עביד איניש דינא לנפשיה, ולשכור בריונים. (2 צופים)

[ן' מיגאש]

אמת כמובן.
וההולך לערכאות מלבד האיסור הנורא הזה של מסירה ביד עכו"ם יש כאן גם איסור חמור נוסף של הליכה לערכאות שהוא חילול ה' ובזיון התורה וגדרו 'מרים יד בתורת משה'.
ומכל מקום במי שלא ציית דינא מורים הבית דין היתר לתובע לילך אצל הערכאות (אמנם הוא נידון בפוסקים כמדומני אך המקובל הוא כך).
(כמובן שכנודע להליכה לערכאות לא מספיק סברת עביד איניש דינא אלא צריך היתר בית דין ויש לעיין אם הוא הדין כאן וכמו שציינתי לעיל)

לחץ כדי לכווץ...

כל העניין הוא, שבערכאות יושבים שלושה רועי בקר שמחזקים את הפולש.

 

[יעקב ירושלמי]

כמובן, אני התכוונתי רק לומר שבלא ציית דינא אם לערכאות הבית דין מוציאים היתר, כשהערכאות לא זו בלבד שהם פועלים בפועל בצורות שאינם על פי דין אלא גם הכרעותיהם אינם על פי דין, קל וחומר כשבית דין פוסקים שהוא צריך לצאת שיתירו לך לשכור אנשים שיעשו את זה.

 

[ן' מיגאש]

רמב"ם חובל ומזיק פ"ח ה"ט:
אסור למסור ישראל ביד גוים בין בגופו בין בממונו, ואפילו היה רשע ובעל עברות, ואפילו היה מצר לו ומצערו. וכל המוסרו ביד גוים בין בגופו בין בממונו, אין לו חלק לעולם הבא.

 

[יעקב ירושלמי]

האם הכוונה שם למסור את ממונו של הנמסר? כאן אתה מוסר את הממון שלך בידי הגוי להוציא אותו מידו.
ובאמת קגם כשהוא מכה אותו בשביל זה הלא דבר הוא, כי לדברי הרמב"ם הללו איך ניתן להתיר הליכה לערכאות למאן דלא ציית דינא? ואולי כוונת הרמב"ם למי שמצערו והוא מוסר אותו או את ממונו לא כדי למנוע את הצער. אבל באמת מסתמא מקור הר"מ מהגמרא 'בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות' ושם א"ל אשימה לפי מחסום ודום לה' והתחולל לו. ושם מדובר שמוסרם כדי למנוע את הצער, וצריך לדון באמת.
ואולי בידך לבדוק מה דעת הרמב"ם במסירה לערכאות במקום דלא ציית, וכן האם הלכה זו מובאת בשו"ע.

 

[יחזקאל יחזקאלי]

השאלה אם על עיכוב ממון (גזילה) יש דין של נזק, האם כל אדם שמעכב ממני חפץ מותר לי להכותו עם נבוט בראש?

לחץ כדי לכווץ...

הדבר מפורש בברייתא הובאה בסוגיא זו בב"ק:
"בן בג בג אומר אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות שמא תראה עליו כגנב אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל"
ונחלקו עליו רק במקום דליכא פסידא
והדבר פשוט, דמאי אולמא דנזק מגזילה?
עביד איניש דינא לנפשיה תנינן ולא מונע נזק לנפשיה.

 

[ן' מיגאש]

האם הכוונה שם למסור את ממונו של הנמסר? כאן אתה מוסר את הממון שלך בידי הגוי להוציא אותו מידו.
ובאמת קגם כשהוא מכה אותו בשביל זה הלא דבר הוא, כי לדברי הרמב"ם הללו איך ניתן להתיר הליכה לערכאות למאן דלא ציית דינא? ואולי כוונת הרמב"ם למי שמצערו והוא מוסר אותו או את ממונו לא כדי למנוע את הצער. אבל באמת מסתמא מקור הר"מ מהגמרא 'בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות' ושם א"ל אשימה לפי מחסום ודום לה' והתחולל לו. ושם מדובר שמוסרם כדי למנוע את הצער, וצריך לדון באמת.
ואולי בידך לבדוק מה דעת הרמב"ם במסירה לערכאות במקום דלא ציית, וכן האם הלכה זו מובאת בשו"ע.

לחץ כדי לכווץ...

בהלכות סנהדרין פרק כו:
ט. כָּל הַדָּן בְּדִינֵי גּוֹיִים, וּבָעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם--אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ דִּינֵיהֶם כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל--הֲרֵי זֶה רָשָׁע, וּכְאִלּוּ חֵרַף וְהֵרִים יָד בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: שֶׁנֶּאֱמָר "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם" (שמות כא,א)--לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִים, לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי הִדְיוֹטוֹת.
י. הָיְתָה יַד הַגּוֹיִים תַּקִּיפָה, וּבַעַל דִּינוֹ אַלָּם וְאֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל--יִתְבְּעֶנּוּ לְדִינֵי יִשְׂרָאֵל תְּחִלָּה: אִם לֹא רָצָה לָבוֹא--נוֹטֵל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין, וּמַצִּיל בְּדִינֵי גּוֹיִים מִיַּד בַּעַל דִּינוֹ.

 

[יעקב ירושלמי]

יישר כוח.
האם זה דווקא בערכאות ולא בבריונים? אדרבה הם ינהגו רק על פי מה שבית דיורה לו להורותם. (או שאי אפשר לסמוך עליהם, אבל בזה לכאורה הוא לא מוסר?)