- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,461
- נקודות
- 1,280
רבי יוסף סופר בעל "עדות ביהוסף" מספר על הנפלאות שאירעו בימיו בקבר הרשב"י זיע"א, כשאירעה רעידת אדמה גדולה בצפת: "וכשיצא הרעש על הארץ, בחודש חשון תקכ"ב, באו כל הישמעאלים הערלים שבאותו מקום, לזה הבנין של רשב"י ז"ל, והדלת היתה סגורה וצעקו כולם ופתחו פיהם ואמרו: "רבי שמעון, רבי שמעון! מאחר שאתה אדם גדול בעולם וחשוב, וגם שמענו מפי אבותינו מחשיבותך וגם בעינינו אתה חשוב, פתח פתחך", ומיד נפתחה הדלת מאליה והלכו כולם לפנים, וגם הבתים שלהם ונשיהם ניצלו ולא היה להם היזק כלל, ועכשיו הוא רבי שמעון, חשוב בעיניהם מאוד ביותר".
בהמשך מכתבו של רבי יוסף סופר, הוא מוסיף: "כשהיה רעש שני ביום ז' כסלו, ברחו כולם, היהודים וערלים וישמעאלים, לבנין של רשב"י ז"ל כבפעם הראשונה, וכשבאו קרוב לשם ראו שהבנין כולו הגביה והתנשא את עצמו למעלה וקפץ באויר כמו אדם מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, וכיפה מלמעלה של זה הבנין, התחלקה לשני חלקים לחצאין, והיו פתוחים לשניים. כיון שראו זאת נפלה חרדה גדולה עליהם ונתחלחלו מאוד, ופתחו כולם וצעקו "רבי שמעון, רבי שמעון! אם הבנין שלך כך הוא, מה יהיה סופנו עמנו", וזה היה יותר מחצי שעה, ואחר כך שקטה הארץ שקט הרעש ועמד הבנין על מקומו, והכיפה של מעלה שנתחלקה לשני חלקים נתחברה יחדיו כבראשונה ולא היה להם היזק כלל, והאנשים שבאו לשם ראו הנס הגדול בזה הבנין מבחוץ ובפנים אם יש איזה סימן אז איזה חריץ קטן ולא נמצא כלל שום סימן או סדק בחומה שהיתה כבראשונה".
בקונטרס ל"ג בעומר, של תושב עירנו ומחבר הספרים הנודע הרה"ג רבי שמעון גוטמן שליט"א, מצטט מדבריו של מרן החתם סופר זיע"א (דרשות חת"ס דף ש"צ תורת משה הספד דף נ"ט) בשעה שהספיד את הרוגי רעידת האדמה בצפת בשנת תקנ"ז. רבינו החתם סופר אמר אז: "אך לפי דברי אליהו זכור לטוב, שרעידת הארץ הוא מקנאת ירושלים, נראה לי כי צדיק הוא אלוקינו, וקנאת ירושלים עשתה זאת, כי שם שער השמים עיר שחוברה לה יחדיו שם הר המוריה עקידת יצחק, שם שכב יעקב וחלם לו סולם, שם הר בית ה' ותל שכל פיות עליו פונים ולא זזה שכינה מכותל מערבי, והנה נשכחה לגמרי זה מקרוב מאה שנים שמו פניהם לצפת, כי שם קבר איש אלוקים הרשב"י במירון והאר"י בצפת, וכל העולים לארץ ישראל לא שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלים נשכחה לגמרי והורד מכבודה, ובמקום שגם בזמן הזה מצוה לעלות לרגל לירושלים כמ"ש והוכיח בשאילת יעב"ץ חלק א', לא שם איש על לב אלא לעלות לצפת להילולא דרשב"י, אשר כבר היה לי ויכוח בזה עם הגאון מהר"ז מרגליות זצ"ל היכן מצינו לעשות יום מועד ביום סילוק צדיק, הלא אמרו חז"ל (נדרים י"ב.) הרי עלי שלא לאכול בשר ביום שמת בו רבו, וז' אדר הוא יום תענית, וכן ר"ח ניסן וי' ניסן וכ"ו ניסן יום מיתת יהושע בן נון (שו"ע או"ח סי' תק"פ), שקוראים לו בזוהר פרשת האזינו בשם 'הילולא', הוא על דרך דאמרו חז"ל במסכת מו"ק "קצף על עולמו ולקח ממנו נפשות ושמח בהם ככלה", ועכ"פ לא ידעתי מה מקום להלולא ולעזוב את ירושלים, וצדיק עד החימה עזה בעו"ה, וצדיק ה' המביט לארץ ותרעד אותיות עדר ירושלים הקודש"…
החתם סופר, כך למדנו בדבריו, סבר שרעידת האדמה בצפת אירעה בגלל שעם ישראל העדיף לעלות לצפת ומירון להילולות הצדיקים, ולא להגיע לירושלים עיר הקודש…
מה התכוין החתם סופר ש" אך לפי דברי אליהו זכור לטוב, שרעידת הארץ הוא מקנאת ירושלים"? האם החתם סופר פירסם בפומבי שאליהו הנביא מגיע אליו ומדבר איתו?
לא ולא. החתם סופר מתכוין לקטע הבא, המובא ב'מדרש תנחומא' (פרשת בראשית , יב): "שאל אליהו זכור לטוב את רב מרי מפני מה זועות באות לעולם, אמר לו: בשעה שהקב"ה רואה את ישראל שאינן מפרישין מעשרותן כתיקנן, זועות באות לעולם. אמר לו אליהו ז"ל: חייך, כן הוא סיבה של דבר, אלא כך הוא עיקרו של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי עבודת כוכבים יושבים על תילם בטח שלוה ושאנן, ובית מקדשו חרב, באותה שעה רוצה להפיל את העולם ומזעזע"… (הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א)
בהמשך מכתבו של רבי יוסף סופר, הוא מוסיף: "כשהיה רעש שני ביום ז' כסלו, ברחו כולם, היהודים וערלים וישמעאלים, לבנין של רשב"י ז"ל כבפעם הראשונה, וכשבאו קרוב לשם ראו שהבנין כולו הגביה והתנשא את עצמו למעלה וקפץ באויר כמו אדם מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, וכיפה מלמעלה של זה הבנין, התחלקה לשני חלקים לחצאין, והיו פתוחים לשניים. כיון שראו זאת נפלה חרדה גדולה עליהם ונתחלחלו מאוד, ופתחו כולם וצעקו "רבי שמעון, רבי שמעון! אם הבנין שלך כך הוא, מה יהיה סופנו עמנו", וזה היה יותר מחצי שעה, ואחר כך שקטה הארץ שקט הרעש ועמד הבנין על מקומו, והכיפה של מעלה שנתחלקה לשני חלקים נתחברה יחדיו כבראשונה ולא היה להם היזק כלל, והאנשים שבאו לשם ראו הנס הגדול בזה הבנין מבחוץ ובפנים אם יש איזה סימן אז איזה חריץ קטן ולא נמצא כלל שום סימן או סדק בחומה שהיתה כבראשונה".
בקונטרס ל"ג בעומר, של תושב עירנו ומחבר הספרים הנודע הרה"ג רבי שמעון גוטמן שליט"א, מצטט מדבריו של מרן החתם סופר זיע"א (דרשות חת"ס דף ש"צ תורת משה הספד דף נ"ט) בשעה שהספיד את הרוגי רעידת האדמה בצפת בשנת תקנ"ז. רבינו החתם סופר אמר אז: "אך לפי דברי אליהו זכור לטוב, שרעידת הארץ הוא מקנאת ירושלים, נראה לי כי צדיק הוא אלוקינו, וקנאת ירושלים עשתה זאת, כי שם שער השמים עיר שחוברה לה יחדיו שם הר המוריה עקידת יצחק, שם שכב יעקב וחלם לו סולם, שם הר בית ה' ותל שכל פיות עליו פונים ולא זזה שכינה מכותל מערבי, והנה נשכחה לגמרי זה מקרוב מאה שנים שמו פניהם לצפת, כי שם קבר איש אלוקים הרשב"י במירון והאר"י בצפת, וכל העולים לארץ ישראל לא שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלים נשכחה לגמרי והורד מכבודה, ובמקום שגם בזמן הזה מצוה לעלות לרגל לירושלים כמ"ש והוכיח בשאילת יעב"ץ חלק א', לא שם איש על לב אלא לעלות לצפת להילולא דרשב"י, אשר כבר היה לי ויכוח בזה עם הגאון מהר"ז מרגליות זצ"ל היכן מצינו לעשות יום מועד ביום סילוק צדיק, הלא אמרו חז"ל (נדרים י"ב.) הרי עלי שלא לאכול בשר ביום שמת בו רבו, וז' אדר הוא יום תענית, וכן ר"ח ניסן וי' ניסן וכ"ו ניסן יום מיתת יהושע בן נון (שו"ע או"ח סי' תק"פ), שקוראים לו בזוהר פרשת האזינו בשם 'הילולא', הוא על דרך דאמרו חז"ל במסכת מו"ק "קצף על עולמו ולקח ממנו נפשות ושמח בהם ככלה", ועכ"פ לא ידעתי מה מקום להלולא ולעזוב את ירושלים, וצדיק עד החימה עזה בעו"ה, וצדיק ה' המביט לארץ ותרעד אותיות עדר ירושלים הקודש"…
החתם סופר, כך למדנו בדבריו, סבר שרעידת האדמה בצפת אירעה בגלל שעם ישראל העדיף לעלות לצפת ומירון להילולות הצדיקים, ולא להגיע לירושלים עיר הקודש…
מה התכוין החתם סופר ש" אך לפי דברי אליהו זכור לטוב, שרעידת הארץ הוא מקנאת ירושלים"? האם החתם סופר פירסם בפומבי שאליהו הנביא מגיע אליו ומדבר איתו?
לא ולא. החתם סופר מתכוין לקטע הבא, המובא ב'מדרש תנחומא' (פרשת בראשית , יב): "שאל אליהו זכור לטוב את רב מרי מפני מה זועות באות לעולם, אמר לו: בשעה שהקב"ה רואה את ישראל שאינן מפרישין מעשרותן כתיקנן, זועות באות לעולם. אמר לו אליהו ז"ל: חייך, כן הוא סיבה של דבר, אלא כך הוא עיקרו של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי עבודת כוכבים יושבים על תילם בטח שלוה ושאנן, ובית מקדשו חרב, באותה שעה רוצה להפיל את העולם ומזעזע"… (הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א)