"מ לסותרה ולחזור ולבנותה כפי הצורך עיי"ש.

ב. יש לדון אם משתמש בכה"ג ברכב חבירו שלא ברשותו. וכגון שאין חשש שישרוט לו את הגג (כשיש על הרכב גגון). האם בכה"ג נחשב כגזל דפנות או קרשים שהסוכה פסולה כמבואר בסי' תרל"ז ובביה"ל ד"ה ואם גזל עצים. ובפשטות לית ביה משום גזל אבל עכ"פ יש לדון אם מש"כ שם הרמ"א סעיף ג' שלכתחילה לא יעשה סוכה בקרקע של חבירו אם זה שייך גם בנידון דידן. (ועיין כאן).

ג. בכלל יש לדון בדיעבד אם יכול לאסור רכב חבירו.
(ראה ברמ"א ריש סימן תרל"ח דכל איסור הנאה מעצי סוכה זה דווקא כשישב בסוכה פעם אחת אבל אם לא ישב אין עציה נאסרים [ועיין שם במ"ב ס"ק ט'] וראה עוד במ"ב כשהיתה לו סוכה בנויה משנה לשנה דמ"מ אינה אסורה עד שישב בה בחג, כשעבר החג דאשתקד בטלה קדושתה. ובאחרונים הסתפקו בישיבת אדם אחר אם בכך אוסר את הסוכה או שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. עיין כאן וכאן).