- מתחיל חוט שומר מצרות נפשו
- תאריך התחלה
דיונים, שאלות ובירורים בהלכה שאינם משתייכים לאחת הקטגוריות הספציפיות בפורום
לתלמידותיו פשוט שכן - שתי אצבעות [כדאי שלא נסטה]
גם מגוחך לומר שהגרנ"ק העדיף פא"נ, בזמן שאשתו הלכה עם מטפחת.
כבר הובא לעיל בדברי הגרמ"י לנדא, ואף מובא כן מעשרות גדולים מדורות עברו [ראה בספר הכתר והכבוד].
קראתי מראשיתו. אך האוסרים סברו שאין זה יחסי. ואף יש מגדולי הדור בציבור הליטאי שסברו שעדיף ללכת עם מטפחת, ושפאה נכרית היא פרצה שהתירוה בדוחק.
לא באותה מידה, כי הם משיירות רק קצת שערות ואילו החובשות פא"נ מייפות את כל ראשן בדבר שיותר יפה משערן.
מה זה לתלמידותיו?
אתה לא מבין כמה זה מגוחך?
כשהאשכנזים בהוראת רבותיהם וכנהוג אצלם משנים קדמוניות 'מעיזים' ללכת אם פיאות, טוענים לנגדם 'תחמירו בצניעות'.
וכשהספרדיות הולכות כהוראת רבותם - קול דממה דקה.
מי שמך לשר ושופט להחליט שלגלות 'קצת' שערות אין בכך כלל בעיה, ואין שום סיבה להחמיר, ואין שום צניעות בלא ללכת כך.
אבל פיאה זה כבר בגדר 'פריצות' למה לא להחמיר?
ובשונה מפיאה, כו"ע מודי שלא לגלות בכלל עדיף.
יש שסברו יש שאמרו..
נשמח לקבל ציטוטים מלאים ולדעת מה המספר שלהם, בכמות ובאיכות.
וגם כלפיך אמורים הדברים הנ"ל - אני סובר שלגלות שתי אצבעות, זה הרבה יותר פרוץ מאשר פיאה צנועה.
(ואם כל זה, אני לא מתחיל לצעוק עליהן, ולא לקשקש סיפורים על גהנום)
אין בידי להעתיק כאן את כל דברי הפוסקים שהובאו בספר הנ"ל. עיי"ש.
מחילה, מתי צעקתי ומחיתי בגנות הפאה?
אני אולי מסביר מה כותב כל שהוא כתב, ומבאר על מה יצא הקצף - והוא מובן
וברור שיצאו גם יצאו על ההיתר לשייר שתי אצבעות בגדר יוצא חוץ לצמתה וכו', על אף שכבר כ"כ באגרות משה (אבה"ע א' סי' נח) והגר"מ מזוז והגר"ע יוסף ענו ופסקו וכו' [אם אני לא טועה מקורם מהערוך] פעם פתחתי את הסוגיא ב'אוצר דינים לאשה' של הגר"י יוסף.
פשוט אבל שאני מבין, שכאשר אחד יכול לנפנף בהיתר של רבו בענייני צניעות, שלא מוסכם על כולם, ובו-זמנית לכעוס על היתרים כאלו ואחרים של גדולים אחרים - בטענת צניעות חמירא טפי, ונפשו של אדם מחמדתן וכו', [שכל אחת מטענות אלו בפנ"ע ראויות לדין בכובד ראש - אך כשהוא נוהג אחרת] טול קורה מבין עיניך. - כמו שאמר מר.
לא צעקתי כלל עליך ח"ו.
אלא על ההגיון, שלשייר שערות - לא בעייתי, ופיאה - כן בעייתי.
צעקתי על העומד מאחוריו, יהא אשר יהא.
ראשית, איני יודע מה רצונך מהרב @יואל שילה אבל הבאתי לעיל עדות מפורשת, מספר הזכרונות של הגרח"ק בשם החזו"א שאמר כן, וממילא לדון כן בהשוואות בין תלמידי החזו"א אינו רלוונטי.
שנית, איני יודע כמה ידוע לך על תלמידי החזו"א, אבל לא סביר שאתה יודע הרבה על מי הוא ר' משה שייע והיכן הוא גדל, או שאתה בוחר במכוון להתעלם מכך.
מגוחך להתווכח מה דעת החזו"א, כאשר מצד אחד יש עדות מפורשת על אמירה ברורה שלו, ומצד שני, יש כאן דעה עצמית של אחד מתלמידיו, שאף לא הזכיר מילה מדעת רבו.
ראשית, בשונה ממך שמשער השערות מכח דברי תלמיד החזו"א, וע"ז התשובה שאשת החזו"א הלכה עם פאה היא ראי' מוחצת. הרב @יואל שילה (שהוא אדם מוכר המופיע בשמו ובזהותו המלאה, ואינו מסתתר תחת ניק אנונימי, כך שזה מוסיף משקל לעדותו) מעיד ששמע כך מפורש מהגרנ"ק.
אפשר לשאול אם כן מדוע אשת הגרנ"ק הלכה במטפחת, או לחילופין להאשים את הרב @יואל שילה בשקר, אבל לא להשוות זאת לדיון בדעת החזו"א.
ולגופו של ענין, איני יודע בוודאות לגבי אשתו של הגרנ"ק, וביכולתי רק לשער
אבל ממקרה דומה ניתן אולי ללמוד, נודע לי פעם שבנותיו של הסטייפלער הולכות עם מטפחת, ומישהו טען לי זאת כראיה לגבי עדיפות המטפחת על הפאה, ופניתי לאדם נאמן שהכרתי, אחד מנכדי משפחת ברמן, ושאלתיו לפשר הדבר, ולדבריו, כל בנותיה וכלותיה של הרבנית ברמן בתו של הסטייפלער הולכות עם פאה, מה שמוכיח מעל לכל ספק למי שמכיר את המשפחה הנ"ל שאף היא בעצמה לא סברה שיש עדיפות למטפחת, ושאלתיו שוב, מדוע היא הלכה עם מטפחת, והשיב שבצעירותה לא היה להם די כסף לקנות פיאה ולכן הלכה במטפחת, ולא שינתה זאת מאוחר יותר.
דון מינה ואוקי באתרה.
ניתן גם לשער, וזאת השערה שלי, שהיות שהרבנית אשת הגרנ"ק באה מבית משפחת קופשיץ, אולי היא העדיפה מסיבותיה שלה ללכת עם מטפחת ולא עם פאה, וכנודע לכל ענוותו של הגרנ"ק, מעולם לא אמר לה שדעתו שונה.
מו"ר, הרב ברנדייס ברכסים, ששימש שנים את הגרנ"ק, אמר לי שהגרנ"ק חיתן את כל בנותיו עם פאה
היחיד שעשה עם זה בעיות היה הרב לובין
ולאחר חתונתם - העביר אותה למטפחת
אין ממש קשר בין עדיפות אישית, שתלויה גם במקום החינוך, ובין מה שנתפס אצל החכמים כהנהגה נצרכת לציבור, כי אשה היא לא מכונה! לאשה המראה חשוב מאד מאד מאד, והוא חלק מהותי מהנפש הבריאה שלה, ולהיות חריגה לראה במראה - ממש עלול לגרום לנזקי נפש.
[סיפרה לי מישהי על בנה, כשרוני גדול, שעזב את הישיבה במפתיע, אף שהיה מאד מוצלח, ורק לאחר זמן נודע שסיבת העזיבה היתה כי אביו התעקש להלבישו בבגדים ישנים שהבן התבייש בהם. הוא כבר חזר ללימוד - אבל הסיפור הזה מחכים מאד. אצל אשה התחושה הזו היא מציאות יום יומית, כך שמה שלא ממש אסור - עדיף לעזוב אותן בשקט]
מן הטעם הזה אנו לא לוקחים ולא למדים הלכה מן נשותיהם של גדולינו...!.
הדיון אודות מה נשים של גדולים נהגו בביתן, לדעתי הוא דיון עקר, והוא גם לא נכון הלכתית. די לנו במה שהגדול כתב והתבטא, בספריו או לקרוביו. אני יודע מידיעה על רבנים גדולים שאסרו, ומאידך לנשותיהם לא העירו אודות הפא"נ ואודות פתח בצוואר ועוד עניינים. וכעת ה' @יואל שילה שליט"א מביא את זה גם [הפוך].
מרן הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל
במוצאי שבת פרשת "כי תשא" אור לי"ז אדר תשנ"ח, בעת הלויתה של הרבנית מרת צפורה רוזנברג ע"ה, בתו של מרן הגאון רבי ניסים קרליץ זצוק"ל, הספידה - בין שאר המספידים - מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצוק"ל, ועורר את הציבור לחיזוק בדקי הצניעות.
להלן קטע אחד מדבריו, - כפי שפורסם ב"יתד נאמן" יום שני י"ח אדר תשנ"ח:
"נכון שהיום לא הולכות הנשים בגילוי ראש, אבל גם כיסוי ראש אי אפשר לכנות את זה"!!!
"אסון שכזה, מחייב התעוררות עצומה!, ומחייב בדק בית רציני!".
הדברים נוראים ומזעזעים כל בעל לב ונפש, אין צורך בהסברים מיותרים, די לנו להתבונן בעומק משמעות הדברים, ובבהירות העצומה המונחת במשפט קצר זה, אשר נאמרו בפני אלפים מתושבי בני ברק, ובראשם גדולי ומאורי הדור שליט"א, - ובמעמד נורא של חשבון הנפש, בנוכחות אלפי אנשים ונשים יראים ושלמים, אשר מבקשים ומחפשים תמיד, מה ה' דורש מהם לתקן ולהוסיף בעשיית רצונו יתברך בשלימות, ובפרט ברגעים נוראים כאלה, כאשר מיטתה של אחת מנשות ישראל הכשרות, מוטלת לפניהם, אשר אז כל אחד מלא בתשוקה ורצון להתעלות בעשיית רצון הש"י ביתר שאת, ולהוסיף בעשיית נחת רוח לפניו יתברך, יותר מעד עתה, ואז זעק מרן הגאון רבי מיכל יהודה זצוק"ל, בכאב רב, מנהמת לבו: - "נכון שהיום לא הולכות הנשים בגילוי ראש, אבל גם כיסוי ראש אי אפשר לכנות את זה!!!"
הוא מתכוון לחלק מהפאות או לחלק מהמטפחות, או לשניהם?
במקרה זה, דומני שאינו מוכרח
שכן כפי שעולה מעדות הגרח"ק, הבעיה במטפחת לדעת החזו"א היא שקשה יותר לשמור בה על כיסוי השיער בצניעות
ועל כן היודע באשתו שאף כשתלך במטפחת, תעשה זאת בצורה שלא תיכשל בצניעות, והרי ברי לן על אשת הגרנ"ק שכך עשתה, וסמך עליה בזה, ואם כן למה שיעיר לה על כך?
ולכך, אין לדמותו לפא"נ לדעת האוסרים, או לפתח בצוואר ועוד עניינים
שכן כפי שעולה מעדות הגרח"ק, הבעיה במטפחת לדעת החזו"א היא שקשה יותר לשמור בה על כיסוי השיער בצניעות
ועל כן היודע באשתו שאף כשתלך במטפחת, תעשה זאת בצורה שלא תיכשל בצניעות, והרי ברי לן על אשת הגרנ"ק שכך עשתה, וסמך עליה בזה, ואם כן למה שיעיר לה על כך?
ולכך, אין לדמותו לפא"נ לדעת האוסרים, או לפתח בצוואר ועוד עניינים
אני באמת באמת תמהה על הדיון הזה, שבו הבעל מתערב לאשתו במה שנוגע אך ורק לקיום המצוות שלה, ולעולם הרגשות שלה.
וכי מצאנו שנוהגים להתערב לה האם ללכת בטבעת עם האבן הירוקה או הורודה? בתיק צד עם כתפיות או שנושאים בידים?
מה זה העסק שלו?
וכי היא מתערבת לו בגידול האתרוג?
היוצא מן הכלל הוא כשמדובר במשהו פרוץ - אזי הוא [לפעמים] נושא באחריות, אבל כשיש לה על מי לסמוך - מה זה העסק שלו?
ועוד יותר - מה זה העסק של השכנים והעוברים ושבים?
וכי מצאנו שנוהגים להתערב לה האם ללכת בטבעת עם האבן הירוקה או הורודה? בתיק צד עם כתפיות או שנושאים בידים?
מה זה העסק שלו?
וכי היא מתערבת לו בגידול האתרוג?
היוצא מן הכלל הוא כשמדובר במשהו פרוץ - אזי הוא [לפעמים] נושא באחריות, אבל כשיש לה על מי לסמוך - מה זה העסק שלו?
ועוד יותר - מה זה העסק של השכנים והעוברים ושבים?
הגיבו כבר בענין הזה,
בנותן טעם להוסיף לסיפור מופלא שמובא בתחילת הספר 'מילה בסלע - שתיקותא בתרי' על הגרנ"ק (מומלץ מאד לקריאה!!):
ר' ניסים הורה למי ששאל אותו שבהדלקת נרות יו"ט לא תברך האשה שהחיינו אלא תצא יד"ח בברכה של הבעל בקידוש.
והנה, פעם אחד מתלמידיו היה בביתו בשעת הדלקת נרות יו"ט והוא שומע את הרבנית מברכת שהחיינו בהדלקה,
הוא ניגש לאחמ"כ לר' ניסים ושאל אותו, הלא הרב מורה שלא לברך שהחיינו אלא לצאת יד"ח בקידוש.
אמר לו ר' ניסים, אתה צודק מאה אחוז, אבל אף פעם היא לא שאלה אותי האם לברך או לא, וממילא שלא היתה לי את ההזדמנות להורות לה שלא לברך.
סיפור זה מתמצת יותר מכל את הגאונות הגדולה ביותר שלו, שהתבטאה בשתיקה.
וממילא שגם בענין המטפחת, אי"ז מגוחך כלל וכלל לומר שהוא העדיף פאה ואשתו הלכה עם מטפחת...
מתוך נסיון ממקומות אחרים, כשמישהו מביא משפט אחד ספציפי מתוך דרשה שלימה, זה מחשיד. ע"פ רוב זה פשוט מטעה, לעיתים בשוגג ולעיתים בזדון.
אם יש באפשרותך להביא קישור למשא המלא, זה רלונטי.
(אתה לא חייב שום דבר, אבל מבחינתי זה פשוט לא קביל)
הקהל שעמדו בהלוויה היו ליטאים, ולכן ודאי שהתכוין לפאות, ולא מסתבר שדיבר לספרדים. וגם לא אמר שחלק מהנשים לא מכסות, אלא אמר סתם 'נשים לא מכסות'.
מעניין למה הגרמ"י לפקוביץ ראה לנכון להתערב לנשים בקיום מצוותיהם, ולמה ראו לנכון כל אותם גדולי הדורות [עיין בכתר והכבוד - מאות ציטוטים] לזעוק ולהתריע על פירצה זו, למרות שאין זה נוגע כלל אליהם אלא לנשים?...
בכ"ה תשרי תשפ"א, נערך כנס בבני ברק, בהשתתפות גדולי מורי ההוראה שליט"א, בנושא צניעות ובדגש על מצוות כיסוי הראש. בכנס השתתפו: הרה"ג יהודה סילמן שליט"א, הרה"ג שריאל רוזנברג שליט"א, הרה"ג מנחם מנדל לובין שליט"א, הרה"ג ישראל אולמן שליט"א ועוד רבנים חשובים.
(ניתן לשמוע במספר, 0733479287) להלן דברי הרה"ג ר' מנחם מנדל לובין שליט"א:
נכון שהדברים האלו היו צריכים להאמר יותר לנשים, אבל כמו שהזכירו מקודם "כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל" גם על הגברים מוטלת האחריות.
נכון שזה לא בידו ממש, יש מצבים שהבעל לא יכול לכפות את אשתו, בפרט אם יש ניגודים, אבל לטפטף את רוח הדברים, לדעת מה דרכי הצניעות של בנות ישראל ולא להתבזות, שלצערנו הדבר הזה נפרץ ונלקח מאומות העולם, זה מוטל עלינו. שכל אחד ברוח נוחה, ידע להסביר מה המקום האמיתי של בת ישראל, כמו שהאריכו מקודם. אחד הדברים הראשיים הוא הנושא של כיסוי הראש. את הסוגיא אם פאה נכרית מותרת או לא מסתמא כל אחד כבר ראה פחות או יותר, את מחלוקות האחרונים. נכון שבשעתו הש"ג התיר, והיו אחרונים שחלקו עליו. המגן אברהם מביא את זה בתור שיטה פשוטה, וכן מובא ברמ"א, שפאה נכרית מותרת. המשנה ברורה, כן נראה שחזר והביא את צד האוסרים בתור מחלוקת, במקום שנהגו בזה היתר נהגו להקל. אבל לא על המחלוקת הזו התכנסנו היום. יש כאן נושא שרבותינו מהדור הקודם כבר התריעו שהמצב הולך ונפרץ. כמו שהזכירו, הפאות של הדורות הקודמים היו עשויות בצורה פחות מושכת, פחות נראו כשיער טבעי, והיו נראות באופן שכל אחד היה יכול להבין שיש כאן איזוהי שהיא צורה של כיסוי וכובע מסוים שעשוי משערות. אבל בהתקדמות של העולם הדברים השתנו ולא לטובה. והיום משתדלים ומצליחים לעשות את הפאה כמה שיותר בצורה טבעית. מי שזוכר לפני שלושים-ארבעים שנה, כשהתחילה הצרה והצורה של הפאות הארוכות והטבעיות, כל גדולי הדור זעקו מרה, שודאי כזה דבר הוא פריצות. ועל זה לא דיברו פאה נכרית הלכה למעשה
בנושא של היתר פאה נכרית. כולם יודעים שמרן הרב אלישיב צעק שזה נחשב "עוברת על דת יהודית“. טעם הדבר הוא, משום שהרגש מחייב להבין את סברת ההלכה, וכמו שגם היום, עדיין כל אחד מבין ומרגיש, שפאה ארוכה באורך מטר זה פריצות נוראה, וגם הרחוקים יותר מבינים שזה פריצות. מה הבעיה? הרי זה בסה"כ פאה, והמש"ב מתיר פאה נכרית, אז מה רע? אך כולם מבינים ומרגישים שזה לא יתכן בעולם, שמאחר שבתורה כתוב "ופרע את ראש האישה" וחז"ל למדו מזה שאישה צריכה להצניע את שיער ראשה, אז ודאי שהצורה הזאת נוגדת את ההלכה. והנה יש בזה תמיהה עצומה, שהרי אפילו לילדות קטנות, פחות מבת מצוה אף אחד לא נותן ללכת עם שיער פרוע, עם שיער פתוח לגמרי, עד שילדה תמימה שאלה בתמימותה: ”אמא, מתי גם לי יהיה מותר ללכת עם שיער פתוח? רק כאשר אתחתן?“...זו שאלה של ילדה תמימה אבל היא נוקבת מאוד. איך יתכן בעולם שנגיע לכזה מצב? ברור שהמצב הזה לא יתכן. אם לא נעמוד על זה בכל כוחנו, להיכן נגיע? הרגש הולך ונשחק, כמו שלצערנו רואים בכל דבר, וכמו לפני השואה שהיתה פרצה שגילו את שיער הראש ממש ר"ל, היו כאלו שאמרו "נו, אם כבר כולם מגלים אז מותר...“ זה לא יתכן. זאת התורה לא תהא מוחלפת. אם כתוב בתורה "ופרע את ראש האישה" שערה של האישה צריך להיות בצניעות, ושום מצב לא ישנה את זה. ברור שחייבים לעמוד על המשמר, ח"ו לא להתדרדר יותר. גם בי"ד "משמר התורה" שכתבו את ההוראות, זה היה המינימום שאפשר לדון עליו, אבל מעבר לזה ודאי שלא יתכן. זה נכון שהנסיון קשה ומי אומר שאם אצלנו היה נסיון כזה היינו עומדים בו. צריכים להבין את הקושי שלהן, אבל צריך לטפטף ולהסביר את גודל העניין, על כל פנים, לפחות לא לעבור על מה שכתוב בתקנון משמר התורה. וכל אחת שיכולה להתחזק בכיסוי של כובע ומטפחת, בודאי שתבוא עליה ברכה, אבל ודאי שצריך להקפיד שלא יראו השערות. גם בזה יש אופנים שהיצה"ר מוצא לו מקום. יש לו בכל מקום את התחום שלו. וצריך לטפטף את הדברים בצורה נעימה, לבאר את שורש הדברים, ולעורר ולהזכיר כמה זכויות טמונות בכל חיזוק, וכמה הצלה לכלל ישראל.
הגרי"ש אלישיב דיבר על הפאות הפרוצות בדווקא..
לא על הפאות הרגילות שלובשים ציבור בני התורה.
כך נראה להדיא בהסרטה. שמצביע על אורך עד מקום הנחת תפילין..
בוודאי אשה הלובשת בפריצות הכולל את כל סוגי הביגוד מחולצה עד פא"נ עוברת על דת יהודית..
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א אלף
- א. ל.
- אב חי
- אבי אב
- אבינועם
- אבן בוחן
- אבקש
- אבריימי
- אברך
- אברך קלאסי
- אברם דב
- אגור
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אודי הררי
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אור יהל
- אורח
- אורי
- אחד התלמידים
- אחד מארץ
- אחד מהפורום
- אי"ש צעיר
- איישר חילי
- אילת השחר
- איש
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- אל'יהו
- אלחנן מ
- אליהו נחמן
- אלעזרי
- אם היו
- אמרי שפר
- אמתע חסיד
- אני יודע
- אנשיל
- אסוף אסיפם
- אפיקי מים
- אפרים זינגר
- ארז בלבנון
- אריק
- ארנפלד
- ארצישראל
- בדליג
- בחור חשוב
- בינה לעתים
- בית תפילה
- בליש
- במה אברך
- במחשבה תחילה
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן פטורא
- בן שמן
- בן תורה
- בניהו
- בנימין לוריא
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בפקודיך אשיחה
- בצלאל שוסטר
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- ברנש
- גבעוניסט
- גברא זוטרא
- גימפלוביץ
- גלגולים
- גמח
- גפטון
- גרינפלד
- דבר ה'
- דבר חפץ
- דברי התלמיד
- דוד או
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד יואל לשס
- דור דור
- דור ודור
- דורש
- דיסקיט
- דקלים
- האיש השרוי בשמחה
- הבאר
- הבור רי"ק
- הבנש"ק
- הגיגי קודש
- הגראי"ש
- החושב
- החפץ חיים
- היגיון התורה
- הישיביש
- הכהן
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- הלכתא למשיחא
- המביט
- המוכר
- המירער בוחער
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- הצעיר שבחבורה
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- הרב קותי
- השר מקוצי
- והב בסופה
- וידעת היום
- וישמחו בי חברי
- ולא כלום
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זוזיא
- זיז שדי
- חד צורבא
- חדוותא דליבא
- חדושא
- חוקר תורני
- חידודא
- חיינו
- חכם הרזים
- חם ליבי
- חנני
- חסידישער כולל יונגערמאן
- חפץ לזכות אחרים
- חריף ובקי
- י הירשזאהן
- יאיר החושב
- יגיעת התורה
- יהודי וזהו
- יהודי מא"י
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יואל שילה
- יוסל שקדן
- יוסף אומץ
- יוסף ברנדויין
- יוסף גליקמן
- יוסף חיים פנחס
- יושב אהל
- יושב בישיבה
- יושב ודורש
- יחיאל דוד
- ימה של תורה
- יעקב 5
- יעקב הסופר
- יצחק א
- יצחקוב
- יצחקוש
- יקטן
- ירא אלקים
- יש לחקור
- יש מאין
- יש קונה עולמו
- יש תקוה
- ישי הכהן
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל גליק
- ישראל לייב
- ישראל מאיר מליק
- יששכר חמור גרם
- יתרון האור
- כותב
- כלפי לייא
- כמעיין המתגבר
- כרי
- כתלמיד הדן בפני רבו
- ל.מ.
- לחושבי שמו
- ליבי בתורתך
- ליטאי כבד
- למדן צעיר
- למה זה תשאל לשמי?
- מאירלה
- מבקש האמת
- מה ידידות
- מוישי שטיין
- מחזה אברהם
- מילין יקירין
- מכנדבי
- ממגד שמים
- ממוני גבך
- ממלמדי השכלתי
- מנורה בדרום
- מרדכי זנגר
- משה אמת ותורתו אמת
- משה ד.
- משה נ
- משה פיק
- משה שפירא
- משה6
- משתוקק לקרבתך
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נובהרדוקר
- נוח לבריות
- נחום
- נחמן ל.
- נחמן פופר
- נעם
- נפקא מינא
- נפשי חמדה
- נתאי הארבלי
- נתנאל לב
- סנה בוער
- עבדא דקב"ה
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עולם התשובה
- עורך תורני
- עושה פלא
- עמך
- ענף מעצי היער
- עץ החיים
- פותח שערים
- פנחס ע
- פרידנזון
- צדק ומשפט
- צמא דעת
- צריך ביאור
- קבל האמת ממי שאמרו
- קהלת בניהו
- קונחם
- קוצר ברינה
- קטן
- קטנטן
- קרית מלך
- ר נחשון
- ר' חיים
- ראובן גוטליב
- ראם
- רב בת״ת
- רבי דוד
- רימון
- רכזניק
- רפאל ממודיעין
- רפי סמוטני
- ש.ב.ה.
- שבחת
- שוכן אהל
- שומע כעונה
- שיל"ת
- שירת העשבים
- שלמה ו.
- שלמה וינר
- שמואל יעקובזון
- שמואל51
- שמחנו
- שמעון ן' יוסף
- שקדן וחוקר
- תולדות
- תורת הישיבה
- תורת חסד
- תורתו
- תלמיד אחד
- תמיד בשמחה
- תתאה גבר