• מדור זה נועד לסייע לחו"ר הפורום באיתור מקורות תורנים ומראי מקומות רלוונטיים. שימו לב: המדור לא מיועד לדיונים בנושא המקורות עצמם. דיונים אלה מתאימים למדורים אחרים.

טעמי המנהגים - קונטרס אחרון הערות סימן תתמ אות ב
ובליקוטי מהרי"ל כתב, ידוע דחנוכה היא גמר החתימה של יוה"כ:


ליקוטי מהרי"ל בראשית דרוש לחנוכה
ובזה יתיישב מפני מה היה הנס של חנוכה בכ"ה בכסליו. דהנה ידוע (עי' בת עין פר' וישב עה"פ ויהי כמשלש חדשים, בשם כתבי האר"י) דחנוכה הוא הגמר החתימה של יום הכיפורים, ומיום הכיפורים עד חנוכה ע"ד ימים, ובחנוכה גמר המתקה. ובזה יתיישב גם כן קושית הבית יוסף הנ"ל, דהנה ידוע דיום הכיפורים הוא בחינת אימא עילאה בחינת בינה (זהר תצוה קפה א), הוא המקור לכל שבע ספירות. ועל זה חנוכה ח' יום, כנגד ז' ספירות שבעה ימי הבנין, והמקור הבינה, הרי ח'. וזה בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים (זמר לחנוכה), דעיקר היחוד כאשר נתהפך אלקים לרחמים הוא בבינה, ולזה הוא ח' יום, כדי שלא יהיה נפרד מן השורש, ויהיה הנס לעולמי עולמים, אמן נצח סלה ועד:
 
טעמי המנהגים - קונטרס אחרון הערות סימן תתמ אות ב
ובספר אור ישע כתב, מה שהצדיקים אומרים שגמר החתימה מראש השנה נמשך עד חנוכה, רמז לזה בראשית' נח' לך', ס"ת השם של פרנסה. וראשי חדשי ת'שרי ח'שוון כ'סלו, ר"ת השם של פרנסה, רמז שנמשך הגמר עד חנוכה:


בת עין בראשית פרשת וישב
ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר וגו'. הנה איתא בכתבי האר"י ז"ל שעיקר סוף גמר החתימה היא בחנוכה. אם כן נוכל לומר שזה מרומז בפסוקים אלו על דרך זה ויהי כמשלש חדשים היינו מראש השנה עד חנוכה שאז עיקר גמר חתימה.

ע"כ בא המקטרג על בני האדם לפני בורא עולמים ב"ה שהוא מרומז בתיבת יהודה לומר זנתה תמר כלתך היינו כנסת ישראל שדמתה לתמר שהיא מכונה בשם כלה זנתה וסרה ממך והלכה אחר זנונה ולא די לה בזה שהלכה אחר תאות לבה הרע אלא שגם היא הרה לזנונים הרה היא בחינת דביקות היינו שמעצמה היא דבוקה תמיד בתאותה בלי שום גורם לזה.

ויאמר יהודה הוא הבורא ב"ה הוציאוה ותשרף עבור זה שבלא שום גרמא ומניעה היא הרה לזנונים רק מעצמה היא הרה ודבוקה לתאות לבה הרע. היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר בהתנצלות של אמת ששקר ענה השטן בזה שמקטרג על בני האדם שהמה דבוקים בגודל תשוקה לתאוות רעות

כי האמת הוא כך שרק לאיש אשר אלה לו אנכי הרה פי' שאנחנו עמו דבוקים רק בבורא עולמים ב"ה שהוא מקור החסד וגמטריא אל"ה ל"ו ומה שאנחנו עושים לפעמים נגד רצון הבורא ב"ה הוא רק מחמת רוב טרדת הזמן וטרדת הפרנסה ושאר מאורעות של בני האדם אבל באמת בפנימיות הלב דבוקים אנחנו בגודל חיבה ותשוקה רק לבורא עולמים ב"ה.

ותאמר עוד לבורא עולמים ב"ה ראייה אמיתית לזה הכר נא למי החתמת מרמז על השמן של נרות חנוכה שהיה חתום בחותמו של כהן גדול והפתילים מרמז על הפתילות של נר חנוכה והמטה מרמז על הכלי של נר חנוכה כידוע כי תיבת המט"ה עם הכולל גימטריא כל"י. פי' מהמצות נר חנוכה שאנו מקיימים כמצות רצונך הקדוש היא ראייה מפורשת שאנחנו הולכים רק אחר רצונך וחשוקים ודבוקים רק בך ולא ח"ו וכו' רק מה שאנחנו עושים לפעמים נגד רצונך הוא רק מחמת הנ"ל.

ויאמר יהודה הוא הבורא ב"ה צדקה ממני. כביכול אני חייב בזה היינו הבורא ב"ה מודה להם שהמה צודקים כי אני רואה שהאמת הוא שהמה דבקים רק בי ומה שהמה עושים לפרקים נגד רצוני ח"ו הוא רק מחמת כי על כן לא נתתיה לשלה בני ר"ל תיבת של"ה מרמז על משיח צדקנו כמאמר הכתוב עד כי יבוא שילה היינו מחמת שזה זמן רב שלא נתתי ומסרתי אותם לרועה נאמן הוא משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
 
יש דביארו ע"פ דברי הגר"א דמה דגומרים ההללל בחנוכה הוא כנגד שש ימי פסח האחרונים דאין גומרים בהם ההלל וכנגד ר"ה ויו"כ דאין בהם הלל, ולפי"ז היום השמיני הוא כנגד יום כיפור
 
יש דביארו ע"פ דברי הגר"א דמה דגומרים ההללל בחנוכה הוא כנגד שש ימי פסח האחרונים דאין גומרים בהם ההלל וכנגד ר"ה ויו"כ דאין בהם הלל, ולפי"ז היום השמיני הוא כנגד יום כיפור
לא נראה שזה אומר, שגמר החתימה הוא ביום הזה, כמו שלא ישירו 'בצאת ישראל' בימים שהם נגד פסח.

אגב @ארצישראל תודה על השאלה הסקרנת.
 
שמעתי בשם הגר"מ שפירא שאמר שאם כבר חנוכה קשור לימים הנוראים הבאים ולא שעברו שהרי מכה' כסלו זה תשעה ירחי לידה של בריאת העולם שנברא בכ"ה אלול ודו"ק
 
לא נראה שזה אומר, שגמר החתימה הוא ביום הזה, כמו שלא ישירו 'בצאת ישראל' בימים שהם נגד פסח.
אתה צודק, אך הגר"א לא כותב את זה כוורט נחמד, אלא מבאר בזה למה אין דין שמחה בחנוכה משום שבפסח ובר"ה יש שמחה, ובפורים יש שמחה בשביל כיפורים
 
רמז לדבר,
ליקוטי מוהרן תנינא, תורה ז' בסופו,
וְכֵן כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לִפְעֹל בַּקָּשַׁת סְלַח נָא בְּיוֹם־ הַכִּפּוּרִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן פְּגַם חֻרְבַּן הַבַּיִת, כְּמוֹ־כֵן נַעֲשֶׂה בְּחִינַת חֲנֻכַּת־הַבַּיִת, בְּחִינַת חֲנֻכָּה. נִמְצָא שֶׁחֲנֻכָּה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי סְלַח נָא כַּנַּ”ל, וְעַל־כֵּן רָמַז מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, צֵרוּף חֲנוּכָּה בַּפָּסוּק סְלַח נָא, כִּי סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה וְכוּ’ – הוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת “חֲנוּכָּה”, כִּי חֲנֻכָּה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי סְלַח נָא וְכוּ’ כַּנַּ”ל.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון