סוכות, שמח"ת ושמ"ע מפריע לבנו הגדול לישון בסוכה (1 צופה)

[נדיב לב]

יל"ע כשהאב מפריע לבנו הגדול (מי"ג ואילך) לישון בסוכה שמשוחח בדברי חולין (וסו"ס מקיים בכך מצוה ישיבה בסוכה) האם מדין ערבות צריך להפסיק כדי שבנו ישן בסוכה, או דילמא כיון שהבן מצטער ונפטר מסוכה ויכול לישון בבית והאב יכול להמשיך בשיחתו, ממילא ל"ה משום ערבות, בפרט לשיטות דאין מצוה בשינה אלא מניעת איסור.

והנה נחלקו אחרוני זמנינו באדם שנוחר ומפריע לחבריו לישון בסוכה. י"א שמוטל עליו לצאת מהסוכה. וי"א שעליהם מוטל לצאת מכיון ויש להם פטור מצטער משא"כ לנוחר, שלכן אינו צריך לצאת.
אמנם גם לשיטת שהנוחר לא צריך לצאת אלא המצטערים, כל זה מיירי כשהנוחר אנוס, אבל במקרה דנן כשיש לאב אפשרות להפסיק לדבר, ייתכן ומוטל עליו להפסיק, ולא לגרום צער לבנו שיפטר מהסוכה.

ובכ"ז מה יהיה במקרה שהאב לומד, האם לשיטה הראשונה, גם בנידון דנן האב צריך לצאת?
ובפשטות באמת כך נראה, אבל אפשר לעלות צד נוסף ולחלק בין נידו"ד שלימוד בסוכה הוא חלק מהישיבה בסוכה, משא"כ באדם שנוחר שזה דבר חריג ואינו מעצם המצווה (לא כתוב ששינה כוללת נחירות..) ולכן מוטל עליו לצאת. כמובן שאפשר לדחות.