ניסתי לעשות את התבודדות - ומרגיש לי נעבאך??!!

[אימתי]

לא באמת ניסיתי כמו שצריך אולי. ביער וכו'
אבל הרעיון קסם לי כי הוא הרגיש לי, מחייה מאוד את הקשר עם ה'.
לדבר איתו על הקשיים שלי בלי קשר ללבקש בקשות, אלא סתם לשתף אותו בקשיים ובסתם דברים.
והרגיש לי ממש דפוק, הוא הרי יודע הכל, מה אתה משתף בתור מה?
אולי זו לא ההתבודדות של ברסלב - לא למדתי - אבל ככה היה נשמע הרעיון.
אולי בכלל זו לא התבודדות ואכן אין כזה דבר לשתף אותו - ובצדק הרגשתי נעבאך :)?

 

[שמריהו בן יוסף]

לא באמת ניסיתי כמו שצריך אולי. ביער וכו'
אבל הרעיון קסם לי כי הוא הרגיש לי, מחייה מאוד את הקשר עם ה'.
לדבר איתו על הקשיים שלי בלי קשר ללבקש בקשות, אלא סתם לשתף אותו בקשיים ובסתם דברים.
והרגיש לי ממש דפוק, הוא הרי יודע הכל, מה אתה משתף בתור מה?
אולי זו לא ההתבודדות של ברסלב - לא למדתי - אבל ככה היה נשמע הרעיון.
אולי בכלל זו לא התבודדות ואכן אין כזה דבר לשתף אותו - ובצדק הרגשתי דפוק :)?

לחץ כדי לכווץ...

תחשוב שהמטרה היא לדבר עם עצמך בלי רעש והסחות דעת (לפחות בשלב ראשון)

 

[הרב מרודוש]

כשילד מספר לאבא שלו חוויות
זה לא דווקא כדי שהאבא ידע מה עובר עליו
אלא זה יצירת קשר
כשבן אדם חווה הרבה חוויות והוא פורק את זה אצל אבא שלו
זה יצירת הקשר הכי חזקה

 

[ישראליק]

והרגיש לי ממש דפוק, הוא הרי יודע הכל, מה אתה משתף בתור מה?

לחץ כדי לכווץ...

כי הוא רוצה שנתפלל אליו,

כשמתפללים אליו ברפאינו, משתפים אותו במשהו? הוא לא יודע כמה חולים יש בעם ישראל שצריכים רפואה?

 

[אימתי]

כי הוא רוצה שנתפלל אליו,

כשמתפללים אליו ברפאינו, משתפים אותו במשהו? הוא לא יודע כמה חולים יש בעם ישראל שצריכים רפואה?

לחץ כדי לכווץ...

בתפילה לא משתפים אלא מבקשים וזו סוגיא אחרת.

תחשוב שהמטרה היא לדבר עם עצמך בלי רעש והסחות דעת (לפחות בשלב ראשון)

לחץ כדי לכווץ...

זה אני עושה תמיד - לא צריך התבודדות בשביל זה, אני מחפש את הקשר עם ה' ולא את הקשר עם עצמי שכבר קיים ב''ה....

כשילד מספר לאבא שלו חוויות
זה לא דווקא כדי שהאבא ידע מה עובר עליו
אלא זה יצירת קשר
כשבן אדם חווה הרבה חוויות והוא פורק את זה אצל אבא שלו
זה יצירת הקשר הכי חזקה

לחץ כדי לכווץ...

נכון שהוא פורק לא רק בכדי שאבא ידע, אבל וודאי שזו הצורה, ואם אבא כבר יודע ואפי' היה איתך באותה החוויה ממש
אין את הדרך ליצור את הקשר... והבן.

 

[ישראליק]

בתפילה לא משתפים אלא מבקשים וזו סוגיא אחרת.

לחץ כדי לכווץ...

בשניהם עושים רצון ה' בקיום המצוה של ולעבדו בכל לבבכם,
כאן ע"י בקשה, וכאן ע"י שיחה

 

[נהר מעדן]

קצת מראה מקומות - אין אני מונח בתוך הסוגיא ממש, אלא אני מראה מקום לנושא זה, ואולי מתוך דבריהם יקל לך:
מתוך ספר הכשרת אברכים:

ויש לפעמים שבנגינתך בלא ידיעתך תדבר גם דיבורים לפני המקום, אם בתחילתם עוד את רצון גופך יודיעו, אבל כל כמה שתתרגש, ויותר תצא נפשך מנרתיקה לעוף אל על, במידה זו תעזוב את העולם, ומעומק לבך תצעק נפשך בתפלה טהורה תפילה לד׳. ואל יקטנו בעיניך הדיבורים שאתה מדבר אז אפילו הם דברי תפילה שלא נאמרו בסידורי התפילה רק מלבך ונפשך זרמו, כי כגון אלו מחצב הנפש הם.

לחץ כדי לכווץ...

ויש לפעמים שלא יתעוררו בך דיבורים ולא תרגיש שום בקשה, ומ״מ תרגיש איזו הרגשה שא״א לך לצייר מה אתה מרגיש. מין התרפקות היא, כילד שמתחטא [פיעשטשעט זיך] לפני אביו, אינו רוצה מאומה מאביו, רק הומה ומתאנח אבי, אבי. האב שואל מה אתה רוצה בני. כלום, הוא משיבו, ושוב הומה ומתאנח אבי, אבי. כי בענין דרכי התגלות הנפש יש הרבה פעמים ללמוד מן הילד, כל מעשיו אינם בכוונה, רק מעצמה נפשו מתגלה באופנים שונים ועושה תנועות ומעשים כפי תנועות נפשו. וגם חיטוי זו [פיעשטשען] השתפכות נפשו אל נפש אביו הוא, וגם אתה לפעמים תרגיש בניגונך מין המי׳ וחיטוי, באין אומר ואין דברים ובלא שום בקשה, רק נפשך מרננת ומשתפכת ומפלטת רק, רבש״ע, רבש״ע.

לחץ כדי לכווץ...

מתוך ספרו צו וזריז:

אבל לבד מן התחבולות של עבודה אשר עליך להרבות, לעבוד ולפעול בהן עד אשר תזכה לעקור שורש הרע גם מקרב נפשך, תוכל לשמש גם בדרשת חז״ל על הפסוק דאגה בלב איש ישחנה ישיחנה לאחרים. ולא אמרו מה יעשה האחר להקל דאגת המשיח והמספר, מפני כי הדבור בעצמו גדול כחו להוציא את החרצובות מקרב הנפש ולבלי תת להסתר ולקנן בה שום עקמימיות. וכמו שאמרו מהבעל שם טוב ז״ל על נפשי יצאה בדברו. וכמו שהאיש מרגיש זאת גם בעצמו אם יש לו דאגה וכעס, אז אף כשדומה הוא ששכך כעסו ודאגתו מכל מקום רק מעיניו נסתרה אבל בקרב נפשו הקיא נסתר, והי׳ אם תוספנה דאגות אלו ותשובנה להסתתר מעיניו בקרב נפשו, תתפרצנה אח״כ לעת מצא כאשר תתמלאה סאתן. וזה יסוד בעלי המרה שחורה שנעצבים פתאום בלא סיבה ממשית. מה שאין כן אם יש לו אוהב ורע והוא מתמרמר לפניו על דאגתו ומקיים בזה דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, מרגיש תיכף שכמו אבן גלל מעל לבו ואת דאגתו מקרב נפשו עקר. והאם יש לך אוהב ורע כאביך שבשמים אשר רמזו חז״ל עליו ית׳. הסתר את עצמך בחדר מיוחד אם אפשר לך, ואם לאו הסב פניך אל הקיר, וצייר במחשבתך שאתה עומד לפני כסא כבודו ית׳, ושופך לפניו את לבך בשיח ותפילה כפי שעולה על לבך בכל לשון שאתה שומע.

לחץ כדי לכווץ...

ספר חיי מוהר"ן

פרק תלו
כְּשֶׁהוֹדִיעַ לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ, הֲלֹא הָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה. וְלֹא הֵשִׁיב לִי בְּפֵרוּשׁ רַק כִּלְאַחַר יָד, כְּאוֹמֵר אַף־עַל־פִּי־כֵן. כְּלוֹמַר אַף־עַל־פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר לְךָ הָעִנְיָן בִּשְׁלֵמוּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לִנְהֹג כָּךְ. וְאָנֹכִי לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁאֹל יוֹתֵר כִּי יָדַעְתִּי כִּי קֻשְׁיָא זוֹ יְכוֹלִין לְהַקְשׁוֹת גַּם עַל כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁסִּדְּרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכְּבָר עַל עִנְיַן תְּשׁוּבָה וְהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּגוֹן בִּרְכַּת הֲשִׁיבֵנוּ וְכַיּוֹצֵא (וְעַיֵּן בָּזֶה בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת פִּקָּדוֹן הֲלָכָה ג):

לחץ כדי לכווץ...

בליקוטי הלכות:

כִּי צְרִיכִין תָּמִיד לְהִתְחַזֵּק לְהַרְבּוֹת בְּשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, כִּי דֶּרֶךְ הָאָדָם הָרוֹצֶה לַעֲסֹק בָּזֶה שֶׁתָּמִיד נִדְמֶה לוֹ שֶׁעַתָּה אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לְּדַבֵּר וְלִבּוֹ אָטוּם מְאֹד וְכוּ' כַּיָּדוּעַ לְכָל מִי שֶׁנִּכְנָס בָּזֶה. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל עֵת מִתְגַּבְּרִין הַחֲרָפוֹת לֵב שְׁבִירַת לֵב. וְרוֹצִין לְהַעֲלִים וּלְהַסְתִּיר מִמֶּנּוּ אוֹר נְקֻדָּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהִיא, עַל-כֵּן נִדְמֶה לוֹ שֶׁבָּעֵת הַהִוא אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר, אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר וְהוּא רַק מַעֲשֵׂה בַּעַל דָּבָר כִּי אִם יֹאמַר כֵּן יִדְמֶה לוֹ כֵּן תָּמִיד שֶׁעַתָּה אֵין לוֹ לֵב לְדַבֵּר וְלֹא יְדַבֵּר לְעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וְלֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי אֵין עֵת בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכַל אָז לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בְּאוֹתוֹ הָעֵת, עַל-כֵּן הוּא צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לְדַבֵּר כְּפִי מַה שֶּׁיּוּכַל וּלְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ בְּדִבּוּרָיו אֶת נְקֻדָּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וְאִם יִתְחַזֵּק וְיִתְאַמֵּץ לִפְתֹּחַ פִּיו בְּעַל כָּרְחוֹ לְדַבֵּר תָּמִיד בְּוַדַּאי יַעַזְרֵהוּ ה' יִתְבָּרַךְ וְיִפְתַּח פִּיו וְלִבּוֹ עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהִוא שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִתְתַּקֵּן הַכֹּל כַּנַּ"ל. וְיֵשׁ עוֹד בָּזֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר דְּבָרִים כָּאֵלֶּה הֵיטֵב. וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין מְעַט דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה וִיחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְעִם חֲבֵרָיו וְרַבּוֹ תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה:

לחץ כדי לכווץ...

 

[איישר חילי]

הוא הרי יודע הכל, מה אתה משתף בתור מה?

לחץ כדי לכווץ...

המבי''ט בספרו בית אלוקים שואל את אותו הרעיון על עצם מצוות תפילה, הרי ה' יודע שאני צריך רפואה ופרנסה, ומדוע אני צריך לומר רפאנו וברך עלינו?
אלא- יעו''ש בפרקים על תפילה- שע''י התפילה אני מכיר שרק הוא יכול להושיעני בכל הנצרך לי, וזו המטרה, שע''י שמתפללים מכירים שה' הוא המרפא, ולא ההשתדלות. וכך גם בפרנסה.
ועז''ד י''ל גם אצלך, שעצם הדיבור עם ה' גורם שתכיר בכך שהוא שומע ומבין אותך, וברגע שאתה מכיר שבידו להושיע- תבוא הישועה מהרה בס''ד.

 

[אהבת הבריות]

אני לא קשור לברסלב ולחסידות וכדו' וגיליתי את העוצמה שבהתבודדות,
זה זמן איכות לעצמי, להתאפס, לחשוב על הדברים שכאבו לי ולכאוב אותם,
לא לברוח מדאגות אלא באומץ להיכנס ולחשוב או לדבר על זה,
להבין טעויות שעשיתי ואיך אני מתקן את זה,
וכמובן לדבר עם ה' בפשטות,
זה לא תמיד הולך, לפעמים אני מנותק,
אבל כשזה מצליח זה המתנה הכי גדולה שאני יכול לתת לעצמי.

 

[למדן משורר]

מניסיון.
לדעתי, בהתבודדות צריך לדבר בשפה שלנו, וא"כ כמו שליצור קשר עם חבר לוקח לפחות כמה פעמים, ובהתחלה זה קצת מביך, ולאט לאט ע"י ריבוי הפרטים, והשיחות הקשר נרקם יותר ויותר,
וכן ע"י המגעים המקשרים ביניכם, כגון: אם לשתיכם יש את אותו מטרה, אתם עובדים על אותו דבר וכו' וכו',
אותו הדבר בהתבודדות, לוקח זמן ליצור קשר, ככל שהשיחה תתארך הפרטים ינותחו, ותבדוק שאתה משדר על אותו תדר עם אלהים, תתחבר.

 

[איישר חילי]

על אותו תדר עם אלקים, תתחבר.

לחץ כדי לכווץ...

חשוב מאוד
רק בד בבד לא לשכוח את דברי הרשב''א שהקב''ה לא 'חבר' שלנו, אלא נתן לנו ברחמיו דרכים להתקרב אליו

שו"ת הרשב"א חלק ה סימן נב

עוד שאלת: למה נתקן נוסח הברכה, מחצה נמצא, ומחצה נסתר /כלומר: בגוף שני, ובגוף שלישי/.

תשובה: דע, דיש לבעלי החכמה, סוד נשגב, ואין לנו כאן עסק בנסתרות. ואמנם, יש טעם נגלה, גדול התועלת, במה שתקנו נוסח הברכות כן, ר"ל בנגלה ובנסתר /כלומר: בגוף שני, ובגוף שלישי/. לפי שכבר ידעת, דשני יסודות יש שעליהם נבנה הכל. האחד: לדעת שהוא ית' מחויב המציאות, ושאין ספק בזה כלל, כמו שנתבאר ונתפרסם המופת עליו, ביאור רב. והב': שאין אמתתו ית' מושגב /מושגת/ כי אם לעצמו ית' לבד, והוא במציאותו נגלה לכל, ובאמתת מהותו נסתר ונעלם מהכל. וכדי לקבוע שתי הפנות האלה בנפשותינו, קבעו הנוסח בנגלה ונסתר. ברוך אתה, כמדבר עם מי שהוא נמצא מפורסם, עם שהוא מדבר עמו פנים אל פנים. וכדי שלא תשבש המחשבה שהוא ית' נמצא כמציאות שאר הנמצאים ושיש יחס בין מציאותו למציאותם, קבעו: אשר קדשנו; לקבוע בנפשותינו שאע"פ שהוא מפורסם, מהות מציאותו נעלם ונסתר שאי אפשר לדבר בו, רק בנסתר, ברוך הוא1.

 

[הלך אחר חכמים]

אני רוצה לציין שתי עצות שמצאתי מועילות מאד.
אחת, זה מה שמובא מספר פעמים בספרי רבנו, ורבי נתן כותב על זה בהרחבה, זו השתיקה.
יש לנו לפעמים מחשבה שהנה הגעתי להתבודדות אז צריך לירות כמה שיותר דיבורים, כמו מכונת ירייה, ואם לא אז זה בזבוז זמן. השם תתן לי את זה, ותזכה אותי לזה... ותרפא את ההוא...
וזה טוב מאד. אבל יש בזה פספוס.
כי רבנו אומר שאפשר לספר להשם יתברך כמו לחבר טוב.
איך מדברים ומספרים את הלב לחבר קרוב?
באים לשיחה ומתחילים לירות את הכל? לא.
יושבים, שותקים איתו, החבר שותק איתך.
בזמן ששתקתי, המחשבות התארגנו, הלב עלה על גדותיו ממחשבות ורגשות, והדיבור יוצא פתאום מעצמו, אמיתי... לפעמים עם הכאבים והתסכולים והצער, הרצונות והכיסופים.

ועצה שניה, רבנו בעצמו אמר אותה במפורש, זה לעשות מהדבר והמחשבה בעצמה, שיחה והתבודדות.
כמדומני שהוא דיבר על זה שאין דיבורים וכו ואמר שגם מזה בעצמו אפשר לעשות שיחה ולומר "ריבונו של עולם, תראה כמה התרחקתי, עד שקשה לי אפילו לדבר לפנייך בפשיטות כבן לאביו, ואתה קראת לנו בנים. הלא ככה היו מתפללים בהתחלה, ללא סידור, ללא תפילה סדורה, רק היו מספרים לפנייך את הכל, מודיפ, ומבקשים, מתחרטים ומתוודים... תרחם עלי, תעזור לי להתחבר לזה, תעזור לי להכניס את הרגשות והלב בזה..."
וזה עוזר מאד.

לא יודע אם זה ענה על השאלה עצמה, אבל כתבתי ממש מהקשיים שעוברים עלי כרגע כשאני מנסה להתחדש בעבודה הקדושה הזאת של התבודדות ושיחה בינו לבין קונו.

 

[אהבת הבריות]

מלבד העוצמה הרוחנית שבדבר,
התבודדות זה כלי טיפולי שמשתמשים בו,
כשיש לי כאב, לדוג' דיברו אליי בצורה משפילה מאוד,
אז בברירת מחדל שלנו זה להתעצבן ולכעוס עליו,
אבל בשביל לנקות בלב את זה, אז צריך פשוט להיפגע,
להיפגע פירושו לחוות את ההשפלה,
לשבת ולחשוב איך אני חשתי מושפל ולא להתמקד איך הוא השפיל אותי,
וברגע שאני פוגש את הרגש המדוייק, הכאב מתפוגג כולו או רובו,
ואם לא פגשתי את הרגש וחוויתי אותו אז אני ממשיך להתבשל בתוכי, וזה לא מתפוגג-אולי נדחק,
ואם זה לא התפוגג אז הוא מנהל אותי בתת מודע בצורה חד משמעית,
ובשביל לרפאות כאב מהעבר, פגיעה, חוסר אמון, ביקורת ועוד, זה על ידי שאני שוב מנסה להיכנס לזה,
לחוות את זה ולבכות ולכאוב את זה [בלי שאף אחד יראה...],
אבל כשאני מנסה לחוות את זה במקום מרכזי, אז המוח ינסה לברוח כי הוא לא רוצה להיפגש עם הכאב,
אז לכן ההתבודדות היא תרופה אמיתית לגעת באומץ במקומות הכואבים, ולהרגיש את החוייה הקשה,
בלי פלאפונים ונשנושים, רק לנסות לחוות מקומות שבטבעי שלנו אנחנו בורחים מזה,
וכל פעם שנצליח להגיע לשם, ולהכניס את הקב''ה לתמונה, איך הוא היה איתי בקושי,
אז מתחיל הריפוי מהחוויה שמנהלת אותי.

 

[ישראליק]

חשוב מאוד
רק בד בבד לא לשכוח את דברי הרשב''א שהקב''ה לא 'חבר' שלנו, אלא נתן לנו ברחמיו דרכים להתקרב אליו

שו"ת הרשב"א חלק ה סימן נב

עוד שאלת: למה נתקן נוסח הברכה, מחצה נמצא, ומחצה נסתר /כלומר: בגוף שני, ובגוף שלישי/.

תשובה: דע, דיש לבעלי החכמה, סוד נשגב, ואין לנו כאן עסק בנסתרות. ואמנם, יש טעם נגלה, גדול התועלת, במה שתקנו נוסח הברכות כן, ר"ל בנגלה ובנסתר /כלומר: בגוף שני, ובגוף שלישי/. לפי שכבר ידעת, דשני יסודות יש שעליהם נבנה הכל. האחד: לדעת שהוא ית' מחויב המציאות, ושאין ספק בזה כלל, כמו שנתבאר ונתפרסם המופת עליו, ביאור רב. והב': שאין אמתתו ית' מושגב /מושגת/ כי אם לעצמו ית' לבד, והוא במציאותו נגלה לכל, ובאמתת מהותו נסתר ונעלם מהכל. וכדי לקבוע שתי הפנות האלה בנפשותינו, קבעו הנוסח בנגלה ונסתר. ברוך אתה, כמדבר עם מי שהוא נמצא מפורסם, עם שהוא מדבר עמו פנים אל פנים. וכדי שלא תשבש המחשבה שהוא ית' נמצא כמציאות שאר הנמצאים ושיש יחס בין מציאותו למציאותם, קבעו: אשר קדשנו; לקבוע בנפשותינו שאע"פ שהוא מפורסם, מהות מציאותו נעלם ונסתר שאי אפשר לדבר בו, רק בנסתר, ברוך הוא1.

לחץ כדי לכווץ...

מה שאמרו חז"ל חברותא כלפי שמיא מי איכא? הכוונה שצריכים לדבר להשי"ת בדרך ארץ ובכבוד, לא לדבר בגאוה ובוז, ולא לעשות טנטרום וכו',

ומה שציטטת בשם הרשב"א, זה בכלליות יסוד באמונות ודעות, מה שאנו אומרים בי"ג עקרים: "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל", ונוסח הברכה של אנשי כנסת הגדולה בא לקבוע זאת בנפשינו.

 

[נהר מעדן]

ועצה שניה, רבנו בעצמו אמר אותה במפורש, זה לעשות מהדבר והמחשבה בעצמה, שיחה והתבודדות.
כמדומני שהוא דיבר על זה שאין דיבורים וכו ואמר שגם מזה בעצמו אפשר לעשות שיחה ולומר "ריבונו של עולם, תראה כמה התרחקתי, עד שקשה לי אפילו לדבר לפנייך בפשיטות כבן לאביו, ואתה קראת לנו בנים. הלא ככה היו מתפללים בהתחלה, ללא סידור, ללא תפילה סדורה, רק היו מספרים לפנייך את הכל, מודיפ, ומבקשים, מתחרטים ומתוודים... תרחם עלי, תעזור לי להתחבר לזה, תעזור לי להכניס את הרגשות והלב בזה..."
וזה עוזר מאד.

לחץ כדי לכווץ...

ראיתי את זה פעמים הרבה בספרי מוהרא"ש מהיכל הקודש ברסלב, והרבה יותר בעלונים שמפיצים ממשיכי דרכו בחוצות.
ויש עוד חידוש שראיתי באחד מבתי מדרשים של ברסלב, והוא טבלא בחדר הקפה. שם יש נוסח לומר לפני שתיית הקפה קודם התפלה, בערך בזה הלשון: אבי, ידעתי מה שאמר הרביז"ל שלא לשתות קפה קודם התפלה, אני רוצה לקיים דבריו, אבל מה אעשה שעדיין איני יכול לקיים דבריו, עזור לי שאוכל לקיים רצון הרבי בשלמות".
כמה עומק מונח בזה, שלא לחיות באמתלאות, אלא לחיות בכנות ובתמימות. אני יודע שאיני עושה רצון ה', אבל אני רוצה להגיע לזה. מי ששותה קפה בכל יום ויודע שאין לו שום תירוץ ליישב עצמו, והוא רוצה לשנות את דרכו, יש לקוות שיבוא יום שיפסוק לשתות קפה.
כן הרגשתי כמה פעמים בהתבודדות, אני יודע החולשות שלי, ואני משוחח עם הקב"ה, שאני יודע ומכיר בזה, ואני מבקש שיעזור לי להפסיק מזה. ואם אין מסיחין דעת, ואין נותנים תירוץ לעצמו, אלא אני יודע הבעיות שלי, ואני מבקש עצה, אזי יבוא יום שישנה אדם את דרכו. בעזר הוי'

 

[הלך אחר חכמים]

ראיתי את זה פעמים הרבה בספרי מוהרא"ש מהיכל הקודש ברסלב, והרבה יותר בעלונים שמפיצים ממשיכי דרכו בחוצות.
ויש עוד חידוש שראיתי באחד מבתי מדרשים של ברסלב, והוא טבלא בחדר הקפה. שם יש נוסח לומר לפני שתיית הקפה קודם התפלה, בערך בזה הלשון: אבי, ידעתי מה שאמר הרביז"ל שלא לשתות קפה קודם התפלה, אני רוצה לקיים דבריו, אבל מה אעשה שעדיין איני יכול לקיים דבריו, עזור לי שאוכל לקיים רצון הרבי בשלמות".
כמה עומק מונח בזה, שלא לחיות באמתלאות, אלא לחיות בכנות ובתמימות. אני יודע שאיני עושה רצון ה', אבל אני רוצה להגיע לזה. מי ששותה קפה בכל יום ויודע שאין לו שום תירוץ ליישב עצמו, והוא רוצה לשנות את דרכו, יש לקוות שיבוא יום שיפסוק לשתות קפה.
כן הרגשתי כמה פעמים בהתבודדות, אני יודע החולשות שלי, ואני משוחח עם הקב"ה, שאני יודע ומכיר בזה, ואני מבקש שיעזור לי להפסיק מזה. ואם אין מסיחין דעת, ואין נותנים תירוץ לעצמו, אלא אני יודע הבעיות שלי, ואני מבקש עצה, אזי יבוא יום שישנה אדם את דרכו. בעזר הוי'

לחץ כדי לכווץ...

חידשת לי עם עניין פינת הקפה.
בהשגחה פרטית תפסת גם נושא שהוא רגיש אצלי, כי זה דבר שאני מצטער עליו מאד.
כעת אני מבין שגם על זה בעצמו אני יכול להתפלל בכנות.