איסור

יוחנן בן קרח הזהיר את גדליה כי ישמעאל בן נתניה מתכוון להורגו, אך גדליה סירב להאמין לדבריו ואמר: "שקר אתה דובר אל ישמעאל". לאחר מכן בא ישמעאל ורצחו. חז"ל במסכת נדה (דף ס"א ע"א) למדו מכאן: "אף על פי שלקבל לא מיבעי ליה, מיחש ליה מיבעי". כלומר, אסור היה לגדליה לקבל את הדברים כאמת, אך היה עליו לחשוש...

מקור מעניין, כמובן למה שכיוונתי וכו'

מקרה שבהיתר מחמירים יותר מאשר מבאיסור?

שאלה שנשמעת מאד ישיבתית קלאסית – אבל אני חותר להגיע למסקנה יסודית כלשהי. כך שכרגע אציג את השאלה כפשוטה – מדוע הגמרא לא תוהה אודות קיומו של פסוק עבור "לא תרצח" ו"לא תגנוב" ש"למה לי קרא – סברא הוא".

ראיתי שכבר נידון קצת כאן https://forum-otzar-hatorah.co.il/threads/%D7%91-%D7%A7-%D7%A4%D7%96-%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%90-%D7%A4%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9C-%D7%AA.14163/post-112842 אבל שמעתי שיש רב שרצה לחדש דבחלל אין מצות כלל, וחשבתי שמסתמא...

מה הם גדרי לא תחמוד ? ומה התוספת של משה של לא תתאווה ? שאינה מוזכרת ביתרו ומדוע אין על אשת רעך את הלאו של לא תתאווה ? עיין רמב''ן ורשי האם יש מח' ביניהם ?

ראיתי במשך חכמה בפרשת מסעי שהקשה כדלהלן והנה פרק ג' דקידושין דף סח יליף דקידושין תופסין בחייבי לאוין מקרא כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה בנישואיה יעויין שם וצריך עיון לוקים ביורשת נחלה שנישאת לאחד שאינו משבט אביה וכיון דלא נהוג לדורות לכן קידושין תופסין וכו' ומבואר חידוש גדול...

ידוע הנדון האם שייך האיסור בזמננו כמו בזמן הראשונים וחשוב להתבונן בכמה נקודות: א. בזמן הראשונים היו רגילים בלאו הכי להתקלח רק פעם בשבוע כל הגוף מחוסר מים. ב. בארצות אשכנז היה פחות חם בתקופה זו ממקומותינו. ג. ישנה טענה כללית שהיום העולם התחמם יותר (חור באוזון) שיש לה סימוכין בחז''ל, ד. מאידך כיום...

צ''ע מה מקורו ובזכרוני שיש שגרסו בירושלמי פסחים על משנת מקום שנהגו שמביא המנהגים שחשובים מנהג ''נשי דנהיגי שלא למשתי חמרא משנכנס אב מנהגא'' ואם זה מקור המנהג ברור שהוא ט''ס והגי' הנכונה היא כפי שהיא לפנינו נשי דמנהגי שלא למשתי עמרא וע' התחלף בח' כי זה קרוב במבטא, והראיה לזה מהמשך הירושלמי שם...

מי שנתחייב ונגמר דינו בבי''ד כידוע דכדין גברא קטילא יש לו ואינו חייב עליו מי שהרגו, האם עכ''פ יש בזה איסור?

בקו ריתחא דאורייתא הביאו שמרן הגרד''ל שליט''א הביא דברי הרשב''ם בב''ב שהיו לוקין על הסבת נחלה, ואי''ז נחשב כלאו שאינו נוהג לדורות, שהרי בעצם שפיר נוהג לדורות, לו יצוייר שאחד מבני דור המדבר היה נשאר בחיים להרבה הרבה שנים הלא היה נוהג אצלו והוסיף שמסתבר שגם כשיקומו לתחיה, אז לאותן אנשים שהיו בדור...

מתי קורה ששמעון עבר על איסור שמואל נמצא במרחק של עשרות קילומטרים מהאיסור הוא לא ראה את שמעון מעולם, לא דיבר איתו מעולם, לא מכיר אותו בכלל ועדיין כשעושה פעולה מסוימת הוא לוקה בגלל האיסור שעשה שמעון

?

באשכול זה נשמח לקבל סיפורים, מעשים והנהגות מגדולי ישראל במשך הדורות, אודות איסור לקיחת ריבית, והזהירות מענין זה.

ויאמר ה' אל אהרן וכו' ואתה ובניך אתך תשאו עון כהנתכם [יח א] ברש''י להזהיר על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש, ובמשך כתב רש''י תשאו את עון המקדש אתם עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעסקי המקודשים המסורים לכם הוא האהל והארון והשלחן וכלי הקודש אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא ליגע עכ''ל, הנה רש''י התחיל...

בענין הקטורת של עדת קרח למה אין בזה איסור מצד ובמתכונתו לא תעשו כמוהו, והאיך הותר לעשות קטורת לכל המאתיים וחמשים איש והנה יש במפרשים הסוברים שהקטורת של קרח ועדתו היה קטורת זרה, ואכן מתו על הקטרת קטורת זרה, אבל יש הסוברים שהקטורת היה כדין הקטורת והיה בזה כמו הוראת שעה להתיר להם ואי נימא שהיה להם...

ראיתי בפנים יפות שתירץ הקושיא האיך הקדישו הנשיאים את העגלות שהתנדבו למלאכת המשכן הלא יש איסור להקדיש תמימים, וכתב דלפני שהוקם המשכן מותר ,ולא הבנתי הלא כבר היה מזבח גם לפניש הוקם המשכן שהרי הקריבו כבר קרבן תמיד כשבאו להר סיני וכמו שאנו אומרים עלת תמיד העשויה על הר סיני, עיין חגיגה דף ו. וא''כ...

כידוע רוב ככל גדולי ישראל הכריעו כי הכניסה להר הבית הינה בחשש כרת רח"ל. ראוי כי נפתח אשכול בו נביא מדבריהם של גדולי התורה, לצד קונטרסים הדנים בענין חמור זה

עיין בתוס' יומא נד: שכתב צ''ב מהו כוונתו 'כלים', האם הכונה לכפית וכדומה, שהרי ודאי אין הכונה למנורה שכ''א עושה בביתו או למזבח? האם יש איסור לעשות כתבנית כל הכלי שרת, וכל מיני סוגי הכלים?

נסתפק המנ"ח (סוף מצוה רס"ג) אם מותר לכהנים לעבור ברה"ר כאשר יש בה ספק טומאה, האם נימא דמצד הגזה"כ שאם ילך שם ישאר טהור - דספק טומאה ברה"ר לקולא - לכן שרי לי' לצאת לשם, או דלמא היות והוי איסור כשאר איסורי תו' שלא יטמא דנים ספיקא דאורייתא לחומרא ולא מתחשבים במה שבדיעבד אם יצא יהי' טהור (וכן נסתפק...