מפני מה האב זוכה במעשי ידיה,
והאם הוא זוכה בהן מלכתחילה או שהוא זוכה בהן מיד בתו.
בגמ' כתובות מו: למדים שזוכה במעשה ידיה מדכתיב "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים", מוכח שהאב זכאי למכור את בתו הקטנה לעבדותה (ודוקא קטנה, אבל נערה אפילו היתה קודם לכן שפחה, היא יוצאת, כמבואר בתורה, וכל שכן שאינו יכול למוכרה).
ומדקדק בש"ס (שם), דמדכתיב יתור לשון "לְאָמָה", וסגי לכתוב "וכי ימכור", שהרי מדובר באמה, למדו חז"ל שבאה התורה ללמד, שכמו שיכול למכור מעשה ידיה לאחרים, כך מהתורה זוכה במעשה ידיה, ואמרו בש"ס דכשהיא קטנה אין צורך ללמד שהאב זכאי במעשה ידיה, דכיון שיכול למוכרה, כל שכן שמעשה ידיה שלו, אלא בא הכתוב ללמד שאפילו כשהיא נערה מעשה ידיה שלו ע"כ. ומזה מבואר שזוכה מלכתחילה.
 
מלשון הרמב''ן בדף מ''ג בכתובות דכתב דלאב יש זכות לכפות את הבת למעש''י ולבנים שזה תחת מזונות אינם יכולים לכפותה, וז''ל הרמב''ן ''נ"ל דאפי' רב ששת נמי לא קאמר שתהא הבת נזונת ועושה בעל כרחה לאחין כמו שאביה כופה לעשות וליזון מן התורה, אלא רב ששת מדרבנן קאמר דקסבר לא תקינו רבנן מזוני אלא בעושה ואוכלת'' וזה מדוקדק בלשונו שכונתו שיכול לכפותה להעמיד מעש''י ולא רק שזוכה ממנה לאחר שעשתה.
ובזה יש להרחיב ולבאר כמה סוגיות וכגון סברת התוס' בסוגיא דהאב זכאי דאם זוכה בכסף הקידושין ודאי שיכול לקדשה, ודו''ק ואכמ''ל
 
יעוי' בזכר יצחק ס' א' שכ' דהיא קנויה לו ממש בקנין ממוני, וכמו מה שקנה עבד קנה רבו
ועי"ש חידוש נפלא שכ' דגם בבנו שנאסר למכור אותו, היינו רק איסור מכירה אבל הוא שלו ממוני וכתב לפ"ז שמילת בנו הוי כמו מילת עבדו עי"ש
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון