כתב הרמב"ם בהל' כלי המקדש פ"ג הל' ז' - אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו עד שילמדוהו חמש שנים תחלה. שנאמר (במדבר ח כד) "זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה" וכתוב אחד אומר (במדבר ד ג) "מבן שלשים שנה". הא כיצד. חמש ללמד. ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה (במדבר ד יט) (במדבר ד מט) איש שנאמר "איש איש על עבדתו":
והקשה הכס"מ וז"ל ואיכא למידק דמשמע מהכא דמשיגדיל ויהיה איש כשר לעבודה וזה סותר מ"ש למעלה שאינו נכנס לעבודה עד שיהא בן שלשים שנה. ויש לומר דהתם לשיר שהיא חכמה גדולה וצריכה לימוד המוסיק"א והכא לשאר עבודות שאינם צריכות לימוד כגון הגפת דלתות וכיוצא בהן. ועי"ל דהתם לשתהיה עבודה מיוחדת לו תמיד והכא מיירי לעבוד אי זה פעם במקרה דיקא נמי דלעיל כתב לעבודתו והכא כתב לעבודה. ויש מי שתירץ דהתם בזמן שהיו נושאים בכתף שהיה צריך למשא ואין לדחות דמה לימוד צריך למשא דאמרינן בספ"ק דחולין גבי שצריך ה' שנים ללימוד שאני הלכות עבודה דתקיפין ופירש"י להוריד המשא ולפרקו ולנטותו ולהעמיד קרסיו וקרשיו והשיר לקרבן בפה ובכלי:
וכתב הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ח הל' ה' והיכן היו שומרים. כהנים היו שומרים בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד. בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות בנויות בצד שערי העזרה והרובין היו שומרים שם. בית המוקד כפה ובית גדול היה מקף רבדין של אבן וזקני בית אב של אותו היום היו ישנים שם ומפתחות העזרה בידם:
וכתב ע"ז המשנה למלך וז"ל והרובין היו שומרים שם כו'. בגמרא אמרינן דמש"ה קרי להו רובין משום דלא מטו למעבד עבודה ופירש המפרש כגון פחותין מי"ג שנה וכ"כ מרן. ואני תמיה על זה דאיך יתכן דמצוה זו שהיא שמירת המקדש שהיא מצות עשה יניחו אותה לעשות לקטנים שאינן בני מצוה וכי תימא שהמצוה מתקיימת בשמירת הלוים הא ליתא דהא מקרא מלא הוא שהכהנים יהיו שומרים וכדאיתא בגמרא ריש מסכת תמיד. ומיהו לזה היה אפשר לומר דבבית המוקד השומרים לא היו קטנים דהא התם לא קתני רובין כי אם פרחי וכמו שעוד נעמוד על זה וא"כ הרי מתקיימת מצות שמירה התם ומיהו אין דעתי מתיישבת בזה דהא מקרא ילפינן דכהנים ישמרו בג' מקומות מדכתיב אהרן ובניו וא"כ מן הדין ראוי דהשומרים יהיו בני מצוה. והנראה אצלי דהא דקאמר הכא דלא מטו למעבד עבודה היינו שהם פחותים מעשרים שנה וכמ"ש רבינו בפ"ה מהלכות כלי המקדש דין ט"ו וכשיגדל הכהן ויעשה איש הרי הוא כשר לעבודה אבל אחיו הכהנים לא היו מניחין אותו לעבוד עד שיהיה בן עשרים שנה ע"כ, ולאלו הוא דקרי להו הכא רובין דהיינו שהן ראויין לעבודה אלא שהכהנים אין מניחין אותן לעבוד והיו עושין אותן שומרים. והסמ"ג עשין קס"ה כתב דהרובין היו נערים שלא הגיעו לחינוך עבודה ע"כ ודבריו סתומים מהו חינוך עבודה. שוב ראיתי להרב באר שבע שכתב כן ודחה דברי המפרש. וראיתי בפסקי תוס' מסכת תמיד סי' ו' שכתב שם פחות מבן עשרים אין כשר לעבודה ולפי דעתי דבריהם הן על הרובין השנוי במשנתנו דאמרינן בגמרא דלא מטו למעבד עבודה ופי' הם דמיירי בפחות מכ' ומש"ה הוצרכו לומר דפחות מבן עשרים אין כשר לעבודה:
והיינו דס"ל לבעל המשנה למלך שעקרונית עבודת הכהנים מבין י"ג (וכפי שמעתיק את הרמב"ם) אלא שמוסיף עליו בעל המשנה למלך שלמרות שהכהנים הגדולים (בגיל) לא התירו לכהנים הקטנים לעבוד מתחת גיל עשרים מ"מ התירו להם רק לשמור, ולפי"ז יובן ג"כ מ"ש הרמב"ם בנוגע ללויים שמצד אחד מגיל י"ג ומצד שני מגיל שלושים, אלא התי' הוא ע"ד הביאור אצל הכהנים - שמגיל י"ג הלווים "רק" הגיפו דלתות, ומגיל שלושים החלו לשיר בדוכן, היינו שכמו שאצל הכהנים, המבוגרים לכאו' "זרקו" את הכהנים הקטנים לשמור, כך ג"כ את הלווים, הלווים המבוגרים לכאו' "זרקו" את הלווים הצעירים להגפת הדלתות,
וא"כ לפי"ז יוצא דס"ל לבעל המשנה למלך (אצל הכהנים) כתי' הראשון של הכס"מ (אצל הלווים)
והקשה הכס"מ וז"ל ואיכא למידק דמשמע מהכא דמשיגדיל ויהיה איש כשר לעבודה וזה סותר מ"ש למעלה שאינו נכנס לעבודה עד שיהא בן שלשים שנה. ויש לומר דהתם לשיר שהיא חכמה גדולה וצריכה לימוד המוסיק"א והכא לשאר עבודות שאינם צריכות לימוד כגון הגפת דלתות וכיוצא בהן. ועי"ל דהתם לשתהיה עבודה מיוחדת לו תמיד והכא מיירי לעבוד אי זה פעם במקרה דיקא נמי דלעיל כתב לעבודתו והכא כתב לעבודה. ויש מי שתירץ דהתם בזמן שהיו נושאים בכתף שהיה צריך למשא ואין לדחות דמה לימוד צריך למשא דאמרינן בספ"ק דחולין גבי שצריך ה' שנים ללימוד שאני הלכות עבודה דתקיפין ופירש"י להוריד המשא ולפרקו ולנטותו ולהעמיד קרסיו וקרשיו והשיר לקרבן בפה ובכלי:
וכתב הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ח הל' ה' והיכן היו שומרים. כהנים היו שומרים בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד. בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות בנויות בצד שערי העזרה והרובין היו שומרים שם. בית המוקד כפה ובית גדול היה מקף רבדין של אבן וזקני בית אב של אותו היום היו ישנים שם ומפתחות העזרה בידם:
וכתב ע"ז המשנה למלך וז"ל והרובין היו שומרים שם כו'. בגמרא אמרינן דמש"ה קרי להו רובין משום דלא מטו למעבד עבודה ופירש המפרש כגון פחותין מי"ג שנה וכ"כ מרן. ואני תמיה על זה דאיך יתכן דמצוה זו שהיא שמירת המקדש שהיא מצות עשה יניחו אותה לעשות לקטנים שאינן בני מצוה וכי תימא שהמצוה מתקיימת בשמירת הלוים הא ליתא דהא מקרא מלא הוא שהכהנים יהיו שומרים וכדאיתא בגמרא ריש מסכת תמיד. ומיהו לזה היה אפשר לומר דבבית המוקד השומרים לא היו קטנים דהא התם לא קתני רובין כי אם פרחי וכמו שעוד נעמוד על זה וא"כ הרי מתקיימת מצות שמירה התם ומיהו אין דעתי מתיישבת בזה דהא מקרא ילפינן דכהנים ישמרו בג' מקומות מדכתיב אהרן ובניו וא"כ מן הדין ראוי דהשומרים יהיו בני מצוה. והנראה אצלי דהא דקאמר הכא דלא מטו למעבד עבודה היינו שהם פחותים מעשרים שנה וכמ"ש רבינו בפ"ה מהלכות כלי המקדש דין ט"ו וכשיגדל הכהן ויעשה איש הרי הוא כשר לעבודה אבל אחיו הכהנים לא היו מניחין אותו לעבוד עד שיהיה בן עשרים שנה ע"כ, ולאלו הוא דקרי להו הכא רובין דהיינו שהן ראויין לעבודה אלא שהכהנים אין מניחין אותן לעבוד והיו עושין אותן שומרים. והסמ"ג עשין קס"ה כתב דהרובין היו נערים שלא הגיעו לחינוך עבודה ע"כ ודבריו סתומים מהו חינוך עבודה. שוב ראיתי להרב באר שבע שכתב כן ודחה דברי המפרש. וראיתי בפסקי תוס' מסכת תמיד סי' ו' שכתב שם פחות מבן עשרים אין כשר לעבודה ולפי דעתי דבריהם הן על הרובין השנוי במשנתנו דאמרינן בגמרא דלא מטו למעבד עבודה ופי' הם דמיירי בפחות מכ' ומש"ה הוצרכו לומר דפחות מבן עשרים אין כשר לעבודה:
והיינו דס"ל לבעל המשנה למלך שעקרונית עבודת הכהנים מבין י"ג (וכפי שמעתיק את הרמב"ם) אלא שמוסיף עליו בעל המשנה למלך שלמרות שהכהנים הגדולים (בגיל) לא התירו לכהנים הקטנים לעבוד מתחת גיל עשרים מ"מ התירו להם רק לשמור, ולפי"ז יובן ג"כ מ"ש הרמב"ם בנוגע ללויים שמצד אחד מגיל י"ג ומצד שני מגיל שלושים, אלא התי' הוא ע"ד הביאור אצל הכהנים - שמגיל י"ג הלווים "רק" הגיפו דלתות, ומגיל שלושים החלו לשיר בדוכן, היינו שכמו שאצל הכהנים, המבוגרים לכאו' "זרקו" את הכהנים הקטנים לשמור, כך ג"כ את הלווים, הלווים המבוגרים לכאו' "זרקו" את הלווים הצעירים להגפת הדלתות,
וא"כ לפי"ז יוצא דס"ל לבעל המשנה למלך (אצל הכהנים) כתי' הראשון של הכס"מ (אצל הלווים)
