וירא מעשה סדום (1 צופה)

[געגועים]

ויהי איש אחד מארץ עילם ויבוא בדרך ללכת אל חפצו. ועמו חמור אחד חבוש נושא שמיכה אחת טובה צבועה בכל מין ממיני הצבע והשמיכה קשורה בחבל על החמור. ויעבור האיש לדרכו ותבא לו השמש בערב ברחוב סדום וישב שמה ללון ואין איש מאסף אותו הביתה. ושם היה בסדום בימים ההם איש רע ובליעל וערום לרע ושמו הידוד. וישא עיניו וירא את האיש האורח ברחוב העיר ויבוא לפניו ויאמר לו מאין תבוא ואנה תלך. ויאמר אליו האיש עובר אנכי מחברון עד עילם משם אנכי ואעבור עד פה ותבא עלי השמש פה ואשב ברחוב ואין איש מאסף אותי הביתה וגם לחם ומים יש לי וגם תבן ומספוא יש לחמורי אין מחסור דבר. ויען הידוד ויאמר לו רק כל מחסורך עלי אך ברחוב אל תלין. ויביאהו הידוד לביתו ויורידו השמיכה מעל החמור עם החבל ויקחם הידוד ויחביאם בביתו. ויתן תבן ומספוא אל החמור ויאכל וישת האיש האורח בבית הידוד בלילה ההוא וילן שם. ויהי בבקר ויקם האורח וישכם ללכת לדרכו ויאמר אליו הידוד שב סעד לבך פת לחם ואחר תלך ויעש האיש כן. וישב עמו ויאכלו שניהם יחדו וישתו ביום ההוא ויקם האיש ללכת. ויאמר אליו הידוד הנה נא רפה היום לערוב הואל נא ולין וייטב לבך ויפצר בו וישב וילן שם. וישכם ביום השני ללכת ויחזק בו הידוד לאמר סעד לבך פת לחם ואחר תלך וישב ויאכל עמו גם ביום השני ויקם האיש ללכת לדרכו. ויאמר לו הידוד הנה נא פנה היום שב עתה לין פה וייטב לבך ובבקר השכם והלכת לדרכך. ולא אבה האיש ללון ויקם ויחבוש את חמורו.

ויהי הוא חובש את החמור ותאמר אשת הידוד אליו הנה זה האיש ישב בבית שני ימים אתנו אוכל ושותה ולא נתן לנו מאומה את דמי מאכלו ומשקהו עתה ילך מאתנו בלא דבר ויאמר לה הידוד דום לך. ויחבוש האיש את חמורו ללכת ויאמר אל הידוד לתת לו את החבל ואת השמיכה לקשרם על החמור. ויאמר אליו הידוד מה תאמר. ויאמר אליו האיש כי תתן לי אדוני החבל והשמיכה הצבועה בכל צבע אשר לי אשר החבאת אתך בבית לשמרם.

ויען הידוד ויאמר אל האיש זה פתרון חלומך! אשר ראית את החבל חייך יאריכו בארץ מאד כחבל ואשר ראית שמיכה צבועה בכל צבע כרם יהיה לך ונטעת בו עץ כל פרי. ויען האיש האורח ויאמר לא אדוני כי בהקיץ נתתי לך חבל ושמיכה אחת ארוגה מכל מיני הצבע אשר נשאת מעל החמור להחביאה. ויען הידוד ויאמר הלא אמרתי לך פתרון חלומך לטוב הוא וכזאת פתרונה עתה בני האדם יתנו לי ארבעה כסף בשכרי על פתרי חלומותם ואני לא בקשתי מידך כי אם שלשה כסף.

ויקצוף האיש על דברי הידוד ויצעק צעקה גדולה ומרה ויבא האיש את עידוד אל שופט סדום אל שרק. וידבר האיש את דבריו לפני שרק השופט ויענהו הידוד ויאמר לא כן כזה וכזה היה הדבר ויאמר השופט אל האיש האורח אמת יאמר לך האיש הידוד כי ידוע הוא בערים האלה כי מפותרי חלומות על נכונה הוא. ויצעק האיש מדברי השופט ויאמר לא אדוני כי ביום נתתי לו חבל ושמיכה אחת היתה על החמור להחביאה בביתו. ויריבו שניהם לפני השופט זה אומר ככה היה הדבר וזה אומר ככה היה הדבר. והידוד אומר אל האיש עתה תנה לי ארבעה כסף אשר אני לוקח על פתרי חלומות לא אניח לך דבר ותן לי את דמי כל ארבע הסעודות אשר אכלת בביתי. ויאמר האיש אל הידוד אמת תאמר אני אשלם לך את אשר אכלתי בביתך אך תנה את החבל ואת השמיכה אשר החבאת בביתך. ויען הידוד לפני השופט ויאמר אל האיש הלא אמרתי לך זה פתרון חלומך חבל יאריכו ימיך כחבל והשמיכה כרם יהיה לך ונטעת בו עץ כל פרי זה פתרון חלומך על נכון אך תנה לי ארבעה כסף אשר אני לוקח בשכרי כי לא אניח לך דבר. ויצעק האיש על דברי הידוד ויריבו שניהם עוד לפני השופט. ויצו השופט את עבדיו ויגרשום ויוציאום מביתו בבהלה. ויצאו מאת השופט כאשר הם מריבים וישמעו אותם כל אנשי סדום ויתקבצו עליהם ויצעקו כלם על האיש האורח ויגרשוהו בבהלה מן העיר. וילך האיש לדרכו על חמורו במר נפש ובבכיה הלך ילך ובכה על אשר נעשה לו בסדום החרבה.
​

[ספר הישר]​