אם נאמן רק במקום ספק: דעת התוס' ורא"ש ומרדכי דע"א לא נאמן נגד חזקה דמעיקרא, ודעת הרשב"א והר"ן דנאמן, ולהש"ך כ"ד הרמב"ם. (ע' יו"ד סי' קכז, וש"ש ריש ש"ו). ובשער"י (ו, ב ד"ה ונראה) ביאר דעת התוס' דעד אחד לא נאמן אלא במקום ספק. [וע' רעק"א (כתובות יג: ד"ה ואפשר) דנאמן נגד חזקה אא"כ החזקה היא באופן של מהיכי תיתי.]
אם בירור או הנהגה: בשער"י (ו, ב) כ' דהוי בירור ולא הנהגה.
אם ע"א מהני נגד רוב: ע' רעק"א (כתובות יג: ד"ה בסוגיא). וע' פנ"י (כתובות כג: במשנה). וע' ש"ש (ו, ז).
אם ע"א נאמן בממון כשאין חזקת ממון כנגדו: בש"ש (ו, ג) הביא דעת המהרי"ק דנאמן, ונחלק עליו. והפמ"ג (בכללי סימן וטב"ע ביו"ד ד"ה והנה בחו"מ) נקט כהמהרי"ק. וע' שער"י (ו, יד). [וע' ב"מ כח. וע' ר"ן חולין לד. מדפי הרי"ף, וע' ריטב"א (ר' קרשקש) גיטין כז: וע' כתובות פז. ע"א מעידה דהיא פרועה.]
אם קרוב כשר בעדות איסורין: לכאורה בגיטין ב: מבואר שקרוב כשר, ע' רש"י ותוס' שם. אמנם בתוס' בכתובות (כה: ד"ה נאמן) מוכח לכאורה שקרוב פסול. וע' קובץ הערות (סה), ושער"י (ו, ח ד"ה אמנם).
אם קרוב כשר לע"א לשבועה: ע' רמב"ם (עדות ה, ג) דפסול, וכן מוכח בתוס' בכתובות פה. ד"ה מרענא (כמו שהוכיח הרש"ש שם).
אם בעדות של איסורין צריך הגדה בב"ד: בש"ש (ו, ח ד"ה אמנם) הביא דעת הט"ז דצריך הגדה בב"ד, ונחלק עליו. ובשער"י (ו, ה) כתב דאף להט"ז א"צ הגדה בב"ד. וע' נתה"מ (כח, ז; לח, ב) דאף באיתחזק איסורא א"צ הגדה בב"ד. (וכן בחו"ד צט). וע' שער"י (ו, ה).
אם אמרי' כ"מ שהאמינה תורה ע"א הוי כב', ולא נאמן ע"א שבא אחריו להכחישו בעדות איסורים וע"א לשבועה: ביבמות פח: כ' הריטב"א (ד"ה והא) והנמוק"י דהשני נאמן, והמהרי"ק (שרש לג) כתב דלא נאמן, וכ"פ השו"ע יו"ד סו"ס א. [וביש"ש (פ' האשה רבה ה) וב"ח (יו"ד א) פסקו כריטב"א, וע' ש"ך (יו"ד קכז סקי"ד)]. ובש"ש (ו, כ) כתב דהשו"ע מודה להריטב"א. ובקצה"ח (פז, ח) הביא מהש"ך (פז, טו) גבי ע"א לחייב שבועה, ואח"כ בא ע"א כנגדו, ותלה במח' זו.
ביאור ענין כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כב': ע' גר"ח (הל' רוצח ט, יד).
אם כ"מ שהאמינה תורה ע"א ה"ה כב' היינו דוקא בבאו זה אחר זה: ע' סוטה לא: ותוס' כתובות כב: ד"ה אי.
אם בירור או הנהגה: בשער"י (ו, ב) כ' דהוי בירור ולא הנהגה.
אם ע"א מהני נגד רוב: ע' רעק"א (כתובות יג: ד"ה בסוגיא). וע' פנ"י (כתובות כג: במשנה). וע' ש"ש (ו, ז).
אם ע"א נאמן בממון כשאין חזקת ממון כנגדו: בש"ש (ו, ג) הביא דעת המהרי"ק דנאמן, ונחלק עליו. והפמ"ג (בכללי סימן וטב"ע ביו"ד ד"ה והנה בחו"מ) נקט כהמהרי"ק. וע' שער"י (ו, יד). [וע' ב"מ כח. וע' ר"ן חולין לד. מדפי הרי"ף, וע' ריטב"א (ר' קרשקש) גיטין כז: וע' כתובות פז. ע"א מעידה דהיא פרועה.]
אם קרוב כשר בעדות איסורין: לכאורה בגיטין ב: מבואר שקרוב כשר, ע' רש"י ותוס' שם. אמנם בתוס' בכתובות (כה: ד"ה נאמן) מוכח לכאורה שקרוב פסול. וע' קובץ הערות (סה), ושער"י (ו, ח ד"ה אמנם).
אם קרוב כשר לע"א לשבועה: ע' רמב"ם (עדות ה, ג) דפסול, וכן מוכח בתוס' בכתובות פה. ד"ה מרענא (כמו שהוכיח הרש"ש שם).
אם בעדות של איסורין צריך הגדה בב"ד: בש"ש (ו, ח ד"ה אמנם) הביא דעת הט"ז דצריך הגדה בב"ד, ונחלק עליו. ובשער"י (ו, ה) כתב דאף להט"ז א"צ הגדה בב"ד. וע' נתה"מ (כח, ז; לח, ב) דאף באיתחזק איסורא א"צ הגדה בב"ד. (וכן בחו"ד צט). וע' שער"י (ו, ה).
אם אמרי' כ"מ שהאמינה תורה ע"א הוי כב', ולא נאמן ע"א שבא אחריו להכחישו בעדות איסורים וע"א לשבועה: ביבמות פח: כ' הריטב"א (ד"ה והא) והנמוק"י דהשני נאמן, והמהרי"ק (שרש לג) כתב דלא נאמן, וכ"פ השו"ע יו"ד סו"ס א. [וביש"ש (פ' האשה רבה ה) וב"ח (יו"ד א) פסקו כריטב"א, וע' ש"ך (יו"ד קכז סקי"ד)]. ובש"ש (ו, כ) כתב דהשו"ע מודה להריטב"א. ובקצה"ח (פז, ח) הביא מהש"ך (פז, טו) גבי ע"א לחייב שבועה, ואח"כ בא ע"א כנגדו, ותלה במח' זו.
ביאור ענין כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כב': ע' גר"ח (הל' רוצח ט, יד).
אם כ"מ שהאמינה תורה ע"א ה"ה כב' היינו דוקא בבאו זה אחר זה: ע' סוטה לא: ותוס' כתובות כב: ד"ה אי.