שמיני איסור סחורה במקבל מתנה (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
הגמ' בכורות ו: דנה מנלן שחלב מותר באכילה, ורצו ללמוד מן הכתוב שאמר ישי לדוד "ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף", ודוחה הגמ' ודלמא לסחורה. והקשה בתוס' יו"ט שביעית פ"ז מ"ג, דמ"מ מוכח דחלב מותר באכילה, דאם היה אסור באכילה, ממילא גם היה אסור בסחורה.

ובפרי חדש יו"ד סי' קי"ז ובמשנה למלך מאכלות אסורות פ"ח הי"ח כתבו ליישב, דמיירי בנזדמנו לו, דאז מותר לו למוכרן, דרק ליקח על מנת למכור אסור. אמנם בספר עץ החיים פרשת וישב הקשה על דברי הפר"ח דלא שרינן בנזדמנו אלא לאותו אדם שנזדמנו לו, ולא למוכרן לאחר שיסחור בהם, וכמ"ש הב"ח שם. וא"כ אף אם נאמר דנזדמנו לישי, איך שלחם לשר האלף שיעשה בהם סחורה. וכן עמד בזה בשו"ת חת"ס יו"ד סי' ק"ח, דאפילו אם נזדמנו לישי אבי דוד חריצי חלב ומותר לו למוכרם לנכרי, אבל מי התיר לשר האלף ללוקחם ממנו לסחור בהם.

ולכאורה יש ליישב דהב"ח אסר דוקא למוכרן לאחר כדי שיסחור בהם, אבל לתת במתנה מותר דאין זה סחורה, ולגבי מקבל המתנה הוי כנזדמנו לו, כיון שלא עשה השתדלות לקנותו אלא הנותן הוא זה שהביא לו. ולא מיבעיא אי נימא דמתנה לאו כמכר לענין איסור סחורה (עי' מה שהובא לעיל מראבי"ה), אפילו לפי"ד ההג"מ דהקונה על מנת ליתן במתנה חשיב סחורה משום דמתנה כמכר, מ"מ המקבל מתנה על מנת למכור אינו עובר, כיון שלא השתדל בקבלת המתנה, ולכן כל קבלת מתנה הוי כנזדמנו. וגם הראשון הנותן אינו עובר כיון דלדידיה הוי נזדמנו ממש.​