אוקימתא

משתמש חדש
gem
פרסם מאמר
הודעות
18
תודות
58
נקודות
53
ראובן עולה לאוטובוס במוצאי שבועות ותופס ארבעה מקומות. שמעון עולה מיד אחריו ובלי להתבלבל מתיישב באחד המקומות שראובן תפס. בא ראובן בזעם וצועק על שמעון: "הלו!, תפוס, אין לך עיניים?", עונה לו שמעון בשוויון נפש: "אין שום תוקף לתפיסת המקומות - שילמתי על מקום, זכותי לשבת בכל מקום בו אחפוץ".
ראובן פונה משם בזעם בראותו שלא יקבל את מקומו - כלומר: את אחד ממקומותיו - בחזרה.
אחרי מספר דקות מגלה ראובן שאין לו מספיק כסף בכרטיס הרב-קו, הוא פונה לשמעון ומבקש ממנו ניקוב למכירה, שמעון הוא יהודי טוב, ובחפץ לב מגיש את הכרטיס: "בכבוד", הוא מחייך לו בידידות.
ראובן חוזר לשמעון ומחזיר לו את הכרטיס באומרו: "תשמע, תפסת לי את המקום, אני לא משלם לך את הסכום של התיקוף, אני לא מכיר אותך".
שמעון לא מתווכח, זה לא נראה שצעקות או תחנונים יועילו, הוא בוחר לשתוק.
אדהכי והכי עולה לאוטובוס פקח, הפקח פונה לראובן: "כרטיס"? הוא מושיט כף יד פרושה.
"הוא" מצביע ראובן על שמעון, "הוא שילם עלי".
בשמוע שמעון את דברי ראובן פונה הוא לפקח ואומר לו : "לא היו דברים מעולם, לא שילמתי לבן-אדם הזה".
"הוא משקר, יש לו שני ניקובים ברב-קו, אתה יכול לבדוק" מזדעק ראובן.
אך שמעון בשלו: "יש לי חוב ישן לחברת האוטובוסים הזו, ממש לא התכוונתי לשלם עליו".
לפקח אין זמן, אין לו כח, והוא מנחית על ראובן דו"ח.
עד כאן המעשה.
יש כאן כמה עניינים שאפשר לדון עליהם: האם שמעון צריך לשלם לראובן את הדו"ח? הרי הוא גרם לו את זה. האם ראובן צריך לשלם את דמי הנסיעה לשמעון? הרי שמעון טען שהוא שילם חוב ישן ושהוא לא שילם עליו. יש עוד כמה עניינים, אולם אלו הם הבסיסיים.
אשמח ביותר אם כבור חו"ר הפורום יועילו בטובם להטות אוזן ומקלדת לענות על השאלה שקרתה בפועל. יישר כֹּחכם.
 
לכאורה היה כאן שאלה ולא הלוואה, שאין כרטיס הרב-קו כסף שנאמר שלהוצאה ניתנה, וא"כ לא זכה ראובן בכסף ששילם שנאמר שבאמת שילם אלא השתמש בכרטיס שלא על דעת המשאיל שהרי השאילו בתנאי שיחזיר לו הסכום של הניקוב, וא"כ ראובן הוי גזלן וצדק שמעון שאמר לפקח שלא שילם עליו, וראובן גרם לעצמו ההפסד.
 
שהרי השאילו בתנאי שיחזיר לו הסכום של הניקוב
חיובו רק מדין תנאי הוא?
ואם לא ישלם הרי הוא "שואל שלא מדעת" לגבי הכרטיס?
שאין כרטיס הרב-קו כסף שנאמר שלהוצאה ניתנה
איני מבין, מה בין כרטיס רב קו, לכרטיס אשראי.

ולכאו' פשוט דהלוואה הוא.
ומעיקרא דדינא נתחייב ראובן לשלם לשמעון מיד בתיקופו, אלא שיש מקום לדון מחמת הודאת בעל דין שהודה שמעון באמירתו שאין ראובן חייב לו.

יש כאן כמה עניינים שאפשר לדון עליהם: האם שמעון צריך לשלם לראובן את הדו"ח? הרי הוא גרם לו את זה.
חשיבא גרמי?
 
יש כאן כמה עניינים שאפשר לדון עליהם: האם שמעון צריך לשלם לראובן את הדו"ח? הרי הוא גרם לו את זה.
זה אולי גרמא כיון שאולי היה יורד ואולי היה קונה ממישהו אחר.
האם ראובן צריך לשלם את דמי הנסיעה לשמעון? הרי שמעון טען שהוא שילם חוב ישן ושהוא לא שילם עליו.
ברור שלא כיון שסו"ס הוא לא שילם עליו
יש עוד כמה עניינים, אולם אלו הם הבסיסיים.
לכאו' שמעון קיים בנפשיה עביד אינש דיניה לנפשיה בצורה הטובה ביותר
וצ"ת אם מותר לו בכה"ג שגורם לו לשלם קנס ואי"ז מחוקי התורה (הקנס)
 
ברור שלא כיון שסו"ס הוא לא שילם עליו
בשעת התיקוף, לכאו' סבר שמעון שראובן ישלם לו, וכוונתו היתה לתת לו תשלום על הנסיעה מכרטיסו
ורק לאחר מכן אמר ראובן שלא ישלם.
וא"כ מדוע סבור מר ש'לא שילם עליו'?
 
עשה עביד אינש דיניה לנפשיה בצורה הטובה ביותר
מה הוא הרוויח? עביד איניש זה רק לקחת את הכסף בחזרה, לא סתם להזיק לו.
אם כי יש לדון - שלכאו' היה כאן מכירה (ניקוב תמורת ממון) או שכירות (כרטיס תמורת ממון), ואם ראובן לא שילם לו, בטל המקח.
בנוסף, סתם מעניין, איך ראובן שילם על שאר המקומות?
 
בשעת התיקוף, לכאו' סבר שמעון שראובן ישלם לו, וכוונתו היתה לתת לו תשלום על הנסיעה מכרטיסו
ורק לאחר מכן אמר ראובן שלא ישלם.
וא"כ מדוע סבור מר ש'לא שילם עליו'?
אם הוא אמר לפקח שהוא לא שילם עליו
וחלק ממטרת התשלום זה מניעת הדוח
א"כ זה נקרא שלא שילם עליו

בנוסף, סתם מעניין, איך ראובן שילם על שאר המקומות?
הוא הרי גברא אלימא
הוא לא שילם הוא תפס
 
אם הוא אמר לפקח שהוא לא שילם עליו
וחלק ממטרת התשלום זה מניעת הדוח
א"כ זה נקרא שלא שילם עליו
לענ"ד אם בשעת התיקוף הוא שילם עליו
מה שקרה לאחר מכן אינו משנה עובדה זו.

ואכן, יש מקום לדון האם מותר לו לעשות כן, ומאיזה דיון מחוייב לומר לפקח ששילם עליו.
אבל זה שלא עשה כן, אינו מפקיע את עצם התשלום.

בנוסף, סתם מעניין, איך ראובן שילם על שאר המקומות?
יש כמה אפשרויות, אבל היות ואין זה הולם לנושא האשכול, אמנע מלהציעם כאן.
 
וחלק ממטרת התשלום זה מניעת הדוח
מטרת התשלום היא כדי שלא תהיה גזלן.
אכן, יש לחלק "צווי דינים בגדר "ניקוב".
עצם התיקוף - הוא תשלום לחברת האוטובוסים, מאי דהוה הוה.
הוכחת תשלום - בתוך הכרטיס מוזן לשבב ששילמת. ההוכחה הזאת בעצם יכולה להיות משוייכת לראובן, לו אכן היה זוכה ב"ניקוב".
עכשיו האם מחוייב שמעון להגיש לראובן את הראייה שלו, אם היה משלם לו עלו ה"ניקוב", לכאורה זה כלול בתשלום.
עכשיו שלא שילם לו - ודאי הוא לא חייב לו יותר דבר, אא"כ נימא שכבר זכה ראובן בניקוב ויש כאן "היודע עדות לחברו".
 
יש כמה אפשרויות, אבל היות ואין זה הולם לנושא האשכול, אמנע מלהציעם כאן.
כבר קדמך ריב"ז (ב"ב פ"ט ע"ב) "על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אם אומר שמא ילמדו הרמאין ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו"
אם כי כבר ביאר הרב זרח:
הוא הרי גברא אלימא
הוא לא שילם הוא תפס
דהי' שהיה רביעייה, והשתלטו הוא ומטלטליו על כל האזור.
כצ"ל.
 
ראובן עולה לאוטובוס במוצאי שבועות ותופס ארבעה מקומות. שמעון עולה מיד אחריו ובלי להתבלבל מתיישב באחד המקומות שראובן תפס. בא ראובן בזעם וצועק על שמעון: "הלו!, תפוס, אין לך עיניים?", עונה לו שמעון בשוויון נפש: "אין שום תוקף לתפיסת המקומות - שילמתי על מקום, זכותי לשבת בכל מקום בו אחפוץ".
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון