- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,035
- נקודות
- 885
בענין זהב טהור במנורה ובשאר הכלים | פרשת פקודי
מתוך ה'מגדלות מרקחים': את ארון העדות ואת בדיו ואת הכפורת, את השלחן את כל כליו ואת לחם הפנים, את המנורה הטהורה את נרותיה (לט לה-לז) פירש רש"י (לעיל לא ח) הטעם שהמנורה נקראת "טהורה", על שם זהב טהור. והקשה בפירוש רבינו יוסף בכור שור כאן, הרי כל זהב הכלים היה זהב טהור, וא"כ מדוע רק המנורה נקראת...
forum-otzar-hatorah.co.il
בדרשות רז"ה בפרשתינו, כתב דזהב טהור במנורה אינו מעכב, ואם אין להם זהב טהור יעשו זהב סתם, דלא גרע משאר מיני מתכות דג"כ כשרות במנורה כמבואר במנחות כח: עי"ש. וכ"כ בשו"ת אור המאיר [לרבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל] סי' ב', במכתבו להחפץ חיים זצ"ל, שאם עשו מנורה מזהב שאינו טהור, דינו כעושה משאר מיני מתכות, דאז אינו בא ככר ואינו טעון גביעים כפתורים ופרחים, כמבואר במנחות כח. דכל הדינים הללו הם רק במנורה של זהב, וזהב שאינו טהור היינו כשאר מיני מתכות.
אמנם לכאורה יש לדון בזה, דיש לחקור האם זהב טהור הוא כמין מתכות אחר, וממילא זהב שאינו טהור אינו אותו המין של מתכת שבאה ממנו המנורה וכשאר מיני מתכות דמי, וכמו שהבינו האחרונים הנ"ל [ולפי"ז אם אין לו זהב טהור, אין שום עדיפות לזהב שאינו טהור על פני כסף או שאר מיני מתכות, אם לא משום נוי מצוה בעלמא ו"זה אלי ואנווהו", דזהב שאינו טהור כשאר מיני מתכות הוא]. או דאין זה חשוב מין אחר, דהא רק מכניסים אותו לכור יותר פעמים לזקקו מכל סיג, א"כ הוא אותו מין שצריכה המנורה לבוא ממנו, אלא דיש דין נוסף שיהיה טהור ומזוקק מכל סיג, והוא אינו מתקיים בזהב שאינו טהור.
[ואפשר שזה תלוי במחלוקת הבבלי והירושלמי, דהירושלמי ביומא פ"ד ה"ד מנה שבעה מיני זהבים, ואחד מהם "זהב טהור", משמע שמחמת שהוא טהור חשוב מין זהב בפני עצמו. אמנם הבבלי ביומא מד: מנה שבעה מיני זהב ולא מנה זהב טהור כמין בפני עצמו, והיינו שזה אותו מין זהב, אלא רק שצירפוהו יותר פעמים, ואינו נחשב מחמת זה למין אחר].
ולכאורה יש להוכיח שדין "טהור" הוא דין בפני עצמו, דהנה במנחות פח: איתא, מה אני מקיים ככר זהב טהור יעשה אותה "את כל הכלים האלה", לא נצרכא אלא לפי נרות, סלקא דעתך אמינא הואיל ופי נרות אשחורי משחר התורה חסה על ממונם של ישראל וליעבד זהב כל דהו, קמ"ל. ופירש רש"י, דס"ד דלא ליבעו זהב טהור, אבל מ"מ גם בהס"ד היו צריכים להיות של זהב. ואם נאמר דזהב שאינו טהור לגבי מנורה כשאר מיני מתכות הוא, א"כ כיון דס"ד דפי נרות אינם צריכים זהב טהור מחמת שבין כך הם שחורים והתורה חסה וכו', מדוע צריך לעשותם מזהב כלל, הא אין שום חילוק בין זהב שאינו טהור לשאר מיני מתכות. ומשמע דיש דין שהמנורה צריכה להיות מזהב, ודין זה מתקיים אף כשאינו זהב "טהור", אלא דמלבד זאת יש דין נוסף שיהיה הזהב טהור, ועל כן בפי נרות אף להס"ד שאין דין "זהב טהור", מ"מ איכא דין "זהב".
ובפירוש הרלב"ג בפרשת תרומה כתב, שגם כשהמנורה באה משאר מיני מתכות, יחוייב שתהיה נקיה מסיגים, כמו שדקדקה התורה בזהב, שנאמר "זהב טהור", עכ"ד. לדבריו מבואר להדיא דזהו דין באנפי נפשיה, שיהיה טהור ונקי מסיגים, והוא בכל מין ממיני המתכות שיהיה, ואינו שייך לקביעת מין הזהב. ואמנם בשאר המפרשים לא נזכר דבר זה, משום דבפשטות דין "טהור" הוא רק בזהב, וכמו שכפתורים ופרחים ו"ככר" הם רק במנורה של זהב. אך י"ל דעכ"פ לכו"ע הוי דין בפני עצמו, שלא יהיה בו סיגים.
ולפי"ז יש מקום לדון, דמנורה של זהב שאינו טהור פסולה, לא מבעיא לדברי הרלב"ג דדין "טהור" הוא בכל מין מתכת שיהיה, ולכאורה הוא ג"כ לעיכובא, א"כ לא שייך לומר דלא גרע משאר מיני מתכות, דהא כל מתכת במינה צריכה להיות טהורה. אלא אפילו אם נימא דנקיה מכל סיג בעינן רק כשהמנורה באה זהב, מ"מ עכ"פ כאשר המנורה באה זהב צריכה להיות נקיה וטהורה לעיכובא, ואין לומר דלא גרע משאר מיני מתכות, דהא כמו כן מצינו דכשבאה משאר מיני מתכות כשרה בלא כפתורים ופרחים, וכשבאה מן הזהב בלא כפתורים ופרחים פסולה, ולא אמרינן דלא גרע משאר מיני מתכות, אלא אמרינן דכשהיא באה זהב יש לה דינים מיוחדים לעיכובא, אע"פ שאינן מעכבין כשבאה משאר מיני מתכות. א"כ הוא הדין הכא י"ל, דכיון שנתבאר שזהב שאינו טהור אינו מין אחר, א"כ כשבאה זהב שאינו טהור אכתי מיקרי "באה זהב", וכשבאה זהב הרי צריכה לבוא דוקא מן הטהור, וכיון שאינה טהורה מכל סיג פסולה, ועי'.