סוד הדמע: ההסבר החריף של זקני בעל ה'תולדות זאב'

[התורה]

בפרשת משפטים (כב, כח) מצווה התורה: "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר, בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי". רש"י בפירושו על אתר מבאר כי "מלאתך" אלו הביכורים, ואילו "דמעך" היא התרומה. עם זאת, רש"י חותם את דבריו בהערה מפתיעה: "ואיני יודע מהו לשון דמע".

הסבר חריף ומבריק ליישוב תמיהתו של רש"י מובא בשמו של זקני הגאון רבי זאב וואלף פראנק זצ"ל (בעל "תולדות זאב" ואחיו של רבה של ירושלים, הגרצ"פ פראנק):

יסוד הדברים טמון בשיטת רש"י במסכת יבמות (פו, א), שם מבואר כי מהות איסור "טבל" (יבול שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות) נובעת מכך שמעורבת בו התרומה. כלומר, כל עוד לא הופרשה התרומה, היא "נבלעת" בתוך החולין ואוסרת את התערובת כולה.

לפי זה, מובן היטב מדוע מכנה התורה את התרומה בשם "דמע". המושג "מדומע" בהלכה מתייחס לתערובת של תרומה וחולין. כיוון שהתרומה היא הגורם לכך שהטבל נחשב לתערובת האסורה באכילה, היא נקראת על שם אותה תערובת – "דמע".
מעתה, ביאור דברי רש"י "ואיני יודע מהו" עולה בקנה אחד עם הגדרה זו:
כאשר התרומה מעורבת בתוך החולין ואיני יודע היכן היא – זהו בדיוק מצב של "דמע". נמצא שחוסר הידיעה והיכולת להפריד בין הקודש לחול הוא-הוא המגדיר את התרומה בתוך הטבל כ"דמע". בזה יישב בעל ה'תולדות זאב' בטוב טעם ודעת את לשון רש"י על דרך הפלפול.​

תולדות זאב על מסכתות הש"ס​