פורים ממתי מרבין בשמחה (1 צופה)

[התורה]

בלוח 'עיתים לבינה' הביאו:

 

[התורה]

הראוני מקור ייחודי ומפתיע נוסף:
שו"ת חת"ס חו"מ סי' כ' בסופו

 

[ש. הסופר]

לכאו' יש מקום לומר שמתחיל כבר במידה מסוימת משבת שקלים
שפת אמת מסכת תענית דף כט עמוד א
"שם בגמ' כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, לולי פירש"י משום פורים ופסח, ויותר נראה מהא דתלי לי' באב משום שבאדר הי' קיום הקרבנות והמקדש דבאדר זמן שקלים לחדש בניסן התרומה חדשה ונדבו בנ"י בשמחה שקלי הקודש וכמבואר כמה פעמים בפסוק כשהתנדבו בנ"י למקדש הי' שמחה גדולה בעולם, וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה עדיין השמחה נמצא באדר וכשקורין פ' שקלים מתעורר זה"

 

[אברך מישיבת מיר]

בספר פסקי תשובות ( סי' תרפ"ו אות ה') הביא לבאר על פי הפמ"ג (סימן תקנ"א א"א סק"ב) שמבאר לגבי חודש אב שכניסת החודש לענין דבריא מזליה הוא משעת המולד ואילך, וכתב שהוא הדין בחודש אדר.

 

[התורה]

הראוני מקור ייחודי ומפתיע נוסף:
שו"ת חת"ס חו"מ סי' כ' בסופו

לחץ כדי לכווץ...

ולענ"ד אין מוכרח הראיה, והוא משום שבחודש אדר מרבין בשמחה, ואינו אומר שביום זה מרבין, וז"פ.

 

[תלמיד חכמי הדור]

מתוך ספר משנת הפורים:



ג

אם מרבין בשמחה באדר ראשון

יב) יש לדון לגבי מה שאמרו משנכנס אדר מרבין בשמחה, מה הדין בשנה מעוברת, האם יש להרבות בשמחה גם באדר ראשון, או רק באדר שני.

ובשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סי' פ"ח) כתב [בתירוצו השני] לבאר את דברי רש"י שהבאנו לעיל (אות י"א), שכתב ימי נסים היו לישראל פורים ופסח, שהשמחה היא משום שהם ימי נסים הסמוכים זה לזה [וכמבואר במגילה (ו' ב') שהטעם שעושים את הפורים באדר ב' הוא משום דמיסמך גאולה לגאולה עדיף], וזה שייך רק באדר ב' הסמוך לניסן ולא באדר א'.

וכן כתבו בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סי' ש"א) ובספר מועד לכל חי (להגר"ח פלאג'י, דיני פורים סעיף נ"ב), וכן פסק הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה פי"ח הערה 35).

יג) אמנם בשו"ת חתם סופר (חו"מ סי' כ') חתם בסוף המכתב בזה"ל "כאור בקר ליום ג' שנכפל בו כי טוב א' דר"ח אדר ראשון שמרבים בו שמחה לסדר ושכנתי בתוכם תקפ"ט", ונראה מדבריו שנקט שגם באדר ראשון מרבין בשמחה.

וכן בספר פירוש הרמ"ז על הזוהר (למהר"ם זכותא, פר' שופטים עמ' קי"ז) חתם בזה"ל "וזה חנני ה' משנכנס אדר ראשון מרבין בשמחה של תורה".

וע"ע בשו"ת חת"ס (או"ח סי' ק"ג) שכתב וז"ל, ובדרוש אגדה אמרתי דשנת הנס היה ראוי להתעבר עפ"י חשבון, ונתכוון המן לגזור שמד בחודש אדר הראשון כדכתיב בחדש שנים עשר ולא בי"ג, כדי שלא יגן זכות משה רבינו ע"ה, שחדשו של משה רבינו ע"ה הוא בשני וכו', ומ"מ המן שמח שמחה גדולה שעכ"פ שם אדר הורע מזלייהו של ישראל וכו', וכשגברו מרדכי ואסתר לא עיברו אותו השנה כדי שיארע חודש המלחמה בחדשו של משה רבינו ע"ה, ועל כן הוצרכו לעבר שנה האחרת ועשו ימי שמחה בשני, ואסרו הספד בראשון כי שניהם גורמים, אמנם העיקר בשני משום מיסמך גאולה לגאולה, עכ"ל.

וכתב בספר אגרת הפורים (פ"א הערה י"ט) שנראה מדברי החת"ס הללו שגם באדר א' יש מזל טוב לישראל, וא"כ אפש"ל שמש"כ החת"ס שבאדר ראשון מרבין בשמחה הוא לשיטתו, דהא בדברי רב פפא שאמר על הא דמשנכנס אדר מרבין בשמחה, הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי וכו' לימצי נפשיה באדר דבריא מזליה, נראה ששני הדברים תלויים זה בזה.

יד) ובספר חשוקי חמד (מגילה ו' ב') כתב בשם הגר"ש דבליצקי זצ"ל, שנידון זה האם נוהג שמחה באדר א', תלוי בשני השיטות ברמ"א (סי' תרצ"ז ס"א) אם יש להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון.

והנה, הרמ"א פסק ומכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים, וטוב לב משתה תמיד, עכ"ל. וא"כ לפי זה לכאו' גם יש להרבות קצת בשמחה באדר ראשון.

וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' ק"ה אות ג') שכתב, שבפשטות יש להרבות בשמחה רק באדר ב', אבל יש שמוסיפין שמחה מאדר א', וטוב לב משתה תמיד [ואפשר דכוונתו עפ"י דברי הרמ"א, וכמשנ"ת].

ובחשוקי חמד (שם) הביא בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שדעתו נוטה שמרבין בשמחה רק באדר ב', אמנם בקונטרס הליכות הגרי"ש אלישיב (עמ' 4) כתב בשמו שיש מצוה להוסיף בשמחה גם באדר א' [ואפשר שסבר ג"כ כמשנ"ת, שכיון שהרמ"א נוטה יותר שאין חיוב משתה ושמחה באדר א', א"כ גם א"צ להרבות בשמחה באדר א', ומ"מ כיון שיש ענין כן להרבות בסעודה בפורים קטן כדי לצאת דעת המחמירים, לכן גם יש ענין להרבות בשמחה באדר א'].

ושאלתי שאלה זו למו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זללה"ה, והשיב "אין בין אדר ראשון לשני אלא משלוח מנות ומתנות לאביונים".

וע"ע בספר יהודה יעלה (שמות עמ' קמ"ז) ובספר עבודת אהרן (תענית כ"ט א') שכתבו שגם באדר ראשון מרבין בשמחה, וכן כתב בשו"ת משנה הלכות (חלק י"ב סי' ו', חלק י"ג סי' ק"ו, וחלק ט"ז סי' ל"ב).

ד

אם מרבין בשמחה בא' דראש חודש

טו) יש להסתפק, ממתי יש להרבות בשמחה, האם מל' שבט שהוא כבר א' דראש חודש אדר, או רק מא' אדר שהוא ב' דראש חודש.

טז) ובספר דרך שיחה (עמ' קפ"ז) כתב בשם מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זללה"ה, שמרבים מהיום השני של ראש חודש, שהוא א' אדר, כי יום א' של ר"ח אינו חודש אדר עדיין.

יז) ובספר אגרת הפורים (פ"א הערה י"ח) הוסיף עוד בשם מו"ר זללה"ה, שאע"פ שבנדרים (ס' ב') מבואר שכאשר אדם נדר לאסור את עצמו בחודש זה, א' דראש חודש נחשב לחודש הבא ולא לחודש הקודם, מ"מ זה דוקא לגבי נדרים, דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, אך עפ"י האמת זה נחשב סוף החודש הקודם ולא תחילת החודש הבא.

יח) אמנם לכאו' ממה שחתם החת"ס (הובא לעיל אות י"ג) "א' דר"ח אדר ראשון שמרבים בו שמחה" מבואר שגם בא' דראש חדש מרבין בשמחה.

ואפשר שיש לדחות, שכוונת החת"ס שיום זה הוא יום ראשון של ראש החודש שמרבים בו שמחה, והיינו שחודש זה מרבים בו שמחה, אך באמת ביום זה עדיין לא מרבין בשמחה, ויל"ע בזה.

[ובספר נטעי אשל כתב בשם בעל הלב שמחה מגור זצ"ל, שדקדק בדברי חז"ל, שלא אמרו משהגיע אדר, אלא משנכנס אדר, כי הגיע היינו רק מראש חודש ואילך, לכן אמרו משנכנס, שגם בשבת הקודמת כשמברכים החודש כבר מרבים בשמחה עכ"ד, אך מסתבר שלא אמר כן אליבא דאמת אלא על דרך צחות, ויל"ע].