עונג קורעה לשבת (איחור נסיעות בערש"ק)

[כיכר הלקש]

כניסת שבת המלכה, השמש כבר שקעה, הכבישים התמלאו באבות וילדיהם, הצועדים לבית הכנסת, לתפילת מעריב של ליל שבת קודש. בין הצועדים נראה גם הרב לוי, (נקרא לו כך לצורך העניין) עם בנו הנשוי ונכדיו החמודים, הא איזה נחת יהודית. הא שבת פה בבני ברק, הכל כל כך טהור, אין אף רכב שנוסע. הכבישים, והריחות מהבתים, צועקים שבת היום להשם.

אך לא הרחק משם, נוסע לו שיקו במונית שלו, בדרך הביתה. נכון היה רוצה להיות בבית, לשמור שבת, עד כמה שמבין, לעשות קידוש, ולהתפנות לילדים.

אך הסיפור מתחיל, כשלשת רבעי שעה קודם לכן.

ערב שבת קודש, כארבעים דקות לפני שקיעת החמה, הרמקולים מנגנים מנגינות משירי שבת, משפחות צועדות עם ילדיהם, להתארח בשבת קודש, אברכים חוזרים מהמקווה, השמש כבר עומדת בשיפולי רקיע, הריח של שבת כבר באוויר.

המנגינות מסתימות בצפירה, המכריזה כי בעוד ארבעים דקות נכנסת השבת, ולפתע מגיח מהעיקול, רכב לבן עם כיפה צהובה, כן כן מונית. ברגע הראשון אתה בטוח, שתראה מישהו יורד מהמונית, והנהג כנראה מרמת גן, תוך חמש דקות בבית שלו. אך לא ולא, מהבניין יוצא זוג בשנות העמידה, כן כן הרב לוי ואשתו שהזכרנו למעלה, שהולכים להתארח בשבת אצל ילדיהם, ונכנסים למונית. והנהג איפה גר, אולי ברמת גן, אולי בהרצליה, לא יודע לא שאלתי אותו, אך נראה לי, שגם הרב לוי, לא בירר לפני זה איפה הנהג גר.

הלו, אתה שם מיסטר לוי, תתבייש לך. יהודי עם זקן לבן, כובע וחליפה הנקראת פראק, נקרא אחד משלנו, ככה אתה מחטיא יהודי. ועל הדרך עוד כמה יהודים, בעשרות ומאות, ועל הדרך עוד כמה אלפי חילולי שבת. כן כן אתה, אילולי אתה ושכמותך, הנהגים היו חוזרים הביתה יותר מוקדם, ולא היו נוסעים בשבת. וכמו שבסיום הש"ס ע"י קבוצה, נחשב שכ"א למד הכל, כי זה מצווה קבוצתית, לכן העברות גם של הנהג שהסיע אותך, וכן של הנהגים האחרים שהסיעו את החברים שלך, נזקפים לחובתך. כי אילולי היה זה מקובל לנסוע במונית בשעה כזאת מאוחרת, תחנת המוניות הייתה נסגרת מוקדם, והנהגים היו חוזרים הביתה בזמן.

אז תגיד לי, איך אתה לא מתבייש, לעמוד בבית כנסת ולשיר עם כל הקהל, "לקראת שבת לכו ונלכה". כאשר בהליכתך לפה, וליתר דיוק בנסיעתך לפה, גרמת להפך מלכו לקראת שבת, ליהודי אחר, שלא יודע את המשך הבית, "כי היא מקור הברכה". ואתה כנראה שכחת, את סוף אותו הבית, "סוף מעשה במחשבה תחילה".

בשביל העונג שבת שלך, לא לשבת עוד שבת רק אתה ואשתך לבד בבית, אתה גורם ליהודי לחלל את שבת קודשינו. צא מוקדם יותר, נתקעת בהתארגנות ולא הספקת לצאת מוקדם, הלא כבר נאמר, עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות, ובמקרב דנן, ואל תזיק לבריות. או ואל תזיק לשבת, שהיא עדות על בריאת העולם.

ואותו הרב לוי, כפי שהוא נקרא באזרחי, הוא ראש כולל, או מגיד שיעור, אברך, או בעל הבית פשוט, יהודי מבוגר, או אבא לכמה צ'אצ'קלאך, ליטאי, או חסיד, ספרדי, או צ'אלמר, חזונאישניק, או בריסקר, אחד שמעגל פינות בכל התחומים, או עצניק, שחמש דקות אחרי זה צועק שבת. כן כן, במחלה הזאת, נגועים אנשים מהרבה מגזרים, ומהרבה מעמדות.

פעם בקעמפ' בישיבת סלבודקה, הגרד"ל דיבר, והגיעו לדבר על לצעוק שבת, ולזרוק אבנים. ור' דוב אמר, שהוא נגד לזרוק אבנים, אבל אם לזרוק אבנים, זה על אנשים כאלה, שנוסעים מאוחר במונית.

ועכשיו בנימה כללית, איך, איך זה יכול להיות, שיהודי ירא שמים, ירא וחרד בד"כ. בגלל שהוא צריך להגיע לבית מארחיו, וקשה לו להתארגן מוקדם, מסוגל בידיעה ברורה, להחטיא יהודי, בעשרות ומאות חילולי שבת. האם עד כדי כך השבת לא חשובה בעינינו, איך הגענו לזה ???

פעם אחת, הג"ר ישראל מאיר יוטקובסקי זללה"ה, היה בבית שאן בערב שבת, והיה צריך לחזור לבני ברק. ולא היה שהות ביום, עד כדי שהנהג מונית יספיק לחזור לבית שאן, לפני כניסת שבת. ור' ישראל מאיר לקח מונית לשליש הדרך, והנהג חזר לבית שאן, משם לקח מונית לעוד שליש הדרך, כדי שהנהג יוכל לחזור לביתו, ומשם לקח עוד מונית לבני ברק, וגם לנהג השלישי היה מספיק זמן, לחזור לביתו לפני כניסת השבת.

 

[אחד יחיד]

ייש"כ.
והדברים פשוטים.