שיר נפש המפליאה לברוח

[בן פטורא]

אין מנוס מאחוז בכוח
ורדוף ביד חזקה
אחר הנפש המפליאה לברוח
ומפקרת אוצר חמדה
הנפש ההולכת
שבי אחר שיחה נאה
הממלצת הממתקת
שיח להשחית הדרה
החותרת החיל
ההורסת לעלות
אל הר ההר
ואל גבעת הערלות
השוזרת זהב בנחושת
לעדן תאווה מאוסה
האופדת בתכלת עופרת
להטיב נחיתת הדרגא
הכורתת ברית לעפר
הנושקת בחום את ההבל
העוקרת סולם ומעלה
הפורמת נימות החבל
בית חומר קבעה משכנה
הציבה בחטא את הדלת
בהט ושש רצפתה
ובמעונות אריות מקוננת
בכי ושמחה יחד
מהללה שלום ומריבה
מצה ומדון והשקט
מבוללת בעמקי שפה
ומבוכתה במי מופת
רוטטת לשמע אוושה
ובוטחת בעצת זקן
על כרחנו נאחזנה בעוז
ובין קרניה
נושיבנה בדד
עד ינוחו רגליה
ותשוב לארצות החיים