עה"פ דברים יב, יג הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲלֶ֖ה עֹלֹתֶ֑יךָ בְּכָל־מָק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה, פירש"י בשם ספרי: "מקום אשר תראה - אשר יעלה בלבך, אבל אתה מקריב על פי נביא, כגון אליהו בהר הכרמל"
ויל"ע מאי הו"א דשונה משאר מצוות שנביא רשאי לתת הוראת שעה מלבד ע"ז, ולמה צריך לזה לימוד מיוחד?
ובמשך חכמה פירש שקדשים בחוץ הם מאיסור של עבודה זרה כמ"ש "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו'" ולפי"ז סייג שם שאין כח לנביא לתת הוראת שעה להקרבה בחוץ רק לצורך מגדר מילתא דעבודה זרה.
ולכאו' ילה"ק על דבריו המחודשים, מעובדא דמנוח שהקריב בחוץ על פי נביא? (כמ"ש להדיא בזבחים קיט, ב "בשלמא למ"ד: זו וזו ירושלים, אבל שילה הוה שריא במות, היינו דכתיב: ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה', אלא למ"ד: זו וזו שילה, ובמות הוה אסירן, מאי ויקח מנוח? הוראת שעה היתה")
וצ"ב.
ויל"ע מאי הו"א דשונה משאר מצוות שנביא רשאי לתת הוראת שעה מלבד ע"ז, ולמה צריך לזה לימוד מיוחד?
ובמשך חכמה פירש שקדשים בחוץ הם מאיסור של עבודה זרה כמ"ש "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו'" ולפי"ז סייג שם שאין כח לנביא לתת הוראת שעה להקרבה בחוץ רק לצורך מגדר מילתא דעבודה זרה.
ולכאו' ילה"ק על דבריו המחודשים, מעובדא דמנוח שהקריב בחוץ על פי נביא? (כמ"ש להדיא בזבחים קיט, ב "בשלמא למ"ד: זו וזו ירושלים, אבל שילה הוה שריא במות, היינו דכתיב: ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה', אלא למ"ד: זו וזו שילה, ובמות הוה אסירן, מאי ויקח מנוח? הוראת שעה היתה")
וצ"ב.
