לדעתי העניין פשוט
כל אחד מבין שיש גבולות מסויימים מה נקרא טירחה לצורך שבת ומה נקרא לצורך עצמו
למשל, למה לקנות עוף מוכן בחנות בהכשר פלוני שעולה כמה עשרות שקלים טובים לקילו? אפשר לקנות תרנגול חי בכמה שקלים לשחוט אותו להכשיר אותו וכ' וכו'. כל אחד מבין שלא יתכן לומר שהוצאות השבת בתרנגול הזה הם עשרה שקלים וכל השאר הם הוצאות שמויא לצורך הנוחיות שלו. כיון שזה מחיר העוף באופן נורמלי ורגיל.
עכשיו נשאל שאלה: מי יאמר לנו מהו הגבול מתי ההוצאה נחשבת רגילה והגיונית ומתי נחשבת הוצאה לצורך עצמו ונוחיותו.
אכן, בהרבה מקרים התשובה תהיה פשוטה ובמקרים מסויימים כנראה יהיה קשה לענות אותה. אחד המקרים המסובכים יותר כנראה זה המקרה של גנרטור בשבת או טירחה שנמגיעה על חשבון הלימוד, האם נאמר שאותה הוצאה היא לצורך עצמו או שאחרי שהאופן הפשוט שלו הוא שהוא יושב ולומד הרי שהמחיר הנורמלי של המוצרים כולם הוא יותר יקר.
ישב מרן הגר"ח והכריע כנראה מדעתו שכך הגיוני לתמחר מוצרים.
אולי. אשמח לדעתך.