ספירת העומר מנהגי האבלות בספירת העומר (1 צופה)

[אחד יחיד]

המנהג המקובל בארץ ישראל

תלמידי ר"ע מתו במשך שלשים וארבעה הימים, שבין יום שני של פסח עד ל"ג בעומר (הובא בביאור הלכה שם, עפ"י המדרש). ולדעת השולחן ערוך (תצ"ג, ב), אין להקל אפילו לא בר"ח אייר ולא בל"ג בעומר, אלא מיום ל"ד בעומר לאחר נץ החמה, מדין "מקצת היום ככולו" (דעת השולחן ערוך תצ"ג ב-ג) מאידך, לשיטת הרמ"א שם, אפשר להקל בבוקר ל"ג בעומר, ולעניין נישואין כבר מליל ל"ג בעומר, כדלהלן.



מנהג המקובל בחלק מקהילות אשכנז בחוץ לארץ

התלמידים מתו במשך כל הימים שבין פסח לעצרת, חוץ מבט"ז ימים, שאין אומרים בהם תחנון: 7 ימי הפסח עם אסרו חג או בחו"ל יום טוב שני) 6 שבתות, 2 ימי ר"ח אייר ויום 1 ר"ח סיון, שהם ס"ה – 33 ימים (דעת התוספות). אלא שיש אומרים, נהגו לנכות ט"ז ימים מיום ב דפסח עד ב דר"ח אייר (ב"ח ומג"א, ה) ולדעה זו, מקילים ביום ל"ג בעומר בבוקר, אבל מל"ד שוב אסור עד שבועות ואפילו ב"ח סיון (רמ"א ומג"א) ובערב שבועות מקילים מדין "מקצת היום ככולו".

ויש אומרים, שנוהגים איסור מא' דר"ח אייר עד ג סיון בבוקר, דהיינו שמקילים בשלשת ימי הגבלה, וביום א של ימי ההגבלה מהבוקר, וכדי להשלים ל"ג ימי אבלות מוסיפים שני ימי ר"ח אייר (מג"א, ה), ובכל זאת מקילים בל"ג בעומר עצמו מהבוקר (חיי אדם הובא במ"ב).

מנהג האריז"ל

מנהגי האבלות אינם רק משום פטירת תלמידי ר"ע, אלא על פי הקבלה ולתקן חטא העגל (שו"ת אור לציון ג, י"ז), שלא להסתפר כל ימי הספירה עד ערב חג שבועות (פרי עץ חיים ספה"ע, ז) ויש אומרים עד מ"ח לחומר (שו"ת מנת אלעזר ג, ס"ה). והמדקדקים נוהגים כן (ארחות רבנו ב, עמ' צ"ה), אפילו כשיש להם ברית מילה (שערי תשובה, ח). י"א שמנהג האריז"ל גם לעניין נישואין (שו"ת דברי יואל א, כ"ו) ויש אומרים שאף לאריז"ל מותר לערוך נישואין בל"ג בעומר (שו"ת מנחת אלעזר ד, ס).

קביעת מנהג

בזמננו, שבכל מקום, רבנים שונים, בתי כנסיות בנוסחים שונים וקהילות נפרדות במנהגיהם, אף שכתב הרמ"א (שם, ג) שבעיר אחת לא ינהגו אלא אותו מנהג, משום איסור "לא תתגודדו", כיום אין האיסור אלא בעיר שכולם כפופים לרב אחד, ובית כנסת אחד לכל בני הקהילה (שו"ת אגרות משה א, קצ"ט). במקום שאין מנהג קבוע – רשאי כל אדם לנהוג שנה אחת כמנהג מסוים, ובשנה האחרת כמנהג השני (שו"ת חת"ס, קמ"ב ושו"ת מנחת יצחק ד, פ"ד). (הרב יצחק יעקב פוקס)

 

[אחד יחיד]

פרוט מנהגי האבלות הנהוגים בימים אלו

איסור עשיית מלאכה משקיעת החמה, 8-10 דקות

שו"ע תצ"ג, ד: "נהגו הנשים [גם האנשים בכלל, אלא שאין דרכם לעסוק במלאכותיהם בשעות הערב] שלא לעשות מלאכה מפסח עד עצרת משקיעת החמה ואילך" ובמ"ב שני טעמים לדבר: א. נאמר "שבע שבתות" מלשון שביתה. ב. בשעה זו נקברו כל ערב תלמידי ר"ע ר"ל והעם נמנעו אז מעשיית מלאכה. וכהכרעת שער הציון, שם: "נהגו עד ל"ג בעומר" שלא לעשות מלאכה כבדה (תפירה, כיבוס וכדומה) מהשקיעה במשך זמן קבורה 8-10 דקות ובכף החיים, שם, שאין למחות במי שאינה מקפידה, משום שהמנהג רק מספר דקות, קשה להקפיד בקיומו.

איסור תספורת וגילוח

שו"ע תצ"ג, ב: נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג בעומר וכו' ואין להסתפר (לספרדים) עד ל"ד בבוקר. ברמ"א (לאשכנזים): במדינותינו מסתפרין כבר ביום ל"ג בעומר ומרבים בו בשמחה. ומנהג חסידים על פי האריז"ל והקבלה, שאין מסתפרים כל ימי הספירה עד ערב חג שבועות, ויכול אדם לנהוג שנה אחת כמנהג אחד ושנה אחרת כמנהג אחר (שו"ת חתם סופר, קמ"ב ושו"ת מנחת יצחק ד, פ"ד)

בנות ונשים: בשו"ת אגרות משה יו"ד ב, קל"ז: "ראוי להן להחמיר ולא להסתפר, אם אינו נחוץ כל כך", דוגמה לנחיצות, כשהשיער עלול לצאת מתחת כיסוין וכו'. או לפגישת שידוכין. כמו כן, לצורך מצוה מותרת הסרת שיער בכל הגוף. מריטת גבות – אינה נחשבת לתספורת אף כשהדבר נעשה לייפוי (ספר בין פסח לשבועות ט, י"א). קטנים – מותרים להסתפר, אך אם אין צורך, יש להימנע עד ל"ג בעומר. מותר לספר לספר את מי שנוהג להסתפר על פי מנהגו (הליכות שלמה, ניסן י"א דבר הלכה, ל"ה), שאין האיסור משום אבלות לספר, אלא למסתפר קציצת ציפורניים – מותרת כל ימי הספירה.

איסור נישואין

שו"ע תצ"ג, א : נוהגים שלא לשאת אישה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר – השנה: יום שישי י"ח אייר.

בני אשכנז: נישאים ביום ל"ג בעומר עצמו השנה, אור ליום שישי, מלאחר צאת הכוכבים – 7:56 ולמחרת יום שישי, לפני שקיעת החמה – 7:23 ולכתחילה, אף ליטול לסעודה לפני השקיעה ואח"כ נהגו להמשיך באיסור עד ראש חודש סיון (שיש קהילות אשכנז שנישאים במשך ניסן עד ר"ח אייר).

בני ספרד: נישאים רק מיום ל"ד בעומר (מוצאי ל"ג בעומר) ואילך. השנה: ליל שבת, לא מעשי ! שידוכים, הנקראים כיום "אירוסין" – מותרים אפילו בשירה ונגינה בלא ריקודים. הערה: אחרי ל"ג בעומר רשאים בני אשכנז להשתתף ולשמוח בנישואי בני ספרד. וכן היה משתתף מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בנישואי בני ספרד לאחר ל"ג בעומר, אולם סירב בימים אלו לערוך את החופה והקידושין.

קניית בגדים, חפצים ורהיטים

אין איסור לתפור או לקנות בגדים חדשים בימי הספירה (שדי חמד, פאת השולחן, כף החיים תצ"ג, ד בשם המאמר מרדכי וכן הכרעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בספר "ועלהו לא יבול" א, עמ' קפ"ב, וכן כתב הגאון רבי ב"צ אבא שאול זצ"ל ב"אור לציון ג, י"ז-ב: "אין שום מנהג לאסור לקנות או ללבוש בגדים חדשים בימי הספירה ואף לקנות דברים גדולים וחשובים, ואין שום מנהגי אבלות בימי הספירה אלא בנישואין ותספורת בלבד".



קניה והעברת דירה

יש שכתב, שלכתחילה אין לעבור דירה אלא בל"ג בעומר או מראש חודש סיון ואילך, ובמקום צורך גדול, אפשר להקל עד ראש חודש אייר (הגר"ש ווזנר זצ"ל שו"ת שבט הלוי י, קל"ה). אבל, הצריך, מותר לקנות דירה ובפרט בארץ ישראל שיש בזה משום מצות ישוב א"י (בקובץ מבית לוי ענייני ניסן עמ' פ"ח). אכן, דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל וידל"ח הגר"ח קנייבסקי שליט"א שאין שום איסור לעבור דירה בימי הספירה, ובוודאי בארץ ישראל, ואף מותר לסייד את הדירה קודם שנכנסים אליה. והוסיף הגרח"ק שליט"א בשם אביו זצ"ל: העולם טועים, ומדמים מנהגי הספירה למנהגי אבלות בין המצרים" (הלכות חג בחג ספיה"ע ז, ו הערה 26).

ברכת שהחיינו

מנהג בני אשכנז: כמובא במ"ב "אם נזדמן לו איזה עניין שצריך לברך שהחיינו – יברך" ומבאר הגר"ח קנייבסקי שליט"א דהיינו אפילו לכתחילה (בספר "בין פסח לשבועות ט"ז הערה א), וכן דעת הגאון רב"צ אבא שאול זצ"ל (ב"אור לציון ג, י"ז-ב), שאף לכתחילה מברכים שהחיינו בימי הספירה וכן פסק מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (בספר "ביצחק יקרא"] לפוסקי ספרד: על פרי חדש מברך אף בחול, על בגד חדש – הממתין, לשבת תבוא עליו ברכה.

ריקוד, ניגון ושמיעת מוזיקה

"ריקודים ומחולות, בוודאי יש להיזהר בימי הספירה"–,מ"בתצ"ג, ג. ויש לציין, שהמילה "מחול" מתייחסת כיום, לריקוד בסיבוב, כ"מחול" הכרם, וכך ביאר מרן הגרש"ז זצ"ל את ההבדל שבין ריקוד למחול: "ריקוד – אפילו של אדם אחד או שנים. מחול – ריקוד של אנשים רבים המסתובבים במעגל".

אמנם, במקרא "מחול" – מופיע ככלי נגינה. ראה תהילים ק"נ: "הללוהו בתוף ובמחול", כידוע הלויים לא רקדו במקדש, אלא עמדו על הדוכן וניגנו גם בכלי הנקרא מחול. כמו כן, בקריעת ים סוף נאמר: "ותיקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות" (שמות טו, כ). וכתב בספר שו"ת באר שבע: שלא יעלה על הדעת שמרים ונשות ישראל רקדו לפני העם אלא כנאמר במדרש תנחומא לשמות: מרים נביאה הייתה, וידעה שעתידים ישראל לשיר שירה על הים ובמכת החושך הייתה מאספת תופים ומחולות מבתיהם של המצריים כדי לנגן בהם, על ים סוף, כדי שלא יישמע קולן בשירתן. וכן נאמר: "אז תשמח בתולה במחול (היא ניגנה בכלי שנקרא מחול שכנראה רקדו לצליליו) ובחורים וזקנים יחדיו" (רקדו). הלכה למעשה: כתב שו"ת אגרות משה יו"ד ב, קל"ז ואו"ח א, קס"ו וג, פז: "אין לנגן ולשמוע ניגון ביחידות ואפילו בהקלטה". וכן דעת הגר"ע יוסף זצ"ל ילקוט יוסף ה, עמ' תל: "ריקודים ומחולות לדבר הרשות אסור בהחלט בימי הספירה, ולכן, הנוהגים לשמוע שירה עם כלי שיר דרך הרדיו וכדומה, ואף (קלטות, דיסקים) יש להחמיר בימי הספירה". (הרב יצחק יעקב פוקס)

 

[אחד יחיד]

היתרים בנגינה ובשירה

בשמחה של מצוה פוסקי ספרד: מקילים כגון בבר מצוה, כשהוא ביומו, או החתן דורש. פוסקי אשכנז: יש מקילים (אג"מ ושונה הלכות) ויש מחמירים (הגר"מ שטרנבוך שליט"א והגר"ש ווזנר זצ"ל). "שבע ברכות", כשהתחתנו בל"ג בעומר, או לנוהגים בער"ח אייר, עושים שמחה גם בריקודים וכלי שיר, כל ימי המשתה (אגרות משה או"ח א, קנט).
בהכנסת ספר תורה: הגרי"ש אלישיב זצ"ל התיר בנגינה וריקודים כיון שהיא שמחה של מצוה, אך אין ראוי לכתחילה לקבוע הכנסת ספר תורה בימי הספירה בריקודים ונגינה אלא כשיש צורך בדבר (הלכות חג בחג ספיה"ע ז, 36).

מותרת השמעת מוסיקה, כנתינת קצב להתעמלות או תרפיה במוסיקה (לא מחול אירובי !).
מותר לימוד נגינה באופי של תרגול. כשהלימוד לצורך פרנסה. (שו"ת אגרות משה ג, פ"ז) ודעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל סידור פסח כהלכתו י"ב, ט"ז.
מותרת נגינה בגני ילדים שטרם הגיעו לגיל חינוך [6-7] (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל הלכות חג בחג וסידור פסח כהלכתו שם) כיון שאין למנגנת הנאה מכך ואינה מנגנת אלא לצורך פרנסתה. ולדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל יש להימנע מלנגן מנגינות מרקידות (שו"ת חוט שני שבת ד, עמ' שע"ט). כמו כן, מותרת הכנת כיתה, בעיקר בכיתות נמוכות, להצגת סיום וכדומה, באופן של תרגול, ובמקום סגור.
חולה הזקוק לחזק את רוחו, ואין צריך לומר מי שסרה ממנו חדוות החיים ומרגיש דכדוך או חלילה מרה שחורה המפריעים לו בעבודת ד' – רשאי לשמוע נגינה ושירים בצנעה (באזניות) (דעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א ב"הלכות חג בחג ספיה"ע ז, 39 והגרש"ז אויערבך זצ"ל ב"הליכות שלמה" פסח י"א,54) וכנימוק הגר"נ קרליץ זצ"ל ב"יד ספיה"ע" ל"ג, י"ח כדי שלא יבוא חלילה לאיסורים חמורים יותר משמיעת כלי זמר בימי הספירה.
6 יש שהתירו: שמיעת שירת הבקשות, פרקי חזנות, שירים "שקטים" ולהבדיל מוסיקה קלאסית, למי שהדבר נחוץ מאד (הגרש"ז אויערבך, הגר"מ הלברשטם והגרח"פ שיינברג זצ"ל).

שירה בפה: אף שב"לקט יושר" (עמ' 97), שבעל תרומת הדשן לא שר "אליהו הנביא" במוצאי שבתות הספירה. וכן ב"יוסף אומץ" (סי' תר"א עמ' 128), שאף בשבתות ימי הספירה יש להנמיך הקול בזמירות של שבת. הוראת הגרש"ז אויערבך זצ"ל: ששירה המרוממת את הנפש, ואינה מביאה לידי ריקוד ומחול – אין להימנע ממנה בימי הספירה (הליכות שלמה פסח י"ד, י"א). וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל: "מותר לשיר בפה אפילו שירה המעוררת לריקוד ומחול, שלא אסרו אלא ריקודים ומחולות" (הלכות חג בחג ספיה"ע ז, הערה 34). 8. יש שהתירו שמיעת שירה מוקלטת, ללא ליווי כלי נגינה [יצירות ווקאליות], (שו"ת אגרות משה או"ח א, קס"ו) שאין זה נחשב לשירה בכלי אלא בפה. אמנם יש המסתייג מהקלטות בהן הזמרים מבצעים בפיהם את קולות הכלים המלווים את השירה (שו"ת שבט הלוי ב, נ"ז וח, קכ"ז). (הרב יצחק יעקב פוקס)