פעם שמעתי ממנהל משחטה גדולה של הרבנות, (הוא עצמו אינו נודע בשחיטה שלהם...)
שמעבר לכל הנ"ל, שזה דברים חשובים ומוכרחים,
יש פרמטר חשוב מאד שנוגע לאיכות השחיטה ולרמתה:
המציאות היא שכל שוחט עומד משמרת שלמה, יחד עם ערבי לצידו, שמגיש לו את העופות,
ומדובר כמובן בערבי בעל מנת משכל גבוהה מאד, שלרוב חכמתו הוא לא התאים אפי' להיות מבקר באקסטרה,
כי אם להגיש תרגולים לשחיטה במשך שעות רבות בכל יום...
ובהכשרים מסוימים, השוחט, מעבר להיותו יהודי, לא בהכרח שרמתו גבוהה בהרבה מההוא שלצידו...
כך שלא ימלט שיהיו שמה גם מריבות... עד כדי קללות וניבולי פה, ואפי' קצת מכות...
זה יכול להיות בין הערבים עצמם ויכול להיות בין השוחט לבין עוזרו.
ופה מגיע ההבדל הקריטי בין ההכשרים,
הכשר חזק זה הכשר שיודע לעצור את כל העבודה במפעל עד שמעיפים את הערבי הנ"ל, או מסדרים את הענינים.
ולעצור מפעל שלם, לא צריך להסביר מה דעת מנהל המפעל על צעד כזה,
ולכך אם המשגיח הראשי יודע שיש מאחוריו גוף כשרות חזק ואמיץ,
השחיטות כשרות לאין ערוך.
שונה מכך הכשרים פחותים, שהמצב המתואר משליך על כל האווירה ועל כל איכות השחיטה.
כמה נכון.
הגעתי פעם למשחטה, בדיוק כשהכשר אחר סיים שחיטה. ההכשר ההוא, כבר אינו בין החיים, אז אין טעם לנחש, אבל הוא שיווק את עצמו תחת השם בד"ץ כלשהו. (שזו רעה חולה, כיון דפקיע שמה של מערכת הכשרות שעל ידי בית דין צדק של העדה החרדית בירושלים תחת השם הכשר בד"ץ, כל הרוצה להציג את עצמו כמערכת מהודרת קורא לעצמו בד"ץ, בלי שום נתוני השוואה ושם סטנדרטים מחייבים).
למי שלא מכיר, משחטות הם מפעל עם כל המתקנים הדרושים, וההכשרים עובדים באולמות היצור לפי הסכמים עם בעל המפעל, כך שעובדים כמה הכשרים במקביל באותו מפעל, כל הכשר והסטנדרטים שלו.
נחרדתי לראות את אנשי ה'הכשר' היושבים וממתינים לסיום משמרתם, שכל מה שהיו עסוקים בו הוא להציג ולהתחכך בפועלים הערביים שהשתתפו בחגיגה והשיבו את חלקם וחוזר חלילה. הרמה האישית של אנשי ההכשר היתה ירודה מאוד מאוד בלשון המעטה, בהנהגתם, בשפתם, בעיסוקם.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון