כל אותו הזמן, הורי 'הצעיר' לא ידעו דבר וחצי דבר ממה שארע לבנם.
כשעוד שוחח אתם, הוא דאג לא להסגיר בפניהם שמשהו אתו לא כשורה.
כעבור מספר ימים הרגיש 'המבוגר' בחסרונו של 'הצעיר'.
לאחר שבירר עם חברי החדר, ושמע את הסיפור שאירע זה מכבר עם בעל הקיוסק, הוא נעשה חושש לשלומו.
'הצעיר נמצא בישיבה, רק בשבוע הבא הוא צפוי לשוב הביתה', השיבו הוריו בפליאה למתקשר הלא מעודכן..
'המבוגר' נחרד למשמע אוזניו. 'הוא לא בבית'? שאל שוב משתומם.
'לא לא כעת הוא בישיבה', ענתה האם בפסקנות. 'אם תרצה תאמר לי מי מחפש אותו, ואעדכן אותו ברגע שיחזור מהישיבה'..
'המבוגר' נבוך לרגע, הוא לא תכנן בשלב הזה לערב את הורי 'הצעיר',
אבל במחשבה שנייה החליט לספר להם, זה היה גדול עליו לשמור סוד נורא שכזה.
והוא סיפר לאם כל מה שאירע עם בנה בעת האחרונה.
האם נחרדה, 'היתכן?! דוד לא יצר עמנו קשר כבר למעלה משבוע, ומצדנו לא התקשרנו אליו,
שלא להפריעו בלימודו, ועכשיו היכן הוא נמצא?' שאלה בחרדה, 'שמא מוטב לערב את המשטרה', הציעה האם בחשש.
'המבוגר' שתק, מה יאמר כעת לאם החוששת לגורל בנה. ובעודו מהרהר, הבזיק לו רעיון לפתרון התעלומה.
'יכול להיות שיש בידי קצה חוט היכן הוא נמצא, הרשו לי לבדוק זאת ואחזור אליכם בהקדם', סיים בחפזה את השיחה.
הוא פנה לחדרו של 'הצעיר', ושם תר אחר התיק שנשא 'הצעיר' באותה נסיעה רחוקה..
לאחר חיפוש מייגע התיק נמצא לבסוף בארון למעלה, מוצנע בין הבגדים.
הוא נבר בתוכו ומצא פתק, זה היה הפתק ששרבט הבחור המתולתל. ועליו היה רשום מספר טלפון.
'המבוגר' שמט את התיק, ורץ לעבר עמדת הטלפון, שלמזלו גם הייתה פנויה.
הוא חייג את המספר הנקוב בפתק, וכל זאת בלי לדעת מיהו אותו אחד שיענה לו מעבר לקו.
ברקע, צליל חיוג ארוך, הוא נדרך, ואז בקע קול עבה מאפרכסת, 'הלו מי מדבר?'
'מדבר המבוגר'.
'מה אדוני רוצה?' שאל אותו העונה מעבר לקו.
'התקשרתי כדי לברר מה ידוע לך על בחור בשם 'הצעיר'.'
האיש מעבר לאפרכסת, המהם קלות. 'במה זה קשור אליך?'
'המבוגר' אזר כוחות והתחיל לספר לו את פרטי העלילה.
'חוששני שיש עמך את פתרון התעלומה, לאן נעלם הצעיר', סיים בטון מתחנן.
האיש ניסה להשתמט, אך משאיים עליו 'המבוגר' שהורי הבחור יערבו את המשטרה.
הוא נעתר לספר מה שידוע לו על 'הצעיר'.
הוא כחכח קלות בגרונו.. 'טוב תשמע אדוני, הגעת לארגון העוסק בעזרה לנערים נושרים..'
'אתם מעניקים עזרה גשמית או רוחנית?'' שאל 'המבוגר'.
האיש צחקק בקול, 'לא אנחנו מהמתרס השני כת חילונית למהדרין, שעוזרת לבחורים לעשות את צעדיהם הראשונים בעולם הגדול.. ובאשר לשאלתך' המשיך האיש בלי להשתהות, 'כל מה שידוע לי ש'הצעיר' נמצא כעת במרכז הארץ,
שכרנו לו שם דירה עם בחורים נוספים, ובקרוב הוא יתחיל ללמוד נגינה',
ואהיה ברור אתך, המשיך האיש, 'אל תצפה שאפרט לך היכן הוא בדיוק נמצא!' סיים בנחרצות.
'שמא תוכל להעביר לו מסר מהוריו?' הפציר בו 'המבוגר'.
'נו בסדר, רק שיהיה קצר', השיב באילוץ.
'הוריו חרדים לשלומו, אמור לו שיעדכן אותם היכן הוא נמצא ומה מעשיו' קימץ 'המבוגר' במילים.
'בסדר גמור' השיב האיש האלמוני, וטרק את השפופרת נחפז לסיים את השיחה.
כשנודע ל'צעיר' שהוריו דואגים לשלומו, הוא מיד התקשר לביתו.
הוא לא הסתיר מהם דבר, וסיפר להם בדיוק היכן הוא נמצא, ושאין מה לחשוש לשלומו..
הוריו התחננו שיחזור הביתה וישכחו מכל מה שאירע אתו, אך 'הצעיר' סירב לשמוע.
הבכי והדמעות של הוריו לא גרמו לו לזוז מההחלטה האיומה שנטל בנוגע לחייו הרוחניים.
הוא ביקש מהם שלעת עתה יניחו לנפשו, ולא ינסו להיפגש אתו או להשפיע עליו בשום דרך שהיא.
באותו שלב הוא כבר היה עמוק בתוך הבור. וכיון שכך, כל תחנוניהם הנרגשים נפלו על אוזניים ערלות.
ראש הישיבה שכעת נודע לו לראשונה מה קרה עם 'הצעיר', היה בצער גדול,
ואת 'השיעור הכללי' שהיה אמור למסור למחרת, ביטל בפעם הראשונה מאז קום הישיבה.
הוא הזעיק את המבוגר לחדרו, והורה לו על דרכי פעולה.
'תקשיב, דיברתי עם הוריו. הבטחתי להם שאני נרתם בכל כוחי להציל את בנם,
תברר באמצעותם מה הכותבת המדויקת של 'הצעיר', ותשכנע אתו שישוב לישיבה,
אני מוכן לקבל אותו כעת, עד שימצאו לו מסגרת תורנית שתואמת את מצבו הנוכחי'.
הראש ישיבה היה סמוך ובטוח שאם יש בכוחו של מישהו להשפיע לטובה על 'הצעיר',
זה רק 'המבוגר', וכיון שכך לא היסס להטיל עליו את המשימה הקשה והמורכבת כל כך,
מה גם שלא היה לאל ידו לשכנע את הבחור. שמן הסתם לא יסכים להיפגש אתו.
'המבוגר' עשה כדבריו, ולאחר שהשיג את הכתובת המדויקת, נסע בלי הודעה מוקדמת להיפגש עם 'הצעיר'.
***
פרק י'
במשך כל אותה נסיעה התפלל 'המבוגר' שיעלה בידו לשכנע את 'הצעיר' לשוב חזרה,
חזרה להוריו חזרה לישיבה חזרה לעצמו.
כשהגיע למקום המשוער, נגלה לפניו בנין בן שלוש קומות,
'כן זה המקום שמסרו לי הוריו' ציין לעצמו.
הוא נכנס בחשש לבניין, ולמול עיניו הופיעו תיבות-דואר של הדיירים במקום.
'אנסה לזהות על פיהם באיזו קומה נמצא חדרו של הצעיר'. חשב לעצמו.
אבל למגינת לבו הוא לא מצא סימן מסגיר. הוא הסתובב בחוסר מעש בלובי הבניין,
וכעבר זמן קצר ניגש שוב לבדוק בתיבות דואר, אולי פספס משהו.
הפעם הוא שם לב לתיבת דואר שהופיע עליה כתובת 'ארגון בית שמאי'..
אוו! אורו עיניו. 'מן הסתם זו הדירה ששכנו בה את הצעיר'. הרהר לעצמו.
כעבור דקה הוא מצא את עצמו עומד אל מול דלת ממנה בוקעים קולות של מוזיקה רעשנית.
פעימות לבו התגברו, 'זה הרגע המכריע', חשב לעצמו.
הוא נקש קלות על הדלת, אבל לא הייתה תגובה מהצד השני.
רק לאחר שהגביר את קצב הנקישות, נשמע קול של מנעול מפתח מסתובב.
בחור צעיר בעל רעמה גדולה הציץ מבעד לדלת, ותלה בו עיני עגל.
'המבוגר' תיכף התעשת, ושאל אותו אם 'הצעיר' נמצא בדירה.
'אהה.. אתה מחפש את זה שהגיע לפני מספר ימים'? לפני שעה הוא יצא עם 'יקי'.. עדכן אותו הבחור בעל הרעמה.
'יש לך מושג מתי הוא יחזור'? ניסה המבוגר את מזלו.
'לא, אני לא יודע, הוא לא עדכן אותי לאן הוא הולך ומתי הוא יחזור'. השיב הבחור לאכזבתו.
'המבוגר' הודה לו, והבחור מצדו טרק את הדלת, בלי להציע עזרה נוספת.
'חבל שלא לקחתי מהוריו את מספר הפלאפון שלו',
הרהר לעצמו בעודו שם פעמיו לעבר היציאה מהבניין. ברחוב הוא פגש בהלך מזדמן,
וביקש להשאיל ממנו מכשיר פלאפון להוצאת שתי שיחות דחופות.
הזר נענה לבקשתו, ומסר לו את מכשירו. הורי 'הצעיר' מסרו לו בשמחה את המספר של בנם,
ובפיהם היה רק שבח והלל ל'מבוגר' ששם נפשו בכפו. המבוגר התקשר לפלאפון של הצעיר, אך לא היה מענה.
בחוסר ברירה הוא החליט לעמוד בקרבת מקום, ולהמתין עד לרגע שיראה את 'הצעיר' נכנס לבניין,
'אז אנצל זאת לדבר אל ליבו'. הרהר לעצמו.
בכל אותו הזמן אנשים יצאו ובאו, אבל 'הצעיר' לא היה אחד מהם.
רק כעבור שעה עיניו קלטו לפתע את 'הצעיר' נחפז להיכנס לבניין, ראשו גלוי, לבוש בחולצת טריקו וכמה שקיות בידו.
'המבוגר' פסע לעברו, ובעדינות הניח יד על כתפו.
'הצעיר' נרתע לאחוריו, לא האמין למראה עיניו. 'מה אתה עושה כאן?' שאל את 'המבוגר' בפליאה.
'מעשה ידי טובעים בים.. וכיצד אשב בחסרון מעש', עקץ אותו בחיוך מאולץ.
הם התיישבו על ספסל מזדמן, 'המבוגר' שתק במבוכה ו'הצעיר' בהה בו כלא מאמין.
'עד כדי כך טרחת בשבילי'? הביע 'הצעיר' את תדהמתו.
'המבוגר' הסמיק לרגע. 'כן כן ידידי הצעיר, אל תהיה מופתע, עבורך אהפוך עולמות'.
'הצעיר' קיבל את המחמאה בשתיקה. הוא שילב בחזקה את פרקי אצבעותיו, קימץ את שפתיו ושקע בהרהוריו.
והמבוגר מצדו גם שתק. בשלב הזה רצה לשמוע את הצעיר, לפני שהוא פותח במסע שכנועים.
לבסוף 'הצעיר' התחיל לדבר.
בעיניים עצומות הוא שפך את אשר על ליבו, והתחיל לגולל בפניו כל מה שעבר עליו עד לאותה העת.
'בחלומות הכי שחורים, לא חשבתי שאקלע למצב ביש שכזה, שהתגלגל להימורים, לחילול שבת, עד למקום שמציע ערכים כל כך זרים ממה שחונכתי עליהם מינקותי.
המכשיר חיבר אותי למקומות זרים שכעת אני במקום אחר לגמרי! מנותק לגמרי "מהעולם הישן".
המבוגר שמר על שתיקה.
והצעיר קם לרגע מהספסל, הלך אנה ואנה, לבסוף התיישב בסמוך אליו, והמשיך לשתף בתחושותיו.
'בפעמים הראשונות שגלשתי במכשיר, התרגשתי מכל הצבעוניות וההרפתקאות שיש לעולם הגדול להציע בפני'.
אם לא ידוע לך ניסה 'הצעיר' לשבר את אזנו של בן שיחו, 'המכשיר הקטן מקפל בתוכו את העולם כולו, לטוב ולרע..'
'המבוגר' כחכך בגרונו.
ו'הצעיר' שהבין את הרמז תיקן את עצמו.
'כן נכון, בשבילך הוא מסמל רק את הרוע וזה לא רחוק מהמציאות..'.
הוא שתק לרגע, ואז המשיך לחלוק את הרהוריו בדיבור שוטף.
'בשלב הראשון הופצצתי בריגושים.. נחשפתי לעולם ייצרי בכמויות לא הגיוניות, ואז בא השלב השני, שהתבטא בחוסר סיפוק מהדברים האמיתיים, הרוחניים, ובניגוד לרצוני הגיע גם השלב המכריע, ההשקפה הבסיסית שלי התעוותה, האמונה התערערה, עד למצב שהיצר הצליח להסית אותי, ולהתלוות עליו למקום זר ומנוכר כל כך!
הוא גירד את מצחו, מנסה לחפות לשווא על הדמעות החמות שהרטיבו את חולצתו הצבעונית..
***
ב"ה אני עומד להגיש בפני החברים היקרים, את פרקי הסיום.
הסתפקתי בנוגע לתיאור נקודה מסוימת בעלילה, אם לצנזר אותה לגמרי או לתאר את מה שאירע ללא כחל ושרק, ולבסוף הוחלט בעצת ידידים להסתפק בציון האנקדוטה במשפטים בודדים, בלי להשמיט אותה לגמרי, מכיוון שתכלית כתיבת הסיפור (האמיתי לגמרי!) לשלוח מסר לאותם בחורים צעירים שעומדים בפני ניסיונות לא קלים, וברגע של נפילה מרגישים אבודים, ותלושים, בלי שום דרך חזרה, שגם במצבם המדוכדך יש תקווה.
