משנה תורה הל' יסודי התורה פרק תשיעי הלכה ג': הרמב"ם כותב על נביא שנודע לנו שהוא נביא אמת, וציווה לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה - מצווה לשמוע לו, כאליהו בהר הכרמל, וצ"ע שהרי באליהו רק הוא עצמו הקריב, משא"כ כלל בנ"י, וא"כ מה ההוכחה מאליהו? וגם לפי המשך ההלכה: ואילו שאלו את אליהו ואמרו נעקור מה שכתוב בתורה "השמר לך פן תעלה עלתיך בכול מקום אשר תראה, כי אם במקום אשר יבחר באחד שבטיך"? אמר להם: לא! אבל אני מקריב היום כדי להכחיש את נביאי הבעל,
וא"כ צ"ע שהרמב"ם הרי רצה לאמר שכשנביא מצווה לעבור על ד"ת יש מצווה להקשיב לו, (ולקיים את זה) וכאן הרי הנביא (אליהו) לא ציווה לעבור, אלא רק הוא עצמו עבר, וא"כ אין הוכחה כלפי שאר העם, יוצא שהראייה של הרמב"ם לא מתאימה להלכה עצמה! וצ"ע,
וא"כ צ"ע שהרמב"ם הרי רצה לאמר שכשנביא מצווה לעבור על ד"ת יש מצווה להקשיב לו, (ולקיים את זה) וכאן הרי הנביא (אליהו) לא ציווה לעבור, אלא רק הוא עצמו עבר, וא"כ אין הוכחה כלפי שאר העם, יוצא שהראייה של הרמב"ם לא מתאימה להלכה עצמה! וצ"ע,