• מדור זה נועד לסייע לחו"ר הפורום באיתור מקורות תורנים ומראי מקומות רלוונטיים. שימו לב: המדור לא מיועד לדיונים בנושא המקורות עצמם. דיונים אלה מתאימים למדורים אחרים.

לבירור, להשוואה ולדיון במקורות שונים, במשמעותם ובדרכי הבנתם.

זאת קומתך

משתמש רשום
gemgem
הודעות
56
תודות
165
נקודות
30
אני מחפש מקור מהתורה ללימוד תורה בעיון,
תמיד חשבתי ש"אם בחקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה" זה המקור להעמיק בתורה ללא גבול,
אך נ"ל שהאמת היא ש"עמל" הוא לאו דווקא בעיון,
'עמל' יכול להתפרש גם על כל קושי שבא עם הלימוד (-כגון ללמוד שעות רבות בבקיאות זהו גם כן 'עמל'), ואכמ"ל.
וא"כ יחכימוני נא הרבנים שליט"א דפה מה המקור בתורה ללימוד תורה בעיון.
אשמח לכל מ"מ בעניין.
 
אני מחפש מקור מהתורה ללימוד תורה בעיון,
תמיד חשבתי ש"אם בחקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה" זה המקור להעמיק בתורה ללא גבול,
אך נ"ל שהאמת היא ש"עמל" הוא לאו דווקא בעיון,
'עמל' יכול להתפרש גם על כל קושי שבא עם הלימוד (-כגון ללמוד שעות רבות בבקיאות זהו גם כן 'עמל'), ואכמ"ל.
וא"כ יחכימוני נא הרבנים שליט"א דפה מה המקור בתורה ללימוד תורה בעיון.
אשמח לכל מ"מ בעניין.
לדבקה בו...
ועי' כאן
 
"לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד", כאשר "תלמוד" כתב רש"י דהו בעיון והבנת טעמי המשניות ויישוב סתירות. קידושין כט:
הדרשה על הפסוק "במחשכים הושיבני" – "זו תלמודה של בבל" שצריך ללמוד בבירור עמוק (מחשכים) וכו'. סנהדרין כד.
ויש עוד.
 
אני מחפש מקור מהתורה ללימוד תורה בעיון,
תמיד חשבתי ש"אם בחקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה" זה המקור להעמיק בתורה ללא גבול,
אך נ"ל שהאמת היא ש"עמל" הוא לאו דווקא בעיון,
'עמל' יכול להתפרש גם על כל קושי שבא עם הלימוד (-כגון ללמוד שעות רבות בבקיאות זהו גם כן 'עמל'), ואכמ"ל.
וא"כ יחכימוני נא הרבנים שליט"א דפה מה המקור בתורה ללימוד תורה בעיון.
אשמח לכל מ"מ בעניין.
מה רע במקור שתהיו עמלים בתורה. זה מקור נפלא.

זאת התורה אדם כי ימות באהל - אין התורה נקראת אלא על מי שממית עצמו עליה.

ועוד ועוד.
 
ט"ז אורח חיים סימן מז ס"ק א
ועל השנית דהיינו סילוק התורה לפי שלא הלכו בה שהתורה אינה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה דהיינו שעוסק בפלפול ומשא ומתן של תורה כמ"ש על בחקותי תלכו ע"מ שתהיו עמלים בתורה משא"כ באותם שלומדים ד"ת מתוך עונג ואינם יגעים בה אין התורה מתקיימת אצלם ע"כ אמר ולא הלכו בה ר"ל שלא עסקו בהלכות התורה דרך משא ומתן של פלפול המתייחס להליכה כמ"ש וזהו שלא ברכו בתורה תחלה כי הברכ' היא לעסוק בד"ת דרך טורח דוקא ותי' זה הוא מרומז במ"ש הקדוש ברוך הוא בשאלם נצתה כמדבר מבלי עובר הך מבלי עובר הוא תי' על קושי' נצתה כמדבר דמ"ה נצתה התורה כמדבר לפי שהי' מבלי עובר ר"ל שלא עסקו בה דרך מו"מ כמ"ש נמצא שבקושי' נזכר התי' ולא ידע שום א' עד שעשה הקדוש ברוך הוא פי' על דברי עצמו וע"כ א' בעל המאמר ולא פירשוהו ולא לשון ולא הושיבוהו אלא ל' פי' שלא ידע שום א' פי' הדברים שיצאו ממנו ית' זהו דרך נכון במאמר זה ונמשך ממנו שעיקר מעלת עוסקים בתורה דוקא דרך טורח ויגיעה ואל זה כונו בברכה לעסוק בד"ת.
 
"לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד", כאשר "תלמוד" כתב רש"י דהו בעיון והבנת טעמי המשניות ויישוב סתירות. קידושין כט:
הדרשה על הפסוק "במחשכים הושיבני" – "זו תלמודה של בבל" שצריך ללמוד בבירור עמוק (מחשכים) וכו'. סנהדרין כד.
ויש עוד.
אמת ויציב,
לא חסר מקורות בש"ס ללימוד בעיון,
אני מחפש את המקור לזה בתורה,
אני צריך פסוק לזה..
 
אמת ויציב,
לא חסר מקורות בש"ס ללימוד בעיון,
אני מחפש את המקור לזה בתורה,
אני צריך פסוק לזה..
אני לא חושב שיש פסוק שתלמד בעיון.
אלא יש ענין ללמוד.
מצוות לימוד תורה בעצמה.
איך ולמה, זה גדרי המצווה.
 
"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים" (דברים ד', ו') הגמ' (שבת ל"א ע"א) מגדירה בינה כמבין דבר מתוך דבר, שהיא עצם שיטת הלימוד העיונית.
 
"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים" (דברים ד', ו') הגמ' (שבת ל"א ע"א) מגדירה בינה כמבין דבר מתוך דבר, שהיא עצם שיטת הלימוד העיונית.
לא כתוב ללמוד את התורה בעיון,
אלא שע"י התורה נחשב בעיני העמים כנבונים.
 
"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים" (דברים ד', ו') הגמ' (שבת ל"א ע"א) מגדירה בינה כמבין דבר מתוך דבר, שהיא עצם שיטת הלימוד העיונית.
משם לומדים בכלל את החובה לעבר שנים.
כמוש כתוב ברישא "שמור את חודש האביב".

על הדרך הגמ' מגדירה הבדלים בין חכמה לבינה.
 
אני לא חושב שיש פסוק שתלמד בעיון.
אלא יש ענין ללמוד.
מצוות לימוד תורה בעצמה.
איך ולמה, זה גדרי המצווה.
זה בדיוק מה שאני רוצה לדעת האם זה גדר שחכמים קבעו,
או שיש לזה מקרא מפורש
 

משם לומדים בכלל את החובה לעבר שנים.
כמוש כתוב ברישא "שמור את חודש האביב".

על הדרך הגמ' מגדירה הבדלים בין חכמה לבינה.
ההגדרה של "בינה" בגמ' (חגיגה י"ד ע"א; סנהדרין צ"ג ע"ב). דנבון (בעל בינה) הוא "המבין דבר מתוך דבר". וכן מבואר גם ברש"י על התורה (דברים א', י"ג) על המילים "חכמים ונבונים".
אף שהפסוק נדרש על עיבור השנה, הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה, פרק א', הלכה י"א) וספר החינוך (מצווה תי"ט) משתמשים בדיוק בהגדרת הגמרא של "בינה" כדי להגדיר את החלק העיוני שבמצוות תלמוד תורה ("שליש בתלמוד" – שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר).

 
לכאורה זה יותר גדר של חכמים.
אא"כ יחכימונו הציבור הקדוש.
לפי מה שהביא הרב @ה'מבקש' בשם הט"ז,
אז זה מקרא דאם בחקותי תלכו, שם כתוב את המשא ומתן והפלפול,
אם כי יש לא מעט שמפרשים את ה'עמל' אחרת, לא רק על עמל שכלי, אני בדיוק באמצע לכתוב על זה.
 
ההגדרה של "בינה" בגמ' (חגיגה י"ד ע"א; סנהדרין צ"ג ע"ב). דנבון (בעל בינה) הוא "המבין דבר מתוך דבר". וכן מבואר גם ברש"י על התורה (דברים א', י"ג) על המילים "חכמים ונבונים".
אף שהפסוק נדרש על עיבור השנה, הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה, פרק א', הלכה י"א) וספר החינוך (מצווה תי"ט) משתמשים בדיוק בהגדרת הגמרא של "בינה" כדי להגדיר את החלק העיוני שבמצוות תלמוד תורה ("שליש בתלמוד" – שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר).
הגדרה של 'חכם' ו'נבון'.
היא לא דרך הלימוד.
היא הגדרה מה זה בינה לעצמה, להבין ולנתח.
אין פה הוראהה כללית על לימוד תורה.

תקן אותי.
 
ההגדרה של "בינה" בגמ' (חגיגה י"ד ע"א; סנהדרין צ"ג ע"ב). דנבון (בעל בינה) הוא "המבין דבר מתוך דבר". וכן מבואר גם ברש"י על התורה (דברים א', י"ג) על המילים "חכמים ונבונים".
אף שהפסוק נדרש על עיבור השנה, הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה, פרק א', הלכה י"א) וספר החינוך (מצווה תי"ט) משתמשים בדיוק בהגדרת הגמרא של "בינה" כדי להגדיר את החלק העיוני שבמצוות תלמוד תורה ("שליש בתלמוד" – שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר).
אתה נעזר בבינה מלאכותית?
 
האמת שבתורה לא נכתבו פעמים רבות במפורש מצוות ת"ת ועכ"פ מצינו
:1. ושננתם לבניך- כ' רש"י קידושין ובדוק בעמקם
2. ובהם נהגה- דיהושע. ע"ש המחשבה.
אמ' בחז"ל ובספרים לאין ערוך על חשיבות עמל התורה
ורק אנקוט מיהא חדא שהרמח"ל בספרו דרך ה' כוב שהמצווה של התורה- כמה שיותר מעיין ממשיך ע"ע יותר שפע אלוקי, וספרים שלמים נתחברו ע"ז
ואין לתמוה מ|ט לא מפורש להדיא, שהרי מצוות רבות נכתבו כללותי' בסיני ואתו רבנן ופרטוה ופרשוה.
 
הגדרה של 'חכם' ו'נבון'.
היא לא דרך הלימוד.
היא הגדרה מה זה בינה לעצמה, להבין ולנתח.
אין פה הוראהה כללית על לימוד תורה.

תקן אותי.
אף שהפסוק נדרש על עיבור השנה, הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה, פרק א', הלכה י"א) וספר החינוך (מצווה תי"ט) משתמשים בדיוק בהגדרת הגמרא של "בינה" כדי להגדיר את החלק העיוני שבמצוות תלמוד תורה ("שליש בתלמוד" – שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר).
 

האמת שבתורה לא נכתבו פעמים רבות במפורש מצוות ת"ת ועכ"פ מצינו
:1. ושננתם לבניך- כ' רש"י קידושין ובדוק בעמקם
מקור נפלא, ולכאו' כך סבר הרמב"ם שזה המקור ללימוד "חכמת" התורה.
2. ובהם נהגה- דיהושע. ע"ש המחשבה.
לענ"ד 'מחשבה' זה לא בהכרח קשור לעיון ועומק,
זה באותה מידה יכול להיות קשור לשינון הדינים והמחלוקות וכו' שבתורה לשם הידיעה ולא להעמקה.
אם טעיתי העמידני נא.
אמ' בחז"ל ובספרים לאין ערוך על חשיבות עמל התורה
ורק אנקוט מיהא חדא שהרמח"ל בספרו דרך ה' כוב שהמצווה של התורה- כמה שיותר מעיין ממשיך ע"ע יותר שפע אלוקי, וספרים שלמים נתחברו ע"ז
ואין לתמוה מ|ט לא מפורש להדיא, שהרי מצוות רבות נכתבו כללותי' בסיני ואתו רבנן ופרטוה ופרשוה.
אני לא תמה על עצם הדבר אני רק מבקש לכך מקור מקרא,
כמובן לא מוכרח שיהיה מקור אבל לזה אני חותר.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓