שלח מלאכת צידה באדם

[לי נראה]

כתוב בפרשה וינחהו במשמר וגו' ויל''ע מ''ט אי''ז נחשב למלאכת צד ודרך הוא לצוד גנבים ומנלן לומר שצד שייך רק בבע''ח דס''ס הוא בע''כ
ובאמת באבן עזרא כתב שהניחהו ביום ראשון ואולי מהאי טעמא

 

[חפץ בחיים]

בגמ' אי' דמלאכת צד הוא רק כל שבמינו ניצוד

 

[מפתח הזהב]

בגמ' אי' דמלאכת צד הוא רק כל שבמינו ניצוד

לחץ כדי לכווץ...

אדם נחשב מין הניצוד

 

[לי נראה]

ודרך הוא לצוד גנבים

לחץ כדי לכווץ...

בגמ' אי' דמלאכת צד הוא רק כל שבמינו ניצוד

לחץ כדי לכווץ...

כבר רימזתי לזה שחשיב מין הניצוד

 

[חפץ בחיים]

כבר רימזתי לזה שחשיב מין הניצוד

לחץ כדי לכווץ...

ומהו דבר שאינו ניצוד?
כל בע"ח אפשר לתפוס ולמנוע מנו ללכת
ואם הוא עניין של דרך, גם בנ"א אין דרכם להיות גנבים..

 

[הצעיר שבחבורה]

כתוב בפרשה וינחהו במשמר וגו' ויל''ע מ''ט אי''ז נחשב למלאכת צד ודרך הוא לצוד גנבים ומנלן לומר שצד שייך רק בבע''ח דס''ס הוא בע''כ
ובאמת באבן עזרא כתב שהניחהו ביום ראשון ואולי מהאי טעמא

לחץ כדי לכווץ...

ילקוט יוסף שבת ב הערות סימן שטז - צידה בשבת ודין חובל בשבת אות ב

ב) הנה לענין צידה באדם, התוספות (מנחות סד א) ד"ה להעלות דגים, כתבו, לא דמי להא דאמרינן הואיל ואי מקלעי ליה אורחים וכו', והכא נמי הואיל ופטור על התינוק פטור נמי אדגים. ע"ש. ומשמע דמה שפטור על התינוק היינו משום שהוא פיקוח נפש, הלא"ה איכא צידה באדם. [ושמא יש לחלק בין תינוק לאדם גדול]. ובאמת שכ"כ בספר קובץ על הרמב"ם (פ"י מהל' שבת הכ"ב), שגם הצד אדם יש בזה משום איסור צידה, [דהוי דבר שבמינו ניצוד] שרגילים להילחם וליקח אנשים בשבי. ע"ש. והא דמצינו שהניחו את המקושש עצים במשמר (במדבר טו) כתב בכה"ח (סי' שלט אות כו) דאפשר כיון שהוא על חילול שבת שרי. ועוד שהיה למיגדר מילתא. ובשו"ת אבני נזר (חאו"ח סי' קפט אות כב) כתב, דיש לומר דשייך בתינוק צידה להשיבו אל אביו. וצ"ע. ובאדם גדול שהוא איש לעצמו פשיטא דלא שייך ביה צידה, דלמי צד אותו ואינו אלא מצילו ממיתה לבד. ע"ש. ולפ"ז יהיה אסור להעניש ילד ולסגור אותו בחדר במנעול. אמנם בספר יסודי ישורון ח"ו (עמו' תכו) כתב בשם הגרשז"א, [וכן הוא בשמירת שבת כהלכתה ח"א דף שמה הערה קיב] שצידה הוי רק בדבר שדרכו להישמט מתחת ידי האדם, ולפ"ז אינו רק באנשים שוטים הבורחים מבני אדם ומתבודדים ביערות ומדברות. אבל מי שנמצא בין חבורת אנשים אף שבורח משוטרים ושופטים, מ"מ כיון שנמצא עכ"פ בין אנשים א"ז בגדר צידה. ובפרט בילדים קטנים שאימת הוריהם עליהם ובנקל נכנעים ואין צריך לרדוף אחריהם ואין נשמטים מתחת ידי אדם שאין בה צידה. ועיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק טו (סי' מא), מה שכתב בנ"ד, ושם הוכיח מדברי השלחן ערוך (סימן שלט סעיף ד') דס"ל שאין איסור צידה באדם, מהא דפסק שם שאסור להכניס אדם בבית הסוהר בשבת דהוי בכלל דין. ומזה שלא אסר שם משום צידה משמע שאין איסור צידה שייך באדם. זאת ועוד, שיש שכתבו להקל לאסור אדם בשבת (ועיין בשו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' לג), ולא אסרו משום צידה. ע"ש. ועיין עוד בשו"ת חמדת ישראל (סימן כא). ע"ש.​

 

[הצעיר שבחבורה]

כתוב בפרשה וינחהו במשמר וגו' ויל''ע מ''ט אי''ז נחשב למלאכת צד ודרך הוא לצוד גנבים ומנלן לומר שצד שייך רק בבע''ח דס''ס הוא בע''כ
ובאמת באבן עזרא כתב שהניחהו ביום ראשון ואולי מהאי טעמא​

לחץ כדי לכווץ...

פסקי תשובות אורח חיים סימן שטז

כג. לנעול אדם בחדר או לאסרו באזיקים ('צידת אדם')
מ"ב סקנ"ב: חיה ועוף שברשותו מותר לצודן, כולל כל מיני בעלי חיים שהרגילן בבית ונעשו בני תרבות. ובכלל218 זה 'האדם' בכל גיל שהוא, בין קטן ובין גדול, שבן תרבות הוא ואינו נשמט מתחת יד אנשים, ואף אם פעמים בורח ממאן דהו הרוצה לתפסו להענישו ולהזיקו, מכל מקום נשאר בחברת אנשים (ואינו דומה לבעלי חיים שבורחים מכל אדם), ובודאי עתיד לחזור ולהיות בחברת אנשים, לכן לא שייך באדם בן תרבות219 איסור צידה.
ואכן לא מצינו בטור ושו"ע ונושאי כליהם שום התייחסות לנושא זה, ומשמע דפשיטא להו שאין כלל מקום לדון בזה, ואדרבה מדברי הרמ"א (בסימן של"ט סעי' ד') שאוסר להכניס אדם לבית הסוהר משום שהוא בכלל 'אין דנין בשבת' משמע שבלא טעם זה אין איסור משום 'צידה'.
אמנם כיון שמצינו לכמה מגדולי הדורות האחרונים220 לדון בענין זה, מהנכון לימנע מלנעול אדם בחדר או לאסרו באזיקים בשבת, אלא כשיש חשש היזק או סכנה, וכבר כתב במשנ"ב (שם, סקי"ג) בשם ספר החינוך (מצוה קי"ד) "רצה הקדוש ברוך הוא לכבד יום זה שימצאו בו הכל מנוחה, גם החוטאים והחייבים".​

---

218 . ס' חמדת ישראל (להגמ"ד פלאצקי זצ"ל) חלק א' קונטרס נר מצוה אות כ"ח וח"ב קונטרס דרך חיים סי' כ"א אות ד', יסודי ישורון ח"ו עמ' תכ"ו בשם הגרשז"א זצ"ל, שו"ת צי"א חט"ו סי' מ"א, שש"כ פכ"ז הערה קי"ט, ס' שיעורי מבשר טוב שבת ח"ג סי' ע"א, ובצירוף כי לעולם אין תופסים אדם לצורך הנאה מגופו או מבשרו (בעידן החדש שתקנת המדינות אוסרים לסחור בעבדים), ואין התפיסה והשבי אלא כדי למנוע ממנו להרוג ולהזיק ולהשתולל, והו"ל 'אין במינו ניצוד', ומלאכה שאין צריכה לגופה.
219 . לאפוקי שוטה הבורח מבני אדם ומתבודד ביערות ומדברות, שיש בזה מקום לדון, כיון שדרכו לישמט מתחת ידי בני אדם, וגם לאחר זמן אינו חוזר להיות בחברת אנשים - שש"כ שם, אמנם אדם כזה לעיתים קרובות צריך לתפסו כדי למנוע ממנו סכנה או שלא יסכן אנשים אחרים.
220 . בראשונה מצינו בזה במקור חיים לחו"י הכא "צריך לי עיון הרץ אחר חבירו לתופסו ליתסר מיהא לכתחילה, כי נאמר (איכה ג' נ"ב) 'צוד צדוני כציפור', 'אשלח לרבים צידים וצדום' (ירמיהו ט"ז ט"ז), ובספר קובץ על הרמב"ם שבת (פ"י הכ"ב) דן בזה עפ"י דברי הגמ' והתוס' (מנחות ס"ד ע"א) בפורס מצודה לדגים והעלה תינוק, דמשמע שיש באדם משום צידה ורק משום פיקוח נפש התירוהו, אמנם בס' צפנת פענח וחמדת ישראל (שם) דחו ראיה זו, ומיהו בשו"ת אבני נזר ח"א סי' קפ"ט אות כ"ב הסכים לראיה זו, ונשאר בצ"ע, אמנם מסיק דבגדול שהוא איש לעצמו לא שייך צידה, וע"ע ברכ"י סי' ש"א סק"ו ותהל"ד סי' שכ"ח סקט"ו. ומהא דמקושש (במדבר ט"ו) שהניחוהו במשמר ליכא ראיה להתירא, כי לכמה ראשונים (שם) הניחוהו במשמר במוצ"ש (ע' אבן עזרא ורבינו בחיי), וע"ע כה"ח סי' של"ט סקכ"ו.​

 

[הצעיר שבחבורה]

שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן קפט

כב) ותינוק נכרי שנפל לים לכאורה נראה פשוט דלא שייך באדם שום צידה. אלא שראיתי להתוס' במסכת מנחות (דף ס"ד ע"א) בדיבור המתחיל להעלות דגים והעלה דגים ותינוק לא דמי להא דאמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים. והכא נמי הואיל ופטר לי' אתינוק פטור נמי אדגים עיין שם. משמע דפטורא דתינוק משום פקוח נפש. ויש לומר דשייך בי' צידה להשיבו אל אביו וצריך עיון. ובאדם גדול שהוא איש לעצמו. פשיטא דלא שייך בי' צידה דלמי צד אותו ואינו אלא מצילו ממיתה לבד:​

 

[הצעיר שבחבורה]

שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן מא
בס' שמירת שבת כהלכתה מביא שישנו בשבת צידה בבני אדם, וא"כ יהא אסור להורים לסגור בשבת בבית את הילדים במנעול, כפי שזוגות צעירים רגילים שהולכים בשבת לבקורים וסוגרים את ילדיהם בבית עם מנעול כדי שיהיו בטוחם שלא יצאו החוצה, ויש איפוא להזהירם על כך.
והשבתי, ראשית, דבר זה שיהא צידה בבני אדם לא נזכר ברמב"ם ובשו"ע ולא בשום פוסק קדמון, ורק בס' קובץ על הרמב"ם בפ"י מה' שבת הכ"ב, מעורר מדבר זה לומר דאם נפל תינוק במים ופורס מצודה להעלותו דהוא תולדות צידה, ורוצה להסתייע לזה מסוגית הגמ' במנחות ד' ס"ד, וכבר בא רעהו וחקרו הגאון ר' מאיר דן פלאצקי ז"ל בספרו חמדת ישראל ח"א בקו' נר מצוה, וסתר ראיתו, וס"ל דכיון דכללא הוא שצריך שיהי' במינו ניצוד ואדם אין במינו ניצוד, וממילא א"ח =אינו חייב= עלי' משום צידה, ומסיק דלכו"ע ל"ש מלאכת צידה בתינוק כיון דאדם אין במינו ניצוד, ורק מסיים וכותב דמ"מ איננו מחליט בזה בענין שבוי' מלחמה אם בשבת לא יתחייב משום צידה, וכן בעבד כנעני שמרד וברח ותפסו אם אינו מחויב משום צידה ונשאר בצ"ע.
ובספר אבני נזר ח"א סי' קפ"ט ס"ק כ"ב, כותב נמי מתחילה לומר דתינוק נכרי' שנפל לים לכאורה נראה פשוט דלא שייך באדם שום צידה, אלא דשוב מתקשה בזה מכח דברי התוס' במנחות ס"ד דמשמע דפטורא דתינוק משום פיקוח נפש, ולכן כותב דיש לומר דשייך ביה צידה להשיבו אל אביו ונשאר בצ"ע, אבל זאת מסיק בודאות דבאדם גדול שהוא איש לעצמו פשיטא דלא שייך ביה צידה דלא צד אותו ואינו אלא מצילו ממיתה לבד עיין שם.
ודבר זה שלא שייך צידה באדם, נראה דמוכח מהדין הנפסק בשו"ע או"ח סי' של"ט סעי' ד' דאסור להכניס אדם בבית הסוהר בשבת מפני דהוי זה בכלל דין ע"ש, אבל לא עולה על הדעת לאסור זה מכח איסור צידה כשאוסרים אותו ומכניסים אותו בחדר ונועלים עליו את הדלת, עוד זאת ישנם הרבה מהפוסקים שסוברים שכן מותר לאוסרו בשבת, ובפרט לנועלו בביתו ולהשים עליו משמר מבחוץ, יעוין מה שהארכתי בבירור זה בספרי שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' ל"ג יעו"ש, ולא עולה על דעתם כלל לדון עלה מכח צידה, ומוכח מזה בהדיא שסברו בפשיטות דלא שייך צידה בבני אדם.
אמנם ראיתי בספר יסודי ישורון ח"ד שהגר"י יעקב ווכטפויגל ז"ל העיר על הך דינא דמאסר בשבת דצ"ע מדוע לא יהי' בזה איסור של צידה, אבל יפה השיב ע"ז מחבר הספר שם בעמוד קנ"ג, דאין בזה משום איסור צידה דאדם אין במינו ניצוד מיקרי ובזה שמכניסים אותו בבית הסוהר אין זה ענין של צידה אלא שמירה וכו' ע"ש, ומינה גם בנעילת תינוק ע"י ההורים דאין זה ענין צידה בכלל, אלא ענין של שמירה.
וביסודי ישורון שם בח"ו בהערות ידידי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שבסוה"ס השיב ג"כ שאין בזה צידה, ושאף במי שנגמר דינו למיתה וצדין אותו להרגו ג"כ ליכא שום איסור וכו' יעו"ש, ועיינתי וראיתי שאלה הדברים מועתקים משמו גם בששכ"ה ואכמ"ל יותר.
שנית, יעוין באו"ח סי' שט"ז דנוסף למה שנפסק בסעי' ג' דכל שבמינו ניצוד חייב עליו אין במינו נצוד פטור אבל אסור וכו', נפסק עוד בסעי' י"ב שם /או"ח סי' שט"ז/ דחיה ועוף שברשותו מותר לצודן והוא שלא ימרודו, אמנם רמ"א מוסיף וכותב די"א דאסור לצוד חיה ועוף שברשותו ואם צד פטור, אבל יעוין במשנ"ב ס"ק נ"ז שמביא בשם החיי אדם, וסתם לפסוק כמותו, דאם דרכו של אותו העוף שאין נשמט מן היד כמו שיש מן התרנגולות שתיכף היא יושבת כשרוצין לתפסה ואין צריך לרדוף אחריה דבהו אין איסור צידה כלל לכו"ע, ובשעה"צ מסביר שלכן סתם לפסוק כהח"א משום דהגר"א מצדד ג"כ להקל באווזין ותרנגולין בלא עבידי לרבויי עיין שם ולפי"ז ברור הדבר בלי כל ספק כי ילדים קטנים בבית דינם לכל היותר כאותו העוף שאין נשמט מן היד, ולמעשה בהרבה עוד יותר מזה, כי מרות ואימת ההורים עליהם ובנקל נכנעים ואין צריכים לרדוף אחריהם, וגם מכח זיקתם העצמית ותלותם להוריהם לא ישתמטו ולא יברחו מן הבית וכו', ולכן ברור הדבר בלי צל של ספק שלא חל עליהם שם של צידה כלל כאשר סוגרים אותם בבית במנעול לשם שמירה עליהם, ומותר לעשות זאת בפשיטות מבלי כל חשש כלל לאיסור צידה בזה, ואין להאריך בזה יותר.​

 

[הצעיר שבחבורה]

ובאמת באבן עזרא כתב שהניחהו ביום ראשון ואולי מהאי טעמא

לחץ כדי לכווץ...

או מהאי טעמא
או"ח שלט, ד
אין דנין. הגה: ולכן אסור לתפוס ולהכניס לבית הסוהר מי שנתחייב איזה עונש כדי שלא יברח

 

[הצעיר שבחבורה]

ויל''ע מ''ט אי''ז נחשב למלאכת צד ודרך הוא לצוד גנבים ומנלן לומר שצד שייך רק בבע''ח דס''ס הוא בע''כ

לחץ כדי לכווץ...

משנה ברורה סימן שלט ס"ק יד
(יד) ואם יברח וכו' - ואין בכלל זה אם אחד רוצה לברוח כדי לעגן אשתו דבזה מותר היה לחבשו וכן מותר לקבל עדות מאיש מסוכן וקרוב למות על אשה שמת בעלה היכא דחיישינן שלא ימצא אח"כ עדות אחרת [חידושי רע"א וש"א]:
רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן שלט
כדי שלא יברח. ואם רצה לברוח לעגן אשתו מותר לחבשו תשו' שבו"י ח"א סי' י"ד:

 

[הצעיר שבחבורה]

כתוב בפרשה וינחהו במשמר וגו' ויל''ע מ''ט אי''ז נחשב למלאכת צד ודרך הוא לצוד גנבים ומנלן לומר שצד שייך רק בבע''ח דס''ס הוא בע''כ

לחץ כדי לכווץ...

תשו' שבו"י ח"א סי' י"ד:

לחץ כדי לכווץ...

שו"ת שבות יעקב חלק א סימן יד

ומהני טעמי שכתבתי הוריתי ג"כ באחד שהיה רוצה לברוח ולעגן את אשתו לחבשו ביו' השבת אף שלא נעל' ממנו /ממני/ מ"ש הב"י בא"ח ס"ס רס"ג וז"ל שאלה לרב שרירא גאון מי שעבר עבירה בשבת או בחול ולא נזכר אלא בשבת ומתיראין שלא יברח למוצאי שבת יכניסו לבית הסוהר או ילקוהו בשב' והשיב אין מלקין ואין מכניסין לבית הסוהר בי"ט וכ"ש בשבת דהני מילי דינא אינן ואין דנין בי"ט ושבת ואם ברח אין עלינו כלום עכ"ל והובא ג"כ בש"ע סי' של"ט סעי' ד' לפסק הלכה מ"מ כיון שכבר כתבתי דמשום עגונא מותר לדון בשבת היכי דהוי כשעת הסכנה וזו ג"כ כשעת הסכנה דמיא מלבד שעיקר תשובה זו דרב שרירא לא בריר' כל כך דאף שאין עונשין שום עונש בשב' וי"ט מדאוריית' וכמ"ש הרמ"בם פכ"ד מה' שבת ע"ש ובתשו' אמונת שמואל סי"ד מ"מ הא מצינו להדי' בקרא פ' שלח לך ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים ויניחו אותו במשמר ודרשינן בגמרא דסנהדרין דף מ"א המוצאים אותו מקושש שהתרו בו ועדיין הוא מקושש משמע פשטא דקרא שהניחו אותו מיד במשמר אף ביום השבת כיון שעכ"פ אין עונשין אותו רק לחבשו ולענשו אחר השבת ומה שכתב דהוי דינא ואין דנין בי"ט ושבת הא עיקר דינא דאסו /דאסור/ בשבת וי"ט הוא רק גזירת חכמים שמא יכתוב פסק דין וזה אפשר לא שייך בחבישה בעלמא עד שיצא דינו אחר שבת וכן ראיתי שהאריך מחותני המפורסם מהר"ר דוד אפנהיים בתשובה בספרו נשאל דוד יע"ד /יע"ש/ אך מי ימלא לבו לחלוק על דברי הגאון בלי כאיה /ראיה/ ברורה ואין משיבין את הארי וכו' אך במקום צורך כי האי ודאי אף הגאון מוד' כנ"ל ה"ק יעקב:​

 

[אוהב ספר]

כתוב בפרשה וינחהו במשמר וגו' ויל''ע מ''ט אי''ז נחשב למלאכת צד ודרך הוא לצוד גנבים ומנלן לומר שצד שייך רק בבע''ח דס''ס הוא בע''כ
ובאמת באבן עזרא כתב שהניחהו ביום ראשון ואולי מהאי טעמא

לחץ כדי לכווץ...

כאן כתב בזה הרב @י"ג מידות שליט"א טעם ע"ד הדרש

אי אפשר לצוד אותך!!! | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[געגועים]

ובאמת באבן עזרא כתב שהניחהו ביום ראשון ואולי מהאי טעמא

לחץ כדי לכווץ...

וברבינו בחיי: ויקריבו אותו ליל מוצאי שבת.

 

[נפקא מינא]

בגמ' אי' דמלאכת צד הוא רק כל שבמינו ניצוד

לחץ כדי לכווץ...

עלה בחכתו תינוק. ושמא תינוק שאני

 

[חפץ בחיים]

עלה בחכתו תינוק. ושמא תינוק שאני

לחץ כדי לכווץ...

עיין בציטוטיו הרבים של הרב @הצעיר שבחבורה
וכך עולה משם.

 

[לי נראה]

לענ''ד אולי י''ל שלא שייך לומר פה מלאכת צידה שהיה מדובר פה בחדר גדול מאוד שרק לא יוכל לברוח לביתו ואז אינו צד דנחשב עדיין מחוסר צידה