ל"ג בעומר מנהגי קהילות בל"ג בעומר (1 צופה)

[אחד יחיד]

בקהילות אשכנז, ל"ג בעומר היה יום פגרא. הילדים לא היו מגיעים לבית המלמד ללמוד כמדי יום, ובעת יציאתו של המלמד מבית הכנסת בשחרית, היה מחויב לתת לתלמידים יי"ש ומיני מזונות. ביום זה (או בחול המועד פסח) היו התלמידים עורכים סיום על מה שלמדו במהלך החורף. כמו כן היו הנערים "משתעשעים בשיחות נאות, בטיולים שמחוץ לעיר ובהתחרות של ריצת רגלים" (ע"פ ספר המנהגים קי"א). (דרשו)

 

[אחד יחיד]

היו עדות שנהגו לאכול בל"ג בעומר ביצים צבועות. הביצה היא מאכל אבלות, וכדי להבדיל בין ביצת האבלות לביצת החג היו הביצים צבועות, שהרי אין מנהג האבל ללבוש בגדי צבעוניים. כמו כן, בכמה קהילות בהונגריה ורומניה נהגו לשגר בל"ג בעומר דורון לנכבדי הקהל – צלחת ביצים, וכן נהגו החברא קדישא לאסוף ביצים מכל בעל הבית לסעודת הח"ק שהיתה נערכת בערב. (דרשו)

 

[אחד יחיד]

יהודי תוניס נהגו לנסוע בל"ג בעומר לבית הכנסת העתיק 'איל ג'ריבה' הנמצא באי ג'רבה, שם עמדו כל היום בתפילה, ובערב ערכו סעודה גדולה לעניים. אלו שאין ביכולתם לנסוע היו מתאספים בבית הכנסת. ונהגו שכל אחד מכין לו ולמשפחתו פינה מיוחדת הנקראת 'פינת רשב"י', שם מדליקים מנורה מיוחדת הנקראת מנורת רשב"י, ואחרי הצהרים הביא כל אחד את מנורתו לבית הכנסת ללמוד לאורה לזכר הצדיק. (דרשו)

 

[אחד יחיד]

בכמה עדות נהגו לעשות בל"ג בעומר סעודה לכבודו של ראש העדה שמלאו לו ששים שנה, כיון שגיל זה הוא שמחה לאדם שיצא מכלל מיתה בידי שמים ועונש כרת. ברודוס חגג את ל"ג בעומר כמו 'פסח שני'. ביום זה נהגו לקבור את הגניזה – אספו את כל הגניזה מבתי הכנסת, ערכו לוויה עם אמירת מזמורי תהילים ותפילות אשכבה. בעיר טוטאן שבמרוקו היה עורכים בליל ל"ג בעומר הזכרת נשמות.

 

[אחד יחיד]

אנוסי ספרד נהגו לחגוג ולהדליק נרות. פעם נתפסה קבוצת אנוסים בשעת הסעודה והובאה למשפט. אחד מראשיהם טען בפני השופטים, כי ימים אלו שבין פסח לשבועות, לפי מנהגי ישראל הם ימי אבל ואסור לשמוח בהם, ולכן, כדי להראות את נאמנותם לדת הנוצרית הם ערכו דווקא בימים אלו משתה ושמחה. השופט קיבל את הטענה ושחרר אותם". (דרשו)

 

[אחד יחיד]

בבוכארה היה נהוג שבערב ל"ג בעומר מכינים בחצרות בתי הכנסת הגדולים סוכות ואהלים, עורכים הדלקה ברוב עם ומתכבדים במאכל ובמשתה.
בסמרקנד נהגו שכל העולה להדליק נר לכבוד רבי שמעון בר יוחאי וחבריו התנאים, היה מתכבד בכוס משקה ובמנת עוף, והקהל היו מלווים את ההדלקה בשירה ובזמרה. אחר כך היו עורכים מדורה מחוץ לחצר בית הכנסת [יהדות בוכארה]. (דרשו)

 

[אחד יחיד]

בפרשבורג היה החתם סופר מיסב בל"ג בעומר ביחד עם ה'חברא קדישא' לסעודה חגיגית, בה היו מתמנים חברים חדשים לאגודת החברא קדישא. בשעת הסעודה היה החת"ס דורש מעניני דיומא. יום קודם לכן, כלומר ביום לב בעומר היה דורש לפניהם מענינים הנוגעים לביקור חולים וחסד וכו' [מנהגי רבותינו והליכותיהם – עמוד קכו].
בתקופתו של הכתב סופר [בנו של החתם סופר] בפרשבורג, ביום לב בעומר היו בני החברא קדישא מתענים עד זמן מנחה גדולה, ולאחר תפילת שחרית היו הולכים לבית העלמין וסבבו את קברי הצדיקים כשהם מבקשים מחילה מהם. עוד מפרשבורג מזמן הכתב סופר: בל"ג בעומר שהיה יום שמחה, היה יוצא הרב עם תלמידיו ליער וישב בין העצים לשאוף אוויר צח, כשהוא מדבר עמם בדברי תורה [שם עמוד קצד]. (דרשו)