ראובן עולה לאוטובוס במוצאי שבועות ותופס ארבעה מקומות. שמעון עולה מיד אחריו ובלי להתבלבל מתיישב באחד המקומות שראובן תפס. בא ראובן בזעם וצועק על שמעון: "הלו!, תפוס, אין לך עיניים?", עונה לו שמעון בשוויון נפש: "אין שום תוקף לתפיסת המקומות - שילמתי על מקום, זכותי לשבת בכל מקום בו אחפוץ".
ראובן פונה משם בזעם בראותו שלא יקבל את מקומו - כלומר: את אחד ממקומותיו - בחזרה.
אחרי מספר דקות מגלה ראובן שאין לו מספיק כסף בכרטיס הרב-קו, הוא פונה לשמעון ומבקש ממנו ניקוב למכירה, שמעון הוא יהודי טוב, ובחפץ לב מגיש את הכרטיס: "בכבוד", הוא מחייך לו בידידות.
ראובן חוזר לשמעון ומחזיר לו את הכרטיס באומרו: "תשמע, תפסת לי את המקום, אני לא משלם לך את הסכום של התיקוף, אני לא מכיר אותך".
שמעון לא מתווכח, זה לא נראה שצעקות או תחנונים יועילו, הוא בוחר לשתוק.
אדהכי והכי עולה לאוטובוס פקח, הפקח פונה לראובן: "כרטיס"? הוא מושיט כף יד פרושה.
"הוא" מצביע ראובן על שמעון, "הוא שילם עלי".
בשמוע שמעון את דברי ראובן פונה הוא לפקח ואומר לו : "לא היו דברים מעולם, לא שילמתי לבן-אדם הזה".
"הוא משקר, יש לו שני ניקובים ברב-קו, אתה יכול לבדוק" מזדעק ראובן.
אך שמעון בשלו: "יש לי חוב ישן לחברת האוטובוסים הזו, ממש לא התכוונתי לשלם עליו".
לפקח אין זמן, אין לו כח, והוא מנחית על ראובן דו"ח.
עד כאן המעשה.
יש כאן כמה עניינים שאפשר לדון עליהם: האם שמעון צריך לשלם לראובן את הדו"ח? הרי הוא גרם לו את זה. האם ראובן צריך לשלם את דמי הנסיעה לשמעון? הרי שמעון טען שהוא שילם חוב ישן ושהוא לא שילם עליו. יש עוד כמה עניינים, אולם אלו הם הבסיסיים.
אשמח ביותר אם כבור חו"ר הפורום יועילו בטובם להטות אוזן ומקלדת לענות על השאלה שקרתה בפועל. יישר כֹּחכם.
ראובן פונה משם בזעם בראותו שלא יקבל את מקומו - כלומר: את אחד ממקומותיו - בחזרה.
אחרי מספר דקות מגלה ראובן שאין לו מספיק כסף בכרטיס הרב-קו, הוא פונה לשמעון ומבקש ממנו ניקוב למכירה, שמעון הוא יהודי טוב, ובחפץ לב מגיש את הכרטיס: "בכבוד", הוא מחייך לו בידידות.
ראובן חוזר לשמעון ומחזיר לו את הכרטיס באומרו: "תשמע, תפסת לי את המקום, אני לא משלם לך את הסכום של התיקוף, אני לא מכיר אותך".
שמעון לא מתווכח, זה לא נראה שצעקות או תחנונים יועילו, הוא בוחר לשתוק.
אדהכי והכי עולה לאוטובוס פקח, הפקח פונה לראובן: "כרטיס"? הוא מושיט כף יד פרושה.
"הוא" מצביע ראובן על שמעון, "הוא שילם עלי".
בשמוע שמעון את דברי ראובן פונה הוא לפקח ואומר לו : "לא היו דברים מעולם, לא שילמתי לבן-אדם הזה".
"הוא משקר, יש לו שני ניקובים ברב-קו, אתה יכול לבדוק" מזדעק ראובן.
אך שמעון בשלו: "יש לי חוב ישן לחברת האוטובוסים הזו, ממש לא התכוונתי לשלם עליו".
לפקח אין זמן, אין לו כח, והוא מנחית על ראובן דו"ח.
עד כאן המעשה.
יש כאן כמה עניינים שאפשר לדון עליהם: האם שמעון צריך לשלם לראובן את הדו"ח? הרי הוא גרם לו את זה. האם ראובן צריך לשלם את דמי הנסיעה לשמעון? הרי שמעון טען שהוא שילם חוב ישן ושהוא לא שילם עליו. יש עוד כמה עניינים, אולם אלו הם הבסיסיים.
אשמח ביותר אם כבור חו"ר הפורום יועילו בטובם להטות אוזן ומקלדת לענות על השאלה שקרתה בפועל. יישר כֹּחכם.
