סוכות, שמח"ת ושמ"ע סוכות כנגד יעקב מה הטעם? (2 צופים)

[שלמה ו.]

כתב הטור סימן תיז
ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדי' נתקנו כנגד אבות פסח כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח) לושי ועשי עוגות ופסח היה שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק: סוכות כנגד יעקב דכתיב (בראשית לד) ולמקנהו עשה סוכות וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל נטלו מהם ונתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו.

וצריך להבין מה הקשר בין יעקב לסוכות (אמנם מביא פסוק אבל לא מבאר).

 

[ימה של תורה]

בספר שערי אורה תמה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן: מובן שחג הפסח כנגד אברהם, שהיה זה בזכות מידת חסדו של אברהם אבינו שמסר את נפשו בהיותו חולה ביום השלישי למילתו, ועל כן זכו ישראל לפסח. כמו כן חג השבועות הוא כנגד יצחק, שהרי בזכות אילו של יצחק המרמז על מסירות נפשו בעקידה – זכו ישראל לקבל את התורה. אך מהי המעלה שיש אצל יעקב אבינו של "ולמקנהו עשה סוכות" שבזכותה זכו ישראל וקיבלו את חג הסוכות?!

והוא תירץ זאת על פי יישוב תמיהה אחרת בפסוק: הרי נאמר (בראשית לג, יז): "ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, על כן קרא שם המקום סוכות", ולכאורה קשה, שהרי לעצמו הוא בנה בית ורק למקנהו עשה סוכות, ואם כן מדוע קרא יעקב אבינו את שם המקום על שם בניית הסוכה למקנהו?!

אלא התירוץ הוא: שיעקב אבינו אכן דאג למקנהו ובנה להם סוכות, ואילו לעצמו הוא בנה בית מדרש ולא בית, כמו שמפורש בדברי התרגום בן עוזיאל: "ואתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנה ליה בי מדרשא ולגילוי עבד מטלן, בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות".
ואכן בעולם הזה שהוא עולם עראי והאדם בו אינו אלא אורח, לא היה צריך יעקב אבינו בית אלא בית מדרש שהוא בעצם היה הבית בעבורו.
וזהו שנאמר "על כן קרא שם המקום סוכות" – לרמז ולהשמיע שיעקב אבינו לא בנה לעצמו בית אלא בית מדרש. וזהו אם כן יסודו של חג הסוכות, שנצטווינו בו לצאת מדירת קבע לדירת עראי, כדי להשריש בנפשנו שהעולם הזה אינו אלא עראי…

יוצא איפה, שמקומו של האדם הוא בבית המדרש דווקא בכדי שיוכל לקיים את חוקות התורה ואת מצוותיה, כדי לזכות לדירת קבע בעולם הבא, ועל כן זכו ישראל לחג הסוכות כנגד יעקב אבינו, שנאמר "ולמקנהו עשה סוכות"

 

[געגועים]

וצריך להבין מה הקשר בין יעקב לסוכות

לחץ כדי לכווץ...

אולי כיון שיעקב אבינו נקבר [או נסתלק] ביום א' של סוכות (כמובא בספר ציוני ובבני יששכר)

 

[עמך]

ממה שכת' פעם.

ידועים דברי הטור (או"ח תי"ז) שאומר "ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות פסח כנגד אברהם דכתיב לושי ועשי עוגות ופסח היה שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק, סוכות כנגד יעקב דכתיב ולמקנהו עשה סוכות, וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקרא ים מועדים כנגד י"ב שבטים". ומקור לזה ג"כ בזוהר – (ג אמור ק:), כיון דההוא מקטרגא אזל בההוא דורונא ואתפרש מנייהו [ביוהכ"פ] בעי קודשא בריך הוא למחדי בבנוי, מה כתיב ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וגו', על כן קרא שם המקום סכות, כיון דיתבו בסכות הא אשתזיבו מן מקטרגא וקודשא בריך הוא חדי בבנוי, זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי".

וצריך להבין ומה יש בכך שעשה למקנהו סוכות שמשום הכי סוכות הוא כנגד יעקב, התינח אברהם עשה בדווקא מצות לרמז ע"ז, וגם השופר במתן תורה היה מאילו של יצחק, אבל יעקב עשה סוכות למקנהו כדי שלא יהיה להם חם ומה זה קשור אלינו, ועוד צריך להבין שם בפס' שכתוב, "ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, על כן קרא שם המקום סוכות", מדוע קרא יעקב את שם המקום על שם המקנה שחשוב פחות ולא על שם ביתו.

ומטו לבאר העניין עפ"י התרגום יונתן שמפרש, "ויעקב נטל לסוכות ואיתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנא ליה בי מדרשא", מבואר שבשונה מהסוכות למקנה שהיה לצורך גשמי, הבית לא היה אלא בית מדרש לה', וידוע שבלשון הקודש שם הדבר מראה על מהותו, ולכן יעקב קרא למקום ההוא דווקא ע"ש מקום המקנה, כי יעקב בא לרמוז לנו על שכל העולם שמחוץ לבהמ"ד הוא עראי, ולכן ראוי לקרוא את שם המקום ע"ש הסוכות שעשה שהם עראיים, זהו הצורה של העולם הזה ועל שמו יש לקראותו. [ומעניין אף לציין שמש' באבות מי שאמר את המימרא של 'העולם הזה דומה לפרוזדור' הלא הוא 'רבי יעקב'], [בספר כפתור ופרח שמקובל לכנותו 'אשתורי הפרחי' וזאת ע"פ לשונו בהקדמת ספרו - אמר העבד העברי איש תוריי ברבי משה הפרחי, שמו לא היה 'אשתורי' אלא 'איש תוריי', שכן כינה את עצמו על שם תורתו 'איש תוריי' איש שהוא עצמו איש של תורה ועל שמה הוא נקרא, ומצינו בכ"מ שבעל נפש יחמיר ע"ע, ללמד שכל השאר הם בני גוף, ומאידך גיסא השם "עם הארץ" מדוע נקרא כן, בספר אגרת הטיול (לרבי חיים אחי המהר"ל אות ק"ח) פירש כי מחמת עסקו בעבודת הארץ ובהבלי העולם בעבור חושב עצמו לתושב הארץ, ואילו החכמים והצדיקים חושבים עצמם כגרים שאינם תושבי הארץ[.

ומפורש כן במלבי"ם שם, "ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות - לו לעצמו בנה בית קבוע שישב שם ויעבוד את ה', אבל למקנהו וקנינו עשה רק סכות ארעי, כי העסק במקנה וקנין היה אצלו טפל וארעי, כסוכה שהיא דירת עראי", על יעקב גם נאמר שהיה "יושב אהלים", אף פעם לא בנה לעצמו איזה בית ראוי לשמו, רק הבית מדרש היה בית קבוע, אבל לכל העולם הזה מספיק רק אהל, והוא גם ביקש מה' "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש", ותו לא מידי.

וא"כ מובן מדוע מפס' זה למדנו שיעקב כנגד חג הסוכות, שהרי טעם קריאת המקום דווקא כשם המקנה וטעם מצוות הסוכה שהיא צא מדירת קבע חדא הוא, בשניהם המטרה אחת היא להראות כמה העולם הזה עראי ואינו עיקרי, זה מה שיעקב הנחיל לנו, וזה גם העבודה המוטלת עלינו בחג זה, וכמו שראינו באלשיך, "יהיו עיניו פקוחות לראות כי אין זאת דירת קבע כי אם בעולם העליון".

ויש בנותן טעם להביא את המשך דברי התרגום יונתן שם ואיתעכב תמן תריסר ירחי שתא [בשונה מרש"י שפירש שיעקב התעכב שם שמונה עשרה חודש], ומכאן ג"כ יש רמז לחג הסוכות לומר שכמו שקריאת המקום הייתה לשנים עשרה חודש כך גם עלינו לראות בחג איך נוכל לחוש זאת בכל הי"ב חודש העומדים לקראתנו לשלום כמו האזרח בישראל שחיים כך י"ב חודש, שזהו היסוד שנדע בתחילת השנה כדי שאת כל השנה נחיה כך.

והנה יעקב ראה בחלומו את מלכות אדום שעולה ועולה ואינה יורדת ונתיירא (תנחומא ויצא ב), עד שאמר לו ה' שהוא יורידם, והסיבה שכ"כ פחד הוא כי יעקב שאף רק לחלק הנצחי, ואם גם לאדום אין סוף מתי יגיעו ישראל לתכלית ולגאולה, והגאון ר"מ שפירא אמר בענין, שהנה אצל יעקב התורה כותבת הרבה פעמים על אבנים, ובספר יצירה אבנים נקראים אותיות, והדמיון בין אבנים לאותיות הוא שכמו שבית העשוי אבנים הוא מציאותו ומקומו של האדם, כך ע"י אותיות התורה שהיא עמודו של יעקב בונים את הבית של העולם הבא, ובתהילים (עג) כתוב "עד אבוא אל מקדשי אבינה לאחריתם", כשיבנה הבית כבא אני יבין ולא ישאל מדוע "שלום רשעים אראה", כי האחרית היא העיקר ושם אפשר לראות את הקיום האמתי של מי שבונה בנין שיהיה קיים לעולם, וזה נראה המכוון במדרש (תהלים מזמור פא) "אברהם קרא לבית המקדש הר, שנאמר בהר ה' יראה, יצחק קראו שדה, שנאמר ראה ריח בני כריח שדה, יעקב קראו בית עד שלא נבנה, שנאמר אין זה כי אם בית אלהים, אמר ליה הקב"ה חייך אתה קראתו בית עד שלא נבנה, ואני קורא אותו על שמך, שנאמר לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב", יעקב ראה את העתיד מול העינים עד שכבר היום ראה את המקדש שיבנה כבנוי.

וההפך מיעקב הוא עשיו, כמו שכתוב במדרש (אגדה בראשית כה), "אמר עשו ליעקב בואו ונחלוק העולם, אמר לו יעקב טול אתה העולם הזה, ואני אטול עולם הבא, וכן עשו אמר ליעקב טול אתה העוה"ב, ואני אטול עוה"ז", ולכן אמר עשיו ליעקב "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", הוא רק רואה אדום מול העינים והוא לא מתאפק, וגם שהנזיד עדשים לא היו מוכנים שהרי אין דרכו של עשיו לדבר בלשון 'נא', שעל המילה הזאת בדברי יעקב באומרו יקום נא אבי, אמר יצחק הקול קול יעקב, אלא ה'נא' הוא כמו 'אל תאכלו ממנו נא' שאינו מבושל כל צורכו, וממשיך הפס' "על כן קרא שמו אדום", על שם מה נקרא שמו אדום על שם שלא התאפק ומכר את הבכורה תחת נזיד עדשים, כל האומה נקראת כך על שם מעשה אחד של ילד בן חמש עשרה, כי הוא מסמל את כל המהות של עשיו, אם הוא מוכן למכור חיי נצח תמורת נזיד עדשים, מספיק במעשה אחד כזה להראות על כל מהותו, וכמו שאמר עשיו "הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה", כל החיים שלי הם רק העולם הזה ולכן אכול ושתו כי מחר נמות, אין לי מה להפסיד.

נראה בזה את לשונו של היערות דבש (א ו) על מעלת יושב אהלים, "מה נעים ונחמד היה צוואת יונדב בן רכב (ירמיה לה) שצוה לבניו לבלי בנות בתים כי אם באהלים ישבו דירת עראי פעם כה ופעם כה, וכן עשו אבותינו אברהם יצחק ויעקב היו שוכני אהלים, והוא שהאריך ימיהם, כי לא חרדו לפגעי אש שישרוף ארמונם, ולא פחדו לקול אויב ורעב ומגפה, כי מהר נתקו חבלי אוהלם ויתידות משכנותם, ויתהלכו מעם לעם, ועל זה אמר בלעם בראותו במדבר שוכני אוהלים מה טובו אוהליך יעקב, אהלך דייקא, שאנו רק שוכני אהלים כאהלי קדר, ואז כיריעות שלמה, ואז טוב לנו בזה ובבא, אבל כאשר אנחנו שוכני בתי חומר גויל וגזית, אבן מקיר תזעק להעיד בנו כי נגע נראה לנו בבית, החמס והגאוה וחמדה ותאוה, שמה הרגיעה לילית שמה מצאה מנוח, תשלח חיצים ותפיץ אותם, ובפרטות הבונים בית בלי משפט ומסיגי גבול דלים, וע"ז נאמר שבתיהם קברם" וכו'.

ואת התוצאה של הדרכים של יעקב ועשיו ניתן לראות במידת סיפוקם מהעולם הזה, בעוד נראה שאם עשיו קיבל את העולם הזה ודאי שמח בו, אלא שיעקב אמר "יש לי כל", ואילו עשיו אמר "יש לי רב", כי יעקב באמת התענג בחייו בדבקות לאלוקיו, ולכן היה לו כל ולכן היה לו הכל בעולמו גם בצרותיו, אבל עשיו שעבר על כל העברות ונראה כי הוא איש של עולם הזה ובכל זאת לא הרגיש שיש בידו הכל, המכתב מאליהו בתחילת ח"א מאריך לבאר איך לא שייך הנאה למי שחי רק את העולם הזה, לעשיר "השובע לעשיר איננו מניח לו לישון", העני רעב ללחם, והבינוני שואף כל הזמן להוסיף ממון, וכמה יוכלו לומר שבאמת נהנו מהעולם, כמו שאומר המס"י, "ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית".

לחץ כדי לכווץ...

 

[שלמה ו.]

אולי כיון שיעקב אבינו נקבר [או נסתלק] ביום א' של סוכות (כמובא בספר ציוני ובבני יששכר)

לחץ כדי לכווץ...

אז למה נצרך הפסוק ומה הוא בא ללמד?

 

[תענוג]

למעו ידעו דורתיכם כי בסוכות ממש הושבתי - כי ברוח בקודש הכין להם ס' רבוא סוכות

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[געגועים]

אז למה נצרך הפסוק ומה הוא בא ללמד?

לחץ כדי לכווץ...

אולי בפסוק מרומז השייכות של יעקב אבינו בשורש נשמתו לסוכות

 

[עוזי ומגני]

כתב הטור סימן תיז
ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדי' נתקנו כנגד אבות פסח כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח) לושי ועשי עוגות ופסח היה שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק: סוכות כנגד יעקב דכתיב (בראשית לד) ולמקנהו עשה סוכות וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל נטלו מהם ונתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו.

וצריך להבין מה הקשר בין יעקב לסוכות (אמנם מביא פסוק אבל לא מבאר).

לחץ כדי לכווץ...

לפו"ר בלבד
יעקב מידתו היא תפארת שהוא המיזוג של החסד עם הדין והוא הרחמים
וא"כ חג הסוכות שהוא משמחה על הריצוי שאחר יוה"כ שכולו רחמים
א"כ זה שייך למידתו של יעקב
וגם בזהר שלפני התקיעות מבואר שבכל המעשה עם הברכות של יצחק ומעשה יעקב ויצחק והוא מתאר את הטענות של עשיו ואת השעיר לעזאזל כהמנחה ששלך יערב לעשיו ואח"כ יעקב נסע סוכתה עיי"ש באורך

 

[אחד יחיד]

סוכות כנגד יעקב ומלחמת גוג ומגוג

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il