ראיתי דבר פלא במל"מ ריש הל' נדרים (פ"א ה"א), שמביא שם דברי הרשב"ץ:
"כתב מרן הב"י ס"ס ר"ו בשם הרשב"ץ וז"ל: ובתשובה אחרת כתב 'שמתא' נראה שהוא נדון כאיסר שאם אמרו בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה, ואפשר נמי דבכל ענין יהבינן ליה חומר נדר לחול על דבר מצוה וחומר שבועה לחול על דבר שאין בו ממש, אבל מה שנראה ודאי בזה שדין שבועה יש לו שהרי מתסר גברא" וכו' ע"כ.
ע"ז מקשה המל"מ: "תימה דבריש נדרים תנן 'איידי דתנא נדרים דמיתסר חפצא עליה תנא נמי חרמים דמיתסר חפצא עליה' וצ"ע".
והדברים תמוהים טובא, דבגמרא מדובר על חרמי כהנים וחרמי בדק הבית שהם ודאי איסור חפצא, אבל אדם מוחרם פשוט שהוא איסור גברא כמ"ש הרשב"ץ, ואינו ענין כלל לחרמים האמרוים בגמרא, וראיתי בכתר תורה שכתב כן, ודברי המל"מ צ"ע.
"כתב מרן הב"י ס"ס ר"ו בשם הרשב"ץ וז"ל: ובתשובה אחרת כתב 'שמתא' נראה שהוא נדון כאיסר שאם אמרו בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה, ואפשר נמי דבכל ענין יהבינן ליה חומר נדר לחול על דבר מצוה וחומר שבועה לחול על דבר שאין בו ממש, אבל מה שנראה ודאי בזה שדין שבועה יש לו שהרי מתסר גברא" וכו' ע"כ.
ע"ז מקשה המל"מ: "תימה דבריש נדרים תנן 'איידי דתנא נדרים דמיתסר חפצא עליה תנא נמי חרמים דמיתסר חפצא עליה' וצ"ע".
והדברים תמוהים טובא, דבגמרא מדובר על חרמי כהנים וחרמי בדק הבית שהם ודאי איסור חפצא, אבל אדם מוחרם פשוט שהוא איסור גברא כמ"ש הרשב"ץ, ואינו ענין כלל לחרמים האמרוים בגמרא, וראיתי בכתר תורה שכתב כן, ודברי המל"מ צ"ע.
