נצבים מצות כתיבת ס"ת בכתיבת ספרים

[אברך מישיבת מיר]

הרא"ש כתב והובא דבריו בטור ובשו"ע (יו"ד ר"ע א') דהאידנא יוצא יד"ח במה שכותבים חומשין משנה וגמרא ופירושיהם להגות בהם הוא ובניו ,ע"ש.

ומדברי החינוך נראה דפליג ארא"ש דכתב וז"ל: ואע"פ דעיקר החיוב דאורייתא אינו רק בס"ת, אין ספק שגם בשאר הספרים שנתחברו על פי' התורה יש לכל א' לעשות מהם כפי היכולת מן הטעמים שאמרנו וכו', ובסופו כתב וז"ל: ועובר על זה ולא כ' ס"ת וכו', ביטל עשה זו וכו' עכ"ל משמע דלא מהני מדאו' לכתוב שאר ספרים אלא דיש בזה ענין אך לא מקיים בזה מ"ע.

ויש לעיין כיום, האם כשקונה ספרים כמו חומשים וגמרות האם מקיים עשה זו, די"ל דרק מזמנם כשהיה קונה ספר היה מחזיק לאורך שנים ואף בנו ונכדו היו לומדים בזה, וא"כ ספרים הוו כמו ס"ת, אבל כיום אם יקנה חומש וגמ' הספר יתבלה ומסתמא בנו יקנה חדש ולא ישתמש בזה האם מקיים מצות כתיבת ס"ת בקניית חומש וגמ'?

 

[פנחס ע]

מה מקורו של מר לחלק בין שיעור הזמן שהספר מחזיק, ומהיכ"ת שזה לא יועיל בגלל זה? (ואם דקדק הלשון "הוא ובניו" שפיר גם בזמה"ז לומד עם בניו, ולא נראה כלל שהענין שיוריש לבניו)

 

[המכבד את הבריות]

ויש לעיין כיום, האם כשקונה ספרים כמו חומשים וגמרות האם מקיים עשה זו, די"ל דרק מזמנם כשהיה קונה ספר היה מחזיק לאורך שנים ואף בנו ונכדו היו לומדים בזה, וא"כ ספרים הוו כמו ס"ת, אבל כיום אם יקנה חומש וגמ' הספר יתבלה ומסתמא בנו יקנה חדש ולא ישתמש בזה האם מקיים מצות כתיבת ס"ת בקניית חומש וגמ'?

לחץ כדי לכווץ...

ובבדיחותא יש־לומר, שבעצם קניית הספר והתשלום עליו הוא סיוע להכותב וממילא הרי זה כביכול שאתה עצמך כתבתו...