עבודת האכילה במשנת החסידות

[שניאור]

ידוע שבדרך החסידות השקיעו הרבה בענין "בכל דרכיך דעהו", להעלות את הדברים הגשמיים ולעשותם לש"ש.
שמעתי פעם מאדם גדול אחד זצ"ל שהרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע אמר עה"פ (ישעיהו מ, לא) וקוי ה' יחליפו כח שמי שיש לו שכל משקיע את הכוחות שלו באכילה שיהיה כראוי ולש"ש, ומשתי טעמים:
א' כשמשקיע את כוחותיו בעבודת ה' הרי היצר לא מניח לו ונלחם עמו מאוד, משא"כ כשמשקיע באכילה הרי זה לא מצווה ולכן המלחמה קלה בהרבה.
ב' -והוא העיקר - כשמשקיע את כוחותיו בעבודת ה', הוא צריך להלחם בכל דבר בנפרד, משא"כ כשמשקיע באכילה הרי כל גופו וכוחותיו מתקדשים וממילא העבודה אח"כ קלה בהרבה.

ברצוני באשכול זה שני דברים:
1. היכן המקור לדברים אלו? בחיפוש לא מצאתי.
2. להביא דרכים בעבודת האכילה מכמה מקומות שמצאתי ושמעתי במשך השנים.

 

[שניאור]

2. וזה החלי:
הרה"ק ר' הלל מקולמייא זי"ע הגיע פעם לעיירה סדיגורה וביקר שם אצל הרה"ק ר' אברהם יעקב האדמו"ר הזקן מסא"ג זי"ע.
תוך כדי הביקור אמר לו האדמו"ר הרי דרככם להגיד מוסר, למה אתם לא אומרים לי מוסר? אמר לו ר' הלל אומר לכם מוסר למה אתם לא אומרים מוסר לחסידים.
אמר לו האדמו"ר: אני מלמד אותם איך לאכול כראוי, כשאוכלים כראוי אז כל ההתנהגות היא כראוי.
ואכן ידוע ומפורסם שהאדמורי"ם לבית רוז'ין השקיעו הרבה בעבודת האכילה, הם אכלו מעט, הניחו הרבה מלח במאכלים, לא התכופפו לאוכל, וכו'.

 

[חסידישער כולל יונגערמאן]

2. להביא דרכים בעבודת האכילה מכמה מקומות שמצאתי ושמעתי במשך השנים.

לחץ כדי לכווץ...

מרן הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע ידוע שמעולם לא אכל יותר מפעם אחת ביממה, אם היה אוכל. תמיד זה היה בין תפלת ערבית לעלות השחר, לא פעם עלות השחר היתה מגיעה לפני שמרן סיים את עבודתו, ומכיון שהיה עסוק בעבודתו יכולים היו לעבור יום או יומיים בלי 'שהספיק' לאכול.

גם תוך כדי אכילתו היה מביט בשעון בכל רגע, ואם עלה עמוד השחר באמצע האכילה, עצר מיד את האכילה.

הגבאים העידו כי בכל י"ג השנים שמרן היה בארה"ק, בימות החול, אכל אותו מאכל בדיוק. לא היה מושג של יום אחד – בשרי ויום אחר – דגים ויום אחר משהו אחר. כל ערב היה אוכל אותה ארוחה: מרק ירקות ולפתן פירות, ולא נתן לשנות את מאכליו אלו בשום אופן.

מרק הירקות לא היה מרק מירקות, אלא מרק של ירקות ללא מלח או שום תבלין. היו מרתיחים ירקות במים ומשאירים זאת לרתוח על האש כמה שעות, עד שנשאר רק קצת רוטב ואת הרוטב הזה היו מכניסים למרן.

וכך היתה הנהגתו בקודש, אם סיים את עבודתו היה אוכל, אבל כל עוד שלא סיים, אין להעלות על הדעת שאם לא אכל בערב, היה אוכל בבוקר – לא! אם לא הספיק לאכול הערב, כבר לא אכל עד למחרת אחרי תפלת ערבית. ותפלת ערבית יכולה היתה להיות בשעה 9 ויכול היה להיות ב-12 בלילה, או אפילו בשעה 3 או 4 לפנות בוקר.

היה פרופסור גדול שפעם טיפל בו, וכשיצא התבטא ואמר: "אומרים עליו שהוא 'ואנדער רבינער', אני לא יודע מה הכוונה, אבל הרבי הזה הוא אדם פלא, איך שיכול לחיות עם כזה מעיים קטן והוא כ"כ מאושר.

 

[חסידישער כולל יונגערמאן]

ספר נועם אלימלך - פרשת קרח
ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו כו'. דהנה הצדיק בשעת תפלתו הוא בוודאי בדביקות ובקדושה במחשבות טהורות וצלילות וזכות # ובעת אכילתו מחמת שהוא דבר גשמי אז מורה עולה על ראשו לבל יתגשם וינתק מהקדושה ח"ו על ידי האכילה ולכן הוא מתחזק ומתאמץ לקדש עצמו יותר ויותר בעת אכילתו לדבק עצמו בקשר ודביקות גדול # ונמצא בעת אכילת הצדיק הוא מקדש את עצמו יותר מבשעת תפלתו אבל לא כן שאר העם שבעת תפלתם יכולים להתקדש יותר מבשעת אכילתם # וזהו פירוש וקוי ד' יחליפו כח דהקדושה שאדם מקדש ומטהר עצמו בעת תפילתו ואכילתו על ידי זה הוא נותן כח בפמליא של מעלה # וקוי ה' הם אותם הצדיקים השלימים המקוים ומצפים לתשועת ד' הוי"ה ברוך הוא שיתמלא במהרה ושיהא השם שלם בקרוב הם מחליפים הכח פירוש מחליפים משאר העם שאצל ההמון עם בשעת תפלתם הם יותר בקדושה אבל הם מקדשים ומטהרים עצמם באכילתם יותר ויותר מבשעת תפלתם # וזהו ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו רוצה לומר כשתרימו הקדושה והדביקות שזה נקרא בשם חלב כמו בהקרבן שלא נקרב ממנו אלא החלב כך בתפלה הקדושה שבה היא העולה למעלה. וזהו בהרימכם את הקדושה ונחשב לכם תרומתכם כתבואת גורן # רוצה לומר קדושת תרומתם בתפילתם יחשב כמו בעת אכילתם וזה רמז תבואת גורן ויקב היינו האכילה שהיא בקדושה וטהרה כנ"ל וק"ל:

ספר נועם אלימלך - פרשת נח
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. נ"ל דהנה האדם העוסק בעבודת הבורא יתברך ויתעלה בכל מעשיו. דהיינו אפילו בדברים הגשמיים כמו אכילה ושתיה שאוכל ושותה בקדושה על כל פנים בכוונה לדחות את הפסולת ולהעלות את הרוחניות שבו אזי בכל פעם שעולה ובא בבחינה אחרת יתירה זה נקרא בשם דור # דהבחינה הראשונה שהיה מתנהג בה כל ימי נהוגו בה היא כמו דור # ואחר שנופל מבחינה זאת ונופל לבחינה אחרת הרי הוא כמו שבא בדור אחר. וזה הוא דור הולך ודור בא פירוש כנ"ל שזה נופל מבחינה ראשונה שהיה מתנהג עד הנה # הבחינה הזאת הולכות ממנו זה דור הולך # ודור בא גם כן כנ"ל שבא לבחינה אחרת. ואמר הכתוב אך צריך שיהיה באופן והארץ לעולם עומד. פירש שהארציות דהיינו הגשמיות צריך להעמידה שיהא מתנהג בהם בקדושה כנ"ל והיינו לעולם עומדת רוצה לומר לעולם העליון והאדם המתנהג כנ"ל בא בכל פעם בבחינה אחרת. אבל מי שאינו מתנהג בקדושה לא שייך בו כל זאת. שאין עולה כלל לבחינה אחרת. וזהו דור לדור פירוש אדם הרוצה לצאת ולבא מדור לדור דהיינו מבחינה לבחינה כנ"ל ישבח מעשיך פירוש צריך לקדש עצמו אף בגשמיות כל כך עד שגם מעשיו הגשמיים ישבחו להשם יתברך ברוך הוא וזהו נח איש צדיק תמים היה בדורותיו פירוש בכל בחינותיו שהיה בו בכל פעם היה צדיק תמים בהם # וכל זה היה לו מחמת שאת אלקים התהלך נח רוצה לומר שכל מעשיו לא היו רק לשמו הגדול יתברך # לכן הלך בכל פעם מבחינה לבחינה:

ספר נועם אלימלך - פרשת לך לך
ויאמר ה' אל אברם לך לך כו' נ"ל דהנה צריך האדם לעבוד הבורא ברוך הוא בשלש מדרגות זה אחר זה דהיינו מתחילה צריך לשבר כח התאווה המוטבע באדם מדרך הטבע כגון אכילה ושתיה וכיוצא בהם שיהא אכילתו בקדושה ובטהרה ועל ידי זה הוא משבר כח אלקים אחרים דאלקים גימט' הטבע. ואחר שמשבר כח אלקים אחרים זוכה לבא למדרגת יראה שהוא אלקים חיים.

ספר נועם אלימלך - פרשת מקץ
או יאמר ויהי מקץ שנתים ימים כו' לכאורה היה לו לכתוב מקץ שתי שנים ונראה לפרש ע"ד הרמז דהנה הצדיק צריך לעבוד תמיד להשם יתברך ברוך הוא ולקשר הגשמיות ברוחניות דהיינו בכל דבר שעושה הן אכילה ושתיה והן כל דבר גשמי צריך להיות כוונתו למעלה בעולמות העליונים בכוונת יחודים עליונים. וגם למטה צריך להיות אכילתו בקדושה. ונמצא היא עבודה כפולה למטה ולמעלה. וכן צריך להתנהג כל הימים ואז יקרא היום יום. ואם לא אין היום קרוי יום שאין זה יומו.

ספר נועם אלימלך - פרשת חוקת
ואמנם האמת שהברכות האמצעות הם סודות נפלאות אין חקר כידוע ליודעי חן שהם כנגד י"ב גבולי אלכסון אך הג' הנ"ל גם כן נכללים בתוכם # וזהו גם כן שלש ארונות שעשה בצלאל והאמצעי של עץ שהוא דבר גשמי והוא כנגד מזוני # ואמר הכתוב ועשית לו זר זהב סביב רוצה לומר שהצדיק אוכל בקדושה ובטהרה ובמחשבות קדושות ואם היה באפשרי בלא אכילה לא היה אוכל כמבואר בספרים והצדיקים אוכלים בסתר וביחידות מחמת הבושה שבושים לאכול כי נפשם חשקה תמיד בדביקות השם יתברך ולהיותם כמלאכי אלקים שאין בהם אכילה אך מחמת שהיא דבר בלתי אפשרי הם עושים זר זהב סביב לאכילתם בקדושה גדולה.

ספר נועם אלימלך - ליקוטי שושנה
טעמו וראו כי טוב ד'. ויש לפרש דהנה האדם אין רשאי להנות מהעולם הזה הן אכילה ושתיה # והן הראיה שאדם רואה בעיניו שהם עיקר החמדה כדרך שאמרו עין רואה ולב חומד ואם כן צריך האדם שכל ראיותיו לא יהיה כי אם בדבר ד' וברוממותו לבחון בנפלאותיו ומובן ממילא טעמו פירוש כל מה שתטעמו בפה היא אכילה ושתיה וראו וכל מה שתראו זה לא יהיה הכל כי אם להבין כי טוב ד' להכיר טובתו וגדולתו יתברך:
או יאמר טעמו וראו כו' דאיתא מה שישראל התרעמו על המן אף שהיה טועמין בו כל מיני טעמים שרצו לטעום רק מחמת שלא ראו בעיניהם המאכל ההוא והיה להם זה כסומא אשר אין לו שובע # וזהו טעמו וראו כי טוב ה' פירוש מה שאתם טועמין המאכל וגם רואין אותו מה הדבר ההוא הכל מחמת כי טוב ה':

 

[בד קודש]

לא התכופפו לאוכל

לחץ כדי לכווץ...

לא קשור לעבודת האכילה אלא לעבודת המלכות של בית רוזין.