מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון - תנאו בטל? (1 צופה)

[דבר היושר]

ידוע הויכוח בין ר"מ לר"י האם מתנה על מה שכתוב בתורה, בדיני הממונות - האם תנאו בטל או שתנאו קיים, בגישה שנוקטת שתנאו קיים - נאבקו רבות הראשונים, שברשב"א [כתובות נו, א;] נאמר שעקב ומשמעות לשונו זה מחילה, אזי מועלת מחילתו, וברמב"ן [ב"ב קכו, ב;] מבו' שאפילו כשמתנה לבטל את עצם הדין - גם אמור שתנאו קיים.

ברצוני להבין את מאן דאמר "מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון - תנאו בטל" ואף למאן דפליג - שתנאו קיים, יקשה להרשב"א באופן שהתנה שייבטל גוף הדין, שלשיטתו בהאי גוונא כולם מודים שלא מועיל, ואף להרמב"ן באופן שאומר 'על מנת שאין בו אונאה' וכדומה, שבא לסלק את דין התורה מהעסק בינהם [ולא בכשאר המקומות שבהם סילק עצמו מדין תורה - דכי האי מועיל] שלא מועיל לכולי עלמא [ב"מ נא, ב;].

הרי באשר האדם מעדכן את רעהו מראש שהוא לוקח הימנו סכוף נוסף על המקח ['אונאה'] אזי אין כאן שום עוול ופשע שנעשה בינהם - שהרי באופן זה נחתם הענין בין הצדדים [ב"מ נא, א;]. באשר נעשו קידושין בינהם והאשה הסכימה לוותר על הזכויות הממוניות - משפטיות של ה'שאר כסות ועונה' - אזי מאיזה טעם נבוא לומר שמשפט זה - התבטל, הרי זה רצונה ובכך מתממש זכותה [כתובות נו, א;]. באשר נתנה התורה זכות להאדם שאחרי שש שנים ייפטר מחובותיו מחמת הדאגה הכנה לתקן הנחשלים שבציבור כמותו [מו"נ ג, לט;] אזי - אם הוא עצמו גילה בדעתו שזה מה שהוא רוצה ומעונין - איזה מקום יש לכפות ולתת לו זכויות שכרגע מתהוות עבורו כנטל [מכות ג, ב;]. וכן שהאישה מוחלת על כתובתה קודם הנישואין [כתובות פג, א;] ועוד רבים.

אשמח לביאור מחודש על הענין, שאלתי כן אחד מגדולי רבותי - וענה לי שמעולם תמה ע"כ [זה באמת מענין, כל המערכות המשפטיות האוניברסליות נתונות לשינוי באם הוסכם בין הצדדים ואילו רק משפטי התורה מתעקשות להישאר בהתהוותם על אף ששני הצדדים הסכימו פה אחד לתנאי, מה הביאור בזה?].

 

[יאשע בער]

החלות היא חלה לבד ותנאי מילתא אחריתא.

 

[הוגה דעות]

אשמח לביאור מחודש על הענין, שאלתי כן אחד מגדולי רבותי - וענה לי שמעולם תמה ע"כ [זה באמת מענין, כל המערכות המשפטיות האוניברסליות נתונות לשינוי באם הוסכם בין הצדדים ואילו רק משפטי התורה מתעקשות להישאר בהתהוותם על אף ששני הצדדים הסכימו פה אחד לתנאי, מה הביאור בזה?].

לחץ כדי לכווץ...

הבלים!!

בכל מערכת משפטית יש זכויות שאדם לא יכול לוותר עליהם, אני מציע לך לבדוק מה הדין בחוקי המדינה במעסיק שהתנה עם העובד שלא יהיו לו פיצויים וימי חופשה וכל מיני זכויות בסיסיות, וודאי שבפועל העובד יכול לא לתבוע את הזכויות הללו, אבל אין "קיום" ומחויבות לכזה תנאי.

אשה לא יכולה לוותר על זכויות בנישואין, כי יש מערכת תקנית של נישואין על פי התורה, ואם האשה רוצה בפועל לא לתבוע את זכויותיה זה ענין אחד, אבל אם היא רוצה ליצור לעצמה מסגרת נישואין שבה אין לה זכויות, זה משהו אחר ואין לה מחוייבות לכזה תנאי.

הוא הדין לגבי עבד עברי, בכל העולם אדם לא יכול למכור עצמו לעבד כלל, ואם יבוא לבית משפט אדם שמכר עצמו לעבד מדעת צלולה ומתוך הבנה ברורה של כל ההשלכות של מעשהו, בית המשפט יקבע שאין שום תוקף למכירה הזו, ואתה תוהה על מה שהתורה אמרה שבן העם הנבחר לא יכול למכור עצמו ללא הגבלת הזמן שהתורה קבעה לו? אלו זכויות בסיסיות שקיימות בצורה הבסיסית של החוקים והם בלתי ניתנות לשינוי ולמחילה (שוב אני מדגיש, ודאי שבפועל אפשר לא לתבוע את הזכויות האלה, אבל אין שום מחוייבות לסיכום שמבטל את הזכויות הללו.)

הרעיון הוא שזכויות שלא נוצרו בעקבות סיכום בין אנשים אלא הם קיימות בצורה הבסיסית של חוקי התורה (כגון צורה של נישואין, צורה של עבדות של יהודי, כל אלה הם דברים שנקבעו בתורה) והם בלתי ניתנות לביטול מוחלט.

 

[חיים ארוכים]

הרעיון הוא שזכויות שלא נוצרו בעקבות סיכום בין אנשים אלא הם קיימות בצורה הבסיסית של חוקי התורה (כגון צורה של נישואין, צורה של עבדות של יהודי, כל אלה הם דברים שנקבעו בתורה) והם בלתי ניתנות לביטול מוחלט.

לחץ כדי לכווץ...

אמנם קידושין ודומיו יש צורה של קידושים שכתובה בתורה ואי אפשר ליצור דבר אחר,
אך כ"ז שאר כסות ועונה שהם המגדירים של קידושין,
ואולי גם אונאה כי הוא ענין של החלפת שווי בחפץ
אך יש הרבה חיובים כדין הענקה בעבד ודומיו דאינם הגדרות בעיקר העבד ועוד...

 

[דבר היושר]

הבלים!!

בכל מערכת משפטית יש זכויות שאדם לא יכול לוותר עליהם, אני מציע לך לבדוק מה הדין בחוקי המדינה במעסיק שהתנה עם העובד שלא יהיו לו פיצויים וימי חופשה וכל מיני זכויות בסיסיות, וודאי שבפועל העובד יכול לא לתבוע את הזכויות הללו, אבל אין "קיום" ומחויבות לכזה תנאי.

אשה לא יכולה לוותר על זכויות בנישואין, כי יש מערכת תקנית של נישואין על פי התורה, ואם האשה רוצה בפועל לא לתבוע את זכויותיה זה ענין אחד, אבל אם היא רוצה ליצור לעצמה מסגרת נישואין שבה אין לה זכויות, זה משהו אחר ואין לה מחוייבות לכזה תנאי.

הוא הדין לגבי עבד עברי, בכל העולם אדם לא יכול למכור עצמו לעבד כלל, ואם יבוא לבית משפט אדם שמכר עצמו לעבד מדעת צלולה ומתוך הבנה ברורה של כל ההשלכות של מעשהו, בית המשפט יקבע שאין שום תוקף למכירה הזו, ואתה תוהה על מה שהתורה אמרה שבן העם הנבחר לא יכול למכור עצמו ללא הגבלת הזמן שהתורה קבעה לו? אלו זכויות בסיסיות שקיימות בצורה הבסיסית של החוקים והם בלתי ניתנות לשינוי ולמחילה (שוב אני מדגיש, ודאי שבפועל אפשר לא לתבוע את הזכויות האלה, אבל אין שום מחוייבות לסיכום שמבטל את הזכויות הללו.)

הרעיון הוא שזכויות שלא נוצרו בעקבות סיכום בין אנשים אלא הם קיימות בצורה הבסיסית של חוקי התורה (כגון צורה של נישואין, צורה של עבדות של יהודי, כל אלה הם דברים שנקבעו בתורה) והם בלתי ניתנות לביטול מוחלט.

לחץ כדי לכווץ...

עלה בדעתי לומר, שהכל תלוי במידה הסתכלות על החברה הכללית, היכן מיקומה, ומהם זכויותיה, שהיהדות תופסת ש'האדם יחידי נברא' [סנהדרין לז, א;] וכל החברה הסובבת אותו היא מלאכותית, ועל כן תפקיד המשפטים איננו רק הסדרת יחסים [שהרי המשפט קדם לבני האדם] אלא הם מהווים בהאדם כגורם חינוכי לייצר בו תכונות מוסריות – אלוקיות.

הוי אומר - שיינהג בצדק, במוסריות, בחסד וברחמים, ובחמלה [שאלו המאפיינים המרכזיים בצדק האלקי] ועל כן כאשר האדם יתנה על מה שכתוב בתורה על אף שזה דבר שבממון – תנאו בטל, משום שלא ניתן להתנות על משפטי התורה שהרי הם אינם זכויות משפטיות שניתנו לשני אלא כלים שבאמצעותם אנו מחנכים את הראשון, ובאם יתנה עליהם לא יפול כלום מהחינוך שרצינו לתת לו, ולכן לא שייך להתנות עליהם.

אמנם בתור ווארט הדברים מופלאים, אבל הדברים אינם ניכרים בסוגיות, ולא נראה שהיא היא אמיתה של של תורה.

לגבי מה שנאמר בהודעה מעלי, זה מעלה בי מעט גיחוך.

הרי פשוט וברור שבמשפט האוניברסלי אין צורך ב'מעשה קנין' ובודאי שלא ייאמר בו כ"כ הרבה הלכות ודינים שונים, שאצלם יהא מספיק בהסכמת שני הצדדים ולא יותר מכאן. וכי אצלם יהא זכויות לגזלן – הרי זה פוגע בסדר בין בני האדם, שהגזלנים יהו זכאים בזכויות שונות [וכיון שמכונן המשפט זה הסדר והיחסים בין בני האדם אזי ייאמר כן]. אף פעם לא עיינתי בספר החוקים למדינת הישראל ודומיו – אבל מובטחני שגם באשר נכתב שאסור לעשות כן [להתנות תנאים מעין אלו] אין הדבר מגיע מעצם הדין שלא ניתן להפקיעו, אלא בגלל נסיבות ושיקולים נוספים.

 

[יראת ה' היא חכמה]

הבלים!!

בכל מערכת משפטית יש זכויות שאדם לא יכול לוותר עליהם, אני מציע לך לבדוק מה הדין בחוקי המדינה במעסיק שהתנה עם העובד שלא יהיו לו פיצויים וימי חופשה וכל מיני זכויות בסיסיות, וודאי שבפועל העובד יכול לא לתבוע את הזכויות הללו, אבל אין "קיום" ומחויבות לכזה תנאי.

אשה לא יכולה לוותר על זכויות בנישואין, כי יש מערכת תקנית של נישואין על פי התורה, ואם האשה רוצה בפועל לא לתבוע את זכויותיה זה ענין אחד, אבל אם היא רוצה ליצור לעצמה מסגרת נישואין שבה אין לה זכויות, זה משהו אחר ואין לה מחוייבות לכזה תנאי.

הוא הדין לגבי עבד עברי, בכל העולם אדם לא יכול למכור עצמו לעבד כלל, ואם יבוא לבית משפט אדם שמכר עצמו לעבד מדעת צלולה ומתוך הבנה ברורה של כל ההשלכות של מעשהו, בית המשפט יקבע שאין שום תוקף למכירה הזו, ואתה תוהה על מה שהתורה אמרה שבן העם הנבחר לא יכול למכור עצמו ללא הגבלת הזמן שהתורה קבעה לו? אלו זכויות בסיסיות שקיימות בצורה הבסיסית של החוקים והם בלתי ניתנות לשינוי ולמחילה (שוב אני מדגיש, ודאי שבפועל אפשר לא לתבוע את הזכויות האלה, אבל אין שום מחוייבות לסיכום שמבטל את הזכויות הללו.)

הרעיון הוא שזכויות שלא נוצרו בעקבות סיכום בין אנשים אלא הם קיימות בצורה הבסיסית של חוקי התורה (כגון צורה של נישואין, צורה של עבדות של יהודי, כל אלה הם דברים שנקבעו בתורה) והם בלתי ניתנות לביטול מוחלט.

לחץ כדי לכווץ...

לכאו' ההבנה הברורה במש"כ, שכל הזכויות שנתנו בכדי להגן על האזרח המסכן והחלש, אם יוכלו לבטלם שוב לא הרווחנו כלום,
שהרי כיוון שהוא חלש אפשר לנצלו ולהתנות אתו מעבר למה שהחוק דורש את זכויותיו, וא"כ מאי אהנית??? ולכן ע"כ שכל הזכויות הללו מעוגנות בצורה משפטית כך שלא יוכלו לבטלם, ואז באמת יגנו על החלש כיוון שיהיו מחוייבים אליהם בכל קונסטלציה אפשרית, וז תהיה הגנה הרמטית על האדם בלא יכולת פירצה כל שהי!! אלו פני ההבנה של הגדרים שנכתבו כאן.

עלה בדעתי לומר, שהכל תלוי במידה הסתכלות על החברה הכללית, היכן מיקומה, ומהם זכויותיה, שהיהדות תופסת ש'האדם יחידי נברא' [סנהדרין לז, א;] וכל החברה הסובבת אותו היא מלאכותית, ועל כן תפקיד המשפטים איננו רק הסדרת יחסים [שהרי המשפט קדם לבני האדם] אלא הם מהווים בהאדם כגורם חינוכי לייצר בו תכונות מוסריות – אלוקיות.

הוי אומר - שיינהג בצדק, במוסריות, בחסד וברחמים, ובחמלה [שאלו המאפיינים המרכזיים בצדק האלקי] ועל כן כאשר האדם יתנה על מה שכתוב בתורה על אף שזה דבר שבממון – תנאו בטל, משום שלא ניתן להתנות על משפטי התורה שהרי הם אינם זכויות משפטיות שניתנו לשני אלא כלים שבאמצעותם אנו מחנכים את הראשון, ובאם יתנה עליהם לא יפול כלום מהחינוך שרצינו לתת לו, ולכן לא שייך להתנות עליהם.

אמנם בתור ווארט הדברים מופלאים, אבל הדברים אינם ניכרים בסוגיות, ולא נראה שהיא היא אמיתה של של תורה.

לחץ כדי לכווץ...

יסוד חינוכי מופלא, אך היטבת באר שאינו קשור כלל לסוגי' שהיא משפטית בכל מהותה ויסודה.

הרי פשוט וברור שבמשפט האוניברסלי אין צורך ב'מעשה קנין' ובודאי שלא ייאמר בו כ"כ הרבה הלכות ודינים שונים, שאצלם יהא מספיק בהסכמת שני הצדדים ולא יותר מכאן. וכי אצלם יהא זכויות לגזלן – הרי זה פוגע בסדר בין בני האדם, שהגזלנים יהו זכאים בזכויות שונות [וכיון שמכונן המשפט זה הסדר והיחסים בין בני האדם אזי ייאמר כן]. אף פעם לא עיינתי בספר החוקים למדינת הישראל ודומיו – אבל מובטחני שגם באשר נכתב שאסור לעשות כן [להתנות תנאים מעין אלו] אין הדבר מגיע מעצם הדין שלא ניתן להפקיעו, אלא בגלל נסיבות ושיקולים נוספים.

לחץ כדי לכווץ...

חושבני שאין הדברים שייכים כ"כ, בפרט לפי מה שכבודו ציטט שהטעם הוא מחמת הדאגה הכנה לתקן את ציבור הנחשלים ושכמותו, וכמו"כ בזכויות האשה שאינם לוקסוס, אלא הבנת התורה שהאשה חייבת להתקיים וא"כ צריך שיהיה לה זכויות מובנות ללא יכולת לעקוף אותם וללא פרצות בחוק וכפשנ"ת לעיל,
וכיוון שכך הדין א"כ וודאי שא"א להפקיעו והקניין נשאר קיים, ואין שייך לחלק בזה בין חוקי התורה לחוקי המדינה, כי אחת היא להם [בעני' הזה] רצון ההגנה על החלש ללא יכולת לעקוף זאת.

 

[דבר היושר]

יסוד חינוכי מופלא, אך היטבת באר שאינו קשור כלל לסוגי' שהיא משפטית בכל מהותה ויסודה.

לחץ כדי לכווץ...

ומהיכי תיתי שהמשפט עצמו אינו פרי יצירתו של המוסר?! שלכ' הכי חזינן בסוגיות רבות - שהחובה המוסרית מייצרת זכויות משפטיות - כגון דינא דבר מצרא, שומא הדר, צדקה, הענקה, ריבית, אונאה, השבת העבוט, ד"ת בעל חוב גובה מזיבורית, השבת אבידה, שמיטה, לא תחמוד, מי שפרע, מחוסר אמנה, דרכי שלום, לא שבקת חיי לכל בריה, עני המהפך בחררה ועוד. איני מעונין להיכנס לכל הדברים הללו, אבל מי שדרכו להעמיק בסוגיות - מוצא שמהות המשפט התורני מגיע מכך שהמוסר הוא מכונן המשפט - ולא המשפט הוא מכונן המוסר ואכ"מ.

כאו' ההבנה הברורה במש"כ, שכל הזכויות שנתנו בכדי להגן על האזרח המסכן והחלש, אם יוכלו לבטלם שוב לא הרווחנו כלום,
שהרי כיוון שהוא חלש אפשר לנצלו ולהתנות אתו מעבר למה שהחוק דורש את זכויותיו, וא"כ מאי אהנית??? ולכן ע"כ שכל הזכויות הללו מעוגנות בצורה משפטית כך שלא יוכלו לבטלם, ואז באמת יגנו על החלש כיוון שיהיו מחוייבים אליהם בכל קונסטלציה אפשרית, וז תהיה הגנה הרמטית על האדם בלא יכולת פירצה כל שהי!! אלו פני ההבנה של הגדרים שנכתבו כאן.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי - אתה נותן לאדם זכויות ואתה כופה אותו לקבל אותם?! - הרי פשוט וברור שבאם התנאי לא יתקיים, הנותן לא יעשה את מה שרצה לעשות, ובאם זה המצב פשוט שיוכל לוותר על זכויותיו - שניתנו אך בעבור טובתו, וכיון שזוהי טובתו העכשווית - מילתא דפשיטא היא שיוכל לבטלן בשעת הצורך כמו שהלל תיקן פרוזבול, שאין זה שינוי בהתורה בגלל המצב המתחדש, שרי 'זאת התורה לא תהא מוחלפת' ו'צדקתך צדק לעולם' ו'תורתך אמת' אלא בגלל שכל מהות השמיטה באה בעבור העם - כיון שראה שקטגור נעשה סנגור - כלומר, שהאנשים לא הלוו לחבריהם משום שחששו שהשמיטה תפקיע את חוב הלווים מלהחזיר, ונמצא העניים משוועים לעזרה אך בגלל התקנה שבאה כדי להועיל להם, ולשם כך תיקן פרוזבול [דמהאי טעמא שתיקנו - כך הטעם שייבטל] - ואף הכא נמי.

 

[לחושבי שמו]

הרב @דבר היושר שליט''א אתה שואל מה טעמא דקרא?
כי בגדרי הדין זה בודאי מובן. כי בסוף הוא החיל חלות.

 

[יראת ה' היא חכמה]

ומהיכי תיתי שהמשפט עצמו אינו פרי יצירתו של המוסר?! שלכ' הכי חזינן בסוגיות רבות - שהחובה המוסרית מייצרת זכויות משפטיות - כגון דינא דבר מצרא, שומא הדר, צדקה, הענקה, ריבית, אונאה, השבת העבוט, ד"ת בעל חוב גובה מזיבורית, השבת אבידה, שמיטה, לא תחמוד, מי שפרע, מחוסר אמנה, דרכי שלום, לא שבקת חיי לכל בריה, עני המהפך בחררה ועוד. איני מעונין להיכנס לכל הדברים הללו, אבל מי שדרכו להעמיק בסוגיות - מוצא שמהות המשפט התורני מגיע מכך שהמוסר הוא מכונן המשפט - ולא המשפט הוא מכונן המוסר ואכ"מ.

לחץ כדי לכווץ...

אכן, וודאי וודאי שהמשפט הוא פרי יצירתו של המוסר, והמוסר הוא מכונן המשפט [ולא כפי ששמעתי מאחד עמקן ות"ח דס"ל שהמשפט הוא היוצר והמכונן של עצמו, ואינו שייך בשום דרך לעניין המוסר, וודאי שטעות היא כפי שכבר העמדתיו על טעותו, וכל המכונן של המשפט אינו אלא המוסר - והדברים מוכרחים מיניה וביה]
אלא שכוונתי הייתה, דהן אמנם שמכונן המשפט הוא המוסר, אך צריך לדעת שאין הוא אלא רק מכונן בלבד!! והיינו שהוא סיבת קיום המשפט, אך המשפט עצמו פועל בכללים משפטיים, וצורתו היא צורה משפטית, והיינו שטעמו הוא מוסר אך מולבש בצורה משפטית, ואם נימא דכיוון שמסיבה מוסרית אין היתכנות לביטול הדבר, א"כ בטלת תורת משפט, דבמה הוא משפט אם נכנסים שיקולים מוסריים לנדון,
אלא וודאי, שהן אמנם סיבת כל המשפט היא מוסרית, אך השתא קיימת כמשפט, ולמשפט יש את הסיבות והשיקולים הנכונים לדון את המעשה, וא"כ לא שייך כלל לדון בו שיקולים מוסרים, כי א"כ שוב ל"ה משפט אלא מוסר, וז"פ.

כל הדוג' שהבאת הם הוכחה נפלאה למש"כ, דסיבת קיום המשפט יכולה [ואף מוכרחת - בדיני התורה] להיות מוסרית, אך השתא כשקיים המשפט, דנים אותו כמשפט ולא ע"י סיבות מוסריות למיניהם, ויהיו הדברים שהבאת, הם עצמ ראי' נפלאה לזה שכשדנים הדבר דנינן ליה כמשפט ואע"פ שסיבתו היא מוסרית.

לא הבנתי - אתה נותן לאדם זכויות ואתה כופה אותו לקבל אותם?! - הרי פשוט וברור שבאם התנאי לא יתקיים, הנותן לא יעשה את מה שרצה לעשות, ובאם זה המצב פשוט שיוכל לוותר על זכויותיו - שניתנו אך בעבור טובתו, וכיון שזוהי טובתו העכשווית - מילתא דפשיטא היא שיוכל לבטלן בשעת הצורך כמו שהלל תיקן פרוזבול, שאין זה שינוי בהתורה בגלל המצב המתחדש, שרי 'זאת התורה לא תהא מוחלפת' ו'צדקתך צדק לעולם' ו'תורתך אמת' אלא בגלל שכל מהות השמיטה באה בעבור העם - כיון שראה שקטגור נעשה סנגור - כלומר, שהאנשים לא הלוו לחבריהם משום שחששו שהשמיטה תפקיע את חוב הלווים מלהחזיר, ונמצא העניים משוועים לעזרה אך בגלל התקנה שבאה כדי להועיל להם, ולשם כך תיקן פרוזבול [דמהאי טעמא שתיקנו - כך הטעם שייבטל] - ואף הכא נמי.

לחץ כדי לכווץ...

קו' חכם חצי תשובה,
בזה צ"ל לפמש"כ שהתיקון בזה רב על הנזק, משא"כ התם דתיקן הלל כיוון שהיה הנזק רב על התועלת, וזהו כבר עניין טכני, של שיקלול הנתונים - חיסרון מול התועלת, וכל הגובר בזה ידו על העליונה.

 

[דבר היושר]

אכן, וודאי וודאי שהמשפט הוא פרי יצירתו של המוסר, והמוסר הוא מכונן המשפט [ולא כפי ששמעתי מאחד עמקן ות"ח דס"ל שהמשפט הוא היוצר והמכונן של עצמו, ואינו שייך בשום דרך לעניין המוסר, וודאי שטעות היא כפי שכבר העמדתיו על טעותו, וכל המכונן של המשפט אינו אלא המוסר - והדברים מוכרחים מיניה וביה]
אלא שכוונתי הייתה, דהן אמנם שמכונן המשפט הוא המוסר, אך צריך לדעת שאין הוא אלא רק מכונן בלבד!! והיינו שהוא סיבת קיום המשפט, אך המשפט עצמו פועל בכללים משפטיים, וצורתו היא צורה משפטית, והיינו שטעמו הוא מוסר אך מולבש בצורה משפטית, ואם נימא דכיוון שמסיבה מוסרית אין היתכנות לביטול הדבר, א"כ בטלת תורת משפט, דבמה הוא משפט אם נכנסים שיקולים מוסריים לנדון,
אלא וודאי, שהן אמנם סיבת כל המשפט היא מוסרית, אך השתא קיימת כמשפט, ולמשפט יש את הסיבות והשיקולים הנכונים לדון את המעשה, וא"כ לא שייך כלל לדון בו שיקולים מוסרים, כי א"כ שוב ל"ה משפט אלא מוסר, וז"פ.

כל הדוג' שהבאת הם הוכחה נפלאה למש"כ, דסיבת קיום המשפט יכולה [ואף מוכרחת - בדיני התורה] להיות מוסרית, אך השתא כשקיים המשפט, דנים אותו כמשפט ולא ע"י סיבות מוסריות למיניהם, ויהיו הדברים שהבאת, הם עצמ ראי' נפלאה לזה שכשדנים הדבר דנינן ליה כמשפט ואע"פ שסיבתו היא מוסרית.

לחץ כדי לכווץ...

כתבת דברים פשוטים. אבל זה לא משנה שום דבר ממה שנאמר כאן.

שבאם יסוד המשפט הוא החובה המוסרית היצוקה - אזי ניתן לעקרה בנקל באם ה'זכות' שנתנה התורה מתהווית כ'חובה' בעבור הנזקק להדין שהתורה באה להגן מפני ניצול של העשירים והחזקים שבעם מעל גבי הנחשלים והמדשדשים בחברה, ובאם אין זה מתקן את הנחשלים אזי אין בכלל 'בסיס' לדין, וגם אם זה מתהווה כדין משפטי רגיל [שכחלק מהיות הנישואים - צריך שאר כסות ועונה] - אדרבה, פעם שאלני ת"ח אחד, בשל מה זקוקים לתנאי עם כל דיני התנאים באשר הנידון הוא זכות משפטית שנתנה התורה [כוונתו לנושא דידן של "מתנה על מה שכתוב בתורה"] - וכי בתקנות רז"ל של 'אי אפשי' - וכי נאמר שזקוקים לתנאי בשביל להפקיעם, שהרי כיון שמהותם היא זכות להאדם - באם אין זה 'זכות' להאדם אזי מופקעת תקנת רז"ל מעיקרה ואה"נ, ועניתי לו בהדגשת נקודה זו, שהגם שזה זכאות דינית שנתנה התורה - עכ"פ, כיום זה מתהווה כדין משפטי רגיל, ולכן אנו זקוקים לתנאי אם כל משפטי התנאים [כפול, קודם למעשה, הן קודם ללאו].

 

[דבר היושר]

קו' חכם חצי תשובה,
בזה צ"ל לפמש"כ שהתיקון בזה רב על הנזק, משא"כ התם דתיקן הלל כיוון שהיה הנזק רב על התועלת, וזהו כבר עניין טכני, של שיקלול הנתונים - חיסרון מול התועלת, וכל הגובר בזה ידו על העליונה.

לחץ כדי לכווץ...

קצת מגוחך. הלל עקר את הדין מעיקרו - שבכלל לא יחול, מחמת שהתועלת שנסתבבה לנחשלי העם - נתהפכה לנזק לנחשלי העם ולכך שינה את הדין, ואילו במקרה דידן - אף אחד לא בא לעקור שום דין, אלא בסך הכל באים לומר שבסיטואציה הספציפית הזאת - שהדין לא יחול.

 

[יראת ה' היא חכמה]

קצת מגוחך. הלל עקר את הדין מעיקרו - שבכלל לא יחול, מחמת שהתועלת שנסתבבה לנחשלי העם - נתהפכה לנזק לנחשלי העם ולכך שינה את הדין,

לחץ כדי לכווץ...

חבל לתפוס אותי על המילה המדויקת..
אתה הבאת את הראי' מהלל, ולכך עניתי לך במטבע הלשון,

ואילו במקרה דידן - אף אחד לא בא לעקור שום דין, אלא בסך הכל באים לומר שבסיטואציה הספציפית הזאת - שהדין לא יחול.

לחץ כדי לכווץ...

כבר כתבתי מספר פעמים, שהלא אי"ז דין ספציפי כלל, כיוון שאם ניתן לשנות את הדין, א"כ שוב לא נתת זכות לחלש כיוון שניתן לעקוף את זכותו- קרי: פירצה בחוק, ולכן אה"נ שבמקרה דידן אכן זו זכותו אך כיוון שבכללי אי"ז זכותו כלל, אלא אדרבה גורע את זכותו, לכך לא תקנו, ולכך לענ"ד אי"ז מקרה ספציפי אלא דין כללי ביסודו, שנוכל לומר שניתן לעקוף את החוק הדואג לזכות החלש, וזה בכל גווני שכך ירצה הנחשל, והלא א"כ יוכל החזק לדאוג שירצה הנחשל לוותר על זכותו, ושוב עקרנו את זכות הנחשל,
והדברים פשוטים.

 

[יראת ה' היא חכמה]

כתבת דברים פשוטים. אבל זה לא משנה שום דבר ממה שנאמר כאן.

שבאם יסוד המשפט הוא החובה המוסרית היצוקה - אזי ניתן לעקרה בנקל באם ה'זכות' שנתנה התורה מתהווית כ'חובה' בעבור הנזקק להדין שהתורה באה להגן מפני ניצול של העשירים והחזקים שבעם מעל גבי הנחשלים והמדשדשים בחברה, ובאם אין זה מתקן את הנחשלים אזי אין בכלל 'בסיס' לדין,

לחץ כדי לכווץ...

ע"ז כבר כתבתי, שהן אמנם שבכה"ג אי"ז מתקן את הנחשלים, אך כיוון שבד"כ דבר זה מתקן את הנחשלים, ובהנחה שבשביל שיוכל לתקן את הנחשלים הדבר מוכרח להיות מעוגן בחוק ללא יכולת פירצה, א"כ לא איכפ"ל כלל דהשתא אי"ז מזכותו, כיוון דוודאי פשוט שאין אנו שוקלים כל פעם מחדש האם זו זכותו, אלא יסוד הדבר הוא כיוון שזו זכותו, ואע"פ שהיום אי"ז זכותו, אי"ז מהווה סתירה כלל,
וכפי שכתבת בהמשך דבריך בבהירות מופלאה:

וגם אם זה מתהווה כדין משפטי רגיל [שכחלק מהיות הנישואים - צריך שאר כסות ועונה] - אדרבה, פעם שאלני ת"ח אחד, בשל מה זקוקים לתנאי עם כל דיני התנאים באשר הנידון הוא זכות משפטית שנתנה התורה [כוונתו לנושא דידן של "מתנה על מה שכתוב בתורה"] - וכי בתקנות רז"ל של 'אי אפשי' - וכי נאמר שזקוקים לתנאי בשביל להפקיעם, שהרי כיון שמהותם היא זכות להאדם - באם אין זה 'זכות' להאדם אזי מופקעת תקנת רז"ל מעיקרה ואה"נ, ועניתי לו בהדגשת נקודה זו, שהגם שזה זכאות דינית שנתנה התורה - עכ"פ, כיום זה מתהווה כדין משפטי רגיל, ולכן אנו זקוקים לתנאי אם כל משפטי התנאים [כפול, קודם למעשה, הן קודם ללאו].

לחץ כדי לכווץ...

ומדוע אינך מבינני, אם אנו אומרים את אותו הדבר,
וברוך שכיוונתי.