ל"ג בעומר ב' הלכות בענין פקוח נפש שלומדים ממה רשב"י ברח למערה

[אברך מישיבת מיר]

במעשה דרשב"י שברח למערה איתא התם כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא.
המגן אברהם (סי' קנ"ו ס"ק ב') הוציא מהגמ' הזו ב' הלכות חשובות:

א. מהא דאמרינן נשים דעתן קלות דלמא מצערי להו ומגלי לן אזלו טשו במערתא, משמע שמותר לברוח כשיש סכנת נפשות אף על פי שמתוך כך זה גורם צער לחבירו

ב. ומשמע דמצד ההלכה מחוייב לסבול צער כדי שלא יהרג חבירו בחנם דדדווא נשים דעתם קלה ואינם יכולים לסבול היסורים יכולות לסכן משום כך את רשב"י אבל מצד הלכה צריכים לסבול את היסורים כדי שלא יסכנו את רשב"י.

 

[פנחס ע]

ומשמע דמצד ההלכה מחוייב לסבול צער כדי שלא יהרג חבירו בחנם דדדווא נשים דעתם קלה ואינם יכולים לסבול היסורים יכולות לסכן משום כך את רשב"י אבל מצד הלכה צריכים לסבול את היסורים כדי שלא יסכנו את רשב"י

לחץ כדי לכווץ...

אולם כידוע לגבי עבירות של עצמו (לכאו' דוקא בע"ז לפי"ז, שאין נוגע לאחר) דעת השטמ"ק כתובות לג ב שבייסורים כיון שהם יותר מבכל נפשך יעבור ואל יתייסר, ובכך ביאר מדוע אלמלא נגדוה לחמ"ו וכו',