עשרה ניסים נעשו לישראל על הים (1 צופה)

[הצעיר שבחבורה]

במכילתא מונה עשרה ניסים

ואתה הרם את מטך, עשרה נסים נעשו לישראל על הים. נבקע הים ונעשה כמין כיפה שנ' נקבת במטיו ראש פרזיו יסערו להפיצני (חבקוק ג יד), נחלק לשנים עשר גזרים שנ' ונטה את ידך על הים ובקעהו, נעשה הים יבשה שנ' ובני ישראל הלכו ביבשה, נעשה כמין טיט שנ' דרכת בים סוסיך חומר מים רבים (שם /חבקוק ג/ טו), נעשה פירורין פירורין שנ' אתה פוררת בעזך ים (תהלים עד יג), נעשה סלעים סלעים שנאמר שברת ראשי תנינים על המים, נעשה גזרים גזרים שנ' לגוזר ים סוף לגזרים (שם /תהלים/ קלו יג) נעשה ערימות שנ' וברוח אפיך נערמו מים, נעשו כמו נד שנ' נצבו כמו נד נוזלים, הוציא להם זיכרי מים מתוקים מתוך מלוחים שנ' ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים (שם /תהלים/ עח טז), הקפיא להם את הים משני חלקים ונעשה כמין בולוס של זכוכית שנ' קפאו תהומות בלב ים.

ולכאו' כשאתה מונה את הנסים שהובאו במכילתא, יש כאן 11 נסים
(1. נבקע הים ונעשה כמין כיפה. 2. נחלק לשנים עשר גזרים. 3. נעשה הים יבשה. 4. נעשה כמין טיט. 5. נעשה פירורין פירורין. 6. נעשה סלעים סלעים. 7. נעשה גזרים גזרים. 8. נעשה ערימות. 9. נעשו כמו נד. 10. הוציא להם זיכרי מים מתוקים מתוך מלוחים. 11. הקפיא להם את הים משני חלקים ונעשה כמין בולוס של זכוכית.)​

 

[הצעיר שבחבורה]

והמלבי"ם מביא מאבות דרבי נתן

והנה בענין הנס הזה חשבו חז"ל באבות דר"נ עשרה נסים שנעשו על הים, והם: ​

א] שנבקעו המים כפשט הכתוב ויבקעו המים, ​

ב] מה שעמדו המים כשתי חומות והדרך באמצע כמ"ש והמים להם חומה, ​

ג] שנתקשה קרקע הים כגריד ונעשה יבשה כמ"ש ביבשה, ​

ד] שדרך שהלכו עליו המצרים היה לח כטיט כמ"ש טבעו בים סוף, כמו טבעתי ביון מצולה, ​

ה] שנקפאו המים ונעשו כאבנים שנאמר ירדו במצולות כמו אבן ושברו ראשי המצרים כמ"ש שברת ראשי תנינים על המים ​

ו] שנקפאו לחתיכות רבות כענין אבנים רבות מסודרות כמ"ש אתה פוררת בעזך ים, ​

ז] שנעשו י"ב גזרים לי"ב שבטים כמ"ש לגוזר ים סוף לגזרים, ​

ח] שהגזרים היו בהירים ומאירים כזכוכית שיהיו רואים אלו את אלו, ​

ט] שהוציא להם מים מתוקים מתוך מלוחים כמ"ש נצבו כמו נד נוזלים, ​

י] שאחר הזלת המתוק חזרו ונתקשו, ​

עוד אומר שם ראב"י אומר קפא להם התהום למעלה ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו,
ר"א ור"ש אומרים מים העליונים ומים התחתונים היו מנערים את מצרים מאלו לאלו שנאמר וינער ה' את מצרים בתוך הים, ​

 

[הצעיר שבחבורה]

ומבאר המלבי"ם

עפ"ז נסדר את הנסים לפי פשט הכתובים.
בעת שנטה משה את ידו היה הנס הראשון שנבקעו המים, ואז התעורר רוח קדים עזה אשר החריב את מי הים כמ"ש הלא את המחרבת מי תהום רבה, שלשון חרב אינו מורה על היובש לבד רק משתתף עם חורב שמורה על החורבן וההשחתה שנשבת סדר הים ומרוצת מימיו ע"י הרוח העז, כמ"ש חורב על מימיה ויבשו (ירמי' נ), ונהר יחרב ויבש, (ישעי' יט) בגערתי אחריב ים (שם נ), ר"ל אקלקל סדרו ואמעיט מימיו, ועז"א וישם את הים לחרבה ובכח נטית יד משה נחצו המים לשנים והיה דרך באמצע וזה נס אחד,
ובאשר לפי הטבע יחזרו המים שבשני הצדדים אל הדרך שביניהם, היה פעולת הרוח הקר הנושב שנקפאו המים שמכאן ומכאן ונעשה חומה של קרח מכאן וחומה של קרח מכאן ושתי החומות האלה סגרו בעד המים שלא ישובון אל האמצע וזה נס ב',
ובאשר הים עמוק מאד והגם שנחרבו מי הים א"א לרדת מן שפת הים אל התהום כי התהום עמוק עמוק מאד, היה הנס שאמר ראב"י שהוגבה קרקע התהום למעלה שוה לשפת הים עד שנעשה דרך ישר ושוה, וכבר בארתי זה בפי' ישעיה (סי' סג) ועז"א ויבואו בני ישראל בתוך הים שהיל"ל וירדו לתוך הים, מבואר שלא ירדו לעומק תהום רק באו במישור שוה.
והנה בעת שהוגבה קרקע התהום למעלה לא הוגבה הדרך שבאמצע לבד רק עמו הוגבהו גם שני החומות שנעשו משני הצדדים מן מי הים הנקפאים, נמצא היה דרך ישר רחב מאד ומשני צדדיו היו חומות ממים נקפאים מזהירים כזכוכית כמ"ש באדר"נ בנס ח' ט' י',
ובאשר קרקע התהום שקפא וצף למעלה היה חרבה לא יבשה, ר"ל שהיה לח ומלא טיט היון וגומות מלאים מים, היה הנס שנעשה יבשה כגריד, כי הרוח העז הקפא גם את קרקע התהום שעלה למעלה
רק שלא נקפא לחתיכה אחת של קרח רק לחתיכות חתיכות דבוקים זה בזה וזה על גב זה כמ"ש באדר"נ בנס ג' ה' ו', ועז"א שיבאו ביבשה. ​