- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,462
- נקודות
- 1,280
"הגעתי ארצה" – סיפר הר"ר שלמה רייכנברג זצ"ל – "לאחר ששהיתי במחנה ריכוז, בתמוז תש"ה, והעבירו אותי לקיבוץ 'חפץ חיים', אולם עז חפצי ללמוד בישיבה…
"פניתי למזכירות הקיבוץ, והם הציעו לי שתי ישיבות, 'פוניבז" ו'קול תורה'. נסעתי לבני ברק ונכנסתי לישיבת פוניבז', פגשתי שם אדם ששאל אותי: "את מי אתה מחפש?", "את הרב מפוניבז'…" עניתי
"זה אני…" ענה "ומה רצונך..?", התרגשתי מאוד ועניתי: "אני חפץ מאוד ללמוד בישיבה…"
הוא התעניין בעברי וספרתי לו את קורות חיי במחנה. הוא התפלא מאוד: "אתה היית במחנה…? היכן למדת לפני המחנה…?", "בישיבת וייצן ליד בודפסט" – עניתי, "האם אתה זוכר משהו ממה שלמדת?" – שאל אותי הרב. נבהלתי, הבנתי שהוא רוצה לבחון אותי, ואמרתי: "שהרב ישאל שאלה, נראה אם אני זוכר…" "איזו מסכת למדתם?" שאל, "חולין" השבתי, "התוכל לומר לי מחלוקת בין רש"י ותוס' במסכת זו?" שאל הרב, ומיד נזכרתי במחלוקת רש"י ותוס' לגבי 'היינו רבותייהו' בדף מ"ו ע"ב.
"לאחר שסיימתי לבאר את המחלוקת, חיבקני הרב מפוניבז', נשק על מצחי, ונטל אותי בזרועו ואמר: "בא עימי…" וכך סחב אותי איתו עד שהגענו לבית חד קומתי, הלא הוא ביתו של מרנא ה'חזון איש' זי"ע.
"הרב כהנמן פתח את הדלת וזעק בהתרגשות: "הרב, פגשתי ילד ממחנה ריכוז ושאלתיו אם יודע מחלוקת בין רש"י לתוס' וידע היטיב…" הרב המשיך ומלמל בהתפעלות: "גדלות התורה… גדלות התורה…" והוסיף: "אם מחנה ריכוז לא הצליח להשכיח מיהודי את לימוד התורה, בוודאי שזכר התורה לא ישכח לנצח…"
"לאחר שהרב נרגע קמעא, הורה לי לשבת ולשוחח עם ה'חזון איש' זי"ע. הוא התעניין רבות אודות חיינו במחנה, ונאנח עמוקות לשמע סיפוריי, כעבור שעתיים של סיפורים, אמר לי ה'חזון איש': "זה ביתך… והוא פתוח לפניך מתי שתרצה… אך בקשה לי אליך, עליך לפרסם את כל מה שקרה איתך, כדי לחזק את האמונה בבורא יתברך…
"כשליווה אותי אל הדלת אמר לי ה'חזון איש': "כתוב 'לא אמות כי אחיה ואספר מעשי קה', 'כי' פירושו 'כאשר' והביאור: כאשר תחיה, תספר מעשי קה, עליך לספר לעולם את סיפורך כדי לחזק האמונה!"
"וכך תמיד כאשר באתי אליו עם שאלה בהלכה, היה דוחק בי לספר לו קודם סיפורים מהמחנה, והיה מתעניין כיצד הצלחנו לשמור שם תורה ומצוות, והיה בולע בשקיקה כל פרט ופרט… (הרב ישראל ליוש)
"פניתי למזכירות הקיבוץ, והם הציעו לי שתי ישיבות, 'פוניבז" ו'קול תורה'. נסעתי לבני ברק ונכנסתי לישיבת פוניבז', פגשתי שם אדם ששאל אותי: "את מי אתה מחפש?", "את הרב מפוניבז'…" עניתי
"זה אני…" ענה "ומה רצונך..?", התרגשתי מאוד ועניתי: "אני חפץ מאוד ללמוד בישיבה…"
הוא התעניין בעברי וספרתי לו את קורות חיי במחנה. הוא התפלא מאוד: "אתה היית במחנה…? היכן למדת לפני המחנה…?", "בישיבת וייצן ליד בודפסט" – עניתי, "האם אתה זוכר משהו ממה שלמדת?" – שאל אותי הרב. נבהלתי, הבנתי שהוא רוצה לבחון אותי, ואמרתי: "שהרב ישאל שאלה, נראה אם אני זוכר…" "איזו מסכת למדתם?" שאל, "חולין" השבתי, "התוכל לומר לי מחלוקת בין רש"י ותוס' במסכת זו?" שאל הרב, ומיד נזכרתי במחלוקת רש"י ותוס' לגבי 'היינו רבותייהו' בדף מ"ו ע"ב.
"לאחר שסיימתי לבאר את המחלוקת, חיבקני הרב מפוניבז', נשק על מצחי, ונטל אותי בזרועו ואמר: "בא עימי…" וכך סחב אותי איתו עד שהגענו לבית חד קומתי, הלא הוא ביתו של מרנא ה'חזון איש' זי"ע.
"הרב כהנמן פתח את הדלת וזעק בהתרגשות: "הרב, פגשתי ילד ממחנה ריכוז ושאלתיו אם יודע מחלוקת בין רש"י לתוס' וידע היטיב…" הרב המשיך ומלמל בהתפעלות: "גדלות התורה… גדלות התורה…" והוסיף: "אם מחנה ריכוז לא הצליח להשכיח מיהודי את לימוד התורה, בוודאי שזכר התורה לא ישכח לנצח…"
"לאחר שהרב נרגע קמעא, הורה לי לשבת ולשוחח עם ה'חזון איש' זי"ע. הוא התעניין רבות אודות חיינו במחנה, ונאנח עמוקות לשמע סיפוריי, כעבור שעתיים של סיפורים, אמר לי ה'חזון איש': "זה ביתך… והוא פתוח לפניך מתי שתרצה… אך בקשה לי אליך, עליך לפרסם את כל מה שקרה איתך, כדי לחזק את האמונה בבורא יתברך…
"כשליווה אותי אל הדלת אמר לי ה'חזון איש': "כתוב 'לא אמות כי אחיה ואספר מעשי קה', 'כי' פירושו 'כאשר' והביאור: כאשר תחיה, תספר מעשי קה, עליך לספר לעולם את סיפורך כדי לחזק האמונה!"
"וכך תמיד כאשר באתי אליו עם שאלה בהלכה, היה דוחק בי לספר לו קודם סיפורים מהמחנה, והיה מתעניין כיצד הצלחנו לשמור שם תורה ומצוות, והיה בולע בשקיקה כל פרט ופרט… (הרב ישראל ליוש)