אם דוקא באינו יכול לקיים שניהם: דעת תוס' (בסוכה כה. ד"ה שלוחי, ובב"ק נו: ד"ה בההיא) שדוקא באינו יכול לקיים שניהם. וכ"ד הרא"ש, וכ"ד הטור (או"ח תרמ), וכן הובא בב"י (או"ח לח) בשם רי"ו, וכ"ד הרא"ה (בשטמ"ק בב"ק נו:), וכ"ד הריטב"א (בסוכה כה.). [ובעל"נ (בסוכה כה) כתב שכ"ד רש"י, אמנם בהג"מ ובכס"מ (בפ"ו מהל' סוכה ה"ד) מבואר שדעת רש"י כהר"ן.] ודעת הר"ן (סוכה יא. מדפי הרי"ף) שאף ביכול לקיים שניהם פטור, [ומ"מ אם יכול לקיים שניהם בלא טורח יעשה כן], וכ"ד ההג"א (בסוכה פ"ב סי' ו) בשם או"ז, וכ"ד הראב"ד (ברשב"א בב"ק נו: וכן משמע בהשגות הראב"ד על בעה"מ בסוכה יא:), וכ"כ המ"מ (סוכה ו, ד) בדעת הרמב"ם. [וע"ע רמב"ם ק"ש ב, ה]. (וע' הג' הגר"א בב"ק נו:). ובאו"ח (לח, ח) פוסקים כדעת הר"ן.
ולדעת התוס' יל"ע אם ר"ל שלא יוכל לקיים המצוה הראשונה כלל או אף אם יצטרך לדחות המצוה הראשונה נחשב אינו יכול לקיים[1]. וע' מאירי (בסוכה כה) שכתב "או בעיכובה" מבואר שאם יצטרך לדחות נקרא אינו יכול לקיים שניהם. וכ"כ השפ"א (בסוכה כה.) בדעת התוס'. [ולפ"ז מיושבות רוב קו' הר"ן על תוס'.][2] אמנם בריטב"א (בסוכה כה) מוכח שדוקא שאינו יכול לקיים שניהם דאל"כ לא קשה למה צריך פס'. וכן מוכח בב"י (או"ח לח) שכתב לגבי כותבי סת"ם שמדובר שהקונה צריך לנסוע ואינו יכול להמתין.[3]
האם מותר לעוסק במצוה לעבור למצוה אחרת: הריטב"א (בסוכה כה. במתני') כתב שאסור [אף אם הב' גדולה יותר]. אמנם נראה שכתב כן דוקא לשיטתו שעוסק במצוה אינו פטור אלא באינו יכול לקיים שניהם, ולכן הוקשה לו מה החידוש וע"ז תי' שבא לומר שאסור. אבל לשיטת הר"ן וסייעתו שפטור אף ביכול לקיים שניהם אין הכרח לחידוש זה. ומ"מ נראה דאם ע"י השנייה יבטל המצוה הראשונה ודאי אסור דמהשנייה פטור ואיך יבטל מצוה שחייב בה מפני מצוה שפטור עליה, (אא"כ נאמר שאף שפטור מ"מ הוי מצוה, אלא שהתורה הקילה עליו שאינו חייב לעבור למצוה הב', וצל"ע), אמנם אם יוכל לקיים הראשונה אח"כ או שהראשונה אינה חיובית – להר"ן אין סיבה לאסור.
אם קיים המצוה בזמן שהיה לו פטור דעוסק במצוה האם יצא יד"ח: ע' שעה"צ (תעה, לט) שיצא [אמנם יש להסתפק אם יכול לברך אקב"ו] (עכ"ד). וע' מקראי קודש (פסח ח"ב סי' לג) שהביא ראיה לזה מזבחים יט[4] בשם העונג יו"ט (מא) וע"ע במקראי קודש (סוכות ח"א סי' לז) שהביא משו"ת רמ"ע מפאנו (קב) שיש קיום מצוה אם עשה כשהיה עוסק במצוה אחרת, וע"ע שם מה שהביא משו"ת כת"ס (או"ח צט ד"ה ועיין). וע' קוב"ש (ב"ב אות מח). וע' אשי ישראל (פכ"ב הע' יא).
אם עוסק במצוה דרבנן פטור מדאו': בבה"ל (עב, ד ד"ה אם) הביא מהפמ"ג שהוכיח מהמ"א שעוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאו' וכתב ע"ז הפמ"ג צ"ע מנין לו, [אמנם ע"ש בפמ"ג (א"א ד) דהעלה צד לדחות הראיה מהמ"א]. וע' ביהגר"א (או"ח תרמ, ו) שהטעם שסעודת ברית לא דוחה סוכה "דלאו מצוה מדאו' היא שידחה סוכה כמו נישואין". וע' על"נ (סוכה כה.) ובכור"י (תרמ, כב), ושם כתב סברא לפטור דגם במצוה דרבנן יש לא תסור דאורייתא, וע"ש בתוספת ביכורים שתלוי במח' בסה"מ שורש א'. [ולפ"ז י"ל דלהרמב"ן באמת עוסק במצוה דרבנן לא ייפטר, וצל"ע.] וע' מצפה איתן (סוכה י:). וע' קוב"ש (פסחים אות צז, ובח"ב סי' לב). וע' תלמידי ר' יונה (בברכות יא: ד"ה מתני') שמבואר דדוקא בדאורייתא נפטר.
עוסק בספק מצוה אם נפטר מודאי מצוה: בתוס' (ב"מ כה: ד"ה ואם) מבואר דשומר אבידה שמחוייב מספק הוי שומר שכר לרב יוסף, והרי טעמיה דרב יוסף משום שנפטר מלתת פרוטה לעני משום עוסק במצוה, וע"כ דעוסק בספק מצוה פטור. ויל"פ דמאחר שמספק הוא מחוייב בפועל הוי מצוה, דאינו שבת דידך. אמנם בקוב"ש (ח"ב סי' לב) הביא מהשאג"א (סי' לז) שהעוסק בספק מצוה לא נפטר, וע"ש.
עוסק במצות תלמוד תורה: במו"ק ט: מחלקים בין מצוה שיכולה להיעשות ע"י אחרים לאינה יכולה. (וע' שעה"צ רנ, ט). ובקה"י (ברכות טו) כתב ב' ביאורים מדוע בת"ת ל"א עוסק במצוה פטור מהמצוה: א. דגדר חיוב ת"ת רק כשפנוי, ולכן כשיש לו מצוה פטור מת"ת. ב. חשיבות מצות ת"ת ע"מ לקיים ואם לא מקיים חסר בת"ת.
אמנם בכמה מקומות מצאנו פטור עוסק במצוה בת"ת: א. ברש"י בסוכה (כה. במשנה) כתב שההולך ללמוד תורה פטור מסוכה. ב. ברמב"ם (אישות טו, ב) כתב דכ"ש שפטור ממצוה משום ת"ת. (וע' מהרי"ט יו"ד סי' מז שהובא בהוספות שבסוף הקובץ הערות עמ' 180. וע' שו"ע הרב הל' ת"ת ג, א שמצות ידיעת התורה לא נדחית מפני מצוה אלא רק מצות לימוד התורה, ומה שכתוב להפסיק היינו רק להפסיק לפי שעה שאינו סותר לידיעת התורה.) ג. בתוס' בכתובות (יז. ד"ה מבטלין) כתבו בתי' ב' דאין לבטל משימוש ת"ח בשביל קבורת מת אף שיש לבטל ת"ת. (וע' אור שמח הל' ת"ת פ"א ד"ה ובחי' שביאר דהיינו ההבנה, ויישב עפ"ז את דברי רש"י בסוכה הנ"ל.)
עוסק במצוה קיומית אם פוטר: ע' או"ז (הל' סוכה, פרק הישן, אות רצט, דף סה:) שכתב (בתי' ב') "דגבי צצית אין שייך לומר עוסק במצוה דאי בעי לא מיכסי כלל". אמנם התוס' והרא"ש והר"ן (בסוכה כה) הקשו מצצית ותי' באופנים אחרים, ויל"ע אם ס"ל דגם במצוה קיומית שייך, או דס"ל דכיון שאם לבש בגד עם ד' כנפות חייב בצצית נחשב חיובי. (בדעת תוס' ייתכן שאחר שתירצו שדוקא באינו יכול לקיים שניהם י"ל דקיומית הוי כיכול לקיים שניהם, דאינו אנוס לעבור, ויל"ע.) [ואולי מש"כ הרא"ש (בפ"ב דסוכה סי' ח) דמשמחי החתן לא נחשבים עוסקים במצוה היינו משום דהמצוה (דאורייתא?) בזה אינה חיובית, וצל"ע.] וע' תוספתא (סוכה ריש פ"ב), ובמנחת ביכורים שם (ד"ה אע"פ) פי' דאע"פ שאינו חייב אם הלך לקיים פטור מסוכה.
[1] מצאנו כעי"ז בעשה דוחה ל"ת.
[2] מש"כ הקה"י (בברכות טו) דלתוס' העוסק במצוה פטור משום אונס – זה דוקא להב"י, אבל להשפ"א גם לתוס' הוי גזה"כ.
[3] בתוס' בב"ק נו: כתבו שבסוכה מוכח שביכול לקיים שניהם אין פטור. ונראה לבאר דראייתם מזה שהגמ' הקשתה מדוע צריך את הפס' ד'בלכתך בדרך' ולא סגי ב'ויהי אנשים', והרי ב'ויהי אנשים' אינו יכול לקיים שניהם כלל. ולפ"ז מוכח בתוס' כהב"י, דלהשפ"א קשה כן גם לפי תוס'. וצ"ע. [וצל"ע איך יפרש הר"ן את קו' הגמ', וח"א אמר שלהר"ן הא דאף ביכול לקיים שניהם פטור נלמד מהפס' דחתן (כמבואר בר"ן שם), ולפ"ז י"ל שקו' הגמ' היתה מדוע נצרך הפס' הראשון ד'בלכתך', אבל אה"נ דהפס' ד'בשבתך' נצרך. וכ"ז י"ל להר"ן, אבל רש"י ותוס' כתבו שמה שנצרך הדרשא דחתן היינו משום שאינו עוסק בידים, ולכן א"א לתרץ לשיטתם שרק מ'בשבתך' נלמד שפטור אף שיוכל לקיים אח"כ, וע"כ צ"ל כהב"י, דלהשפ"א קשה כנ"ל.
[4] וע' במכתבו של הגרח"י קלפהולץ בהליכות שלמה תפילה מילואים סי' ו עמ' שכא, וע"ש בעמ' שכג ד"ה אולם.
ולדעת התוס' יל"ע אם ר"ל שלא יוכל לקיים המצוה הראשונה כלל או אף אם יצטרך לדחות המצוה הראשונה נחשב אינו יכול לקיים[1]. וע' מאירי (בסוכה כה) שכתב "או בעיכובה" מבואר שאם יצטרך לדחות נקרא אינו יכול לקיים שניהם. וכ"כ השפ"א (בסוכה כה.) בדעת התוס'. [ולפ"ז מיושבות רוב קו' הר"ן על תוס'.][2] אמנם בריטב"א (בסוכה כה) מוכח שדוקא שאינו יכול לקיים שניהם דאל"כ לא קשה למה צריך פס'. וכן מוכח בב"י (או"ח לח) שכתב לגבי כותבי סת"ם שמדובר שהקונה צריך לנסוע ואינו יכול להמתין.[3]
האם מותר לעוסק במצוה לעבור למצוה אחרת: הריטב"א (בסוכה כה. במתני') כתב שאסור [אף אם הב' גדולה יותר]. אמנם נראה שכתב כן דוקא לשיטתו שעוסק במצוה אינו פטור אלא באינו יכול לקיים שניהם, ולכן הוקשה לו מה החידוש וע"ז תי' שבא לומר שאסור. אבל לשיטת הר"ן וסייעתו שפטור אף ביכול לקיים שניהם אין הכרח לחידוש זה. ומ"מ נראה דאם ע"י השנייה יבטל המצוה הראשונה ודאי אסור דמהשנייה פטור ואיך יבטל מצוה שחייב בה מפני מצוה שפטור עליה, (אא"כ נאמר שאף שפטור מ"מ הוי מצוה, אלא שהתורה הקילה עליו שאינו חייב לעבור למצוה הב', וצל"ע), אמנם אם יוכל לקיים הראשונה אח"כ או שהראשונה אינה חיובית – להר"ן אין סיבה לאסור.
אם קיים המצוה בזמן שהיה לו פטור דעוסק במצוה האם יצא יד"ח: ע' שעה"צ (תעה, לט) שיצא [אמנם יש להסתפק אם יכול לברך אקב"ו] (עכ"ד). וע' מקראי קודש (פסח ח"ב סי' לג) שהביא ראיה לזה מזבחים יט[4] בשם העונג יו"ט (מא) וע"ע במקראי קודש (סוכות ח"א סי' לז) שהביא משו"ת רמ"ע מפאנו (קב) שיש קיום מצוה אם עשה כשהיה עוסק במצוה אחרת, וע"ע שם מה שהביא משו"ת כת"ס (או"ח צט ד"ה ועיין). וע' קוב"ש (ב"ב אות מח). וע' אשי ישראל (פכ"ב הע' יא).
אם עוסק במצוה דרבנן פטור מדאו': בבה"ל (עב, ד ד"ה אם) הביא מהפמ"ג שהוכיח מהמ"א שעוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאו' וכתב ע"ז הפמ"ג צ"ע מנין לו, [אמנם ע"ש בפמ"ג (א"א ד) דהעלה צד לדחות הראיה מהמ"א]. וע' ביהגר"א (או"ח תרמ, ו) שהטעם שסעודת ברית לא דוחה סוכה "דלאו מצוה מדאו' היא שידחה סוכה כמו נישואין". וע' על"נ (סוכה כה.) ובכור"י (תרמ, כב), ושם כתב סברא לפטור דגם במצוה דרבנן יש לא תסור דאורייתא, וע"ש בתוספת ביכורים שתלוי במח' בסה"מ שורש א'. [ולפ"ז י"ל דלהרמב"ן באמת עוסק במצוה דרבנן לא ייפטר, וצל"ע.] וע' מצפה איתן (סוכה י:). וע' קוב"ש (פסחים אות צז, ובח"ב סי' לב). וע' תלמידי ר' יונה (בברכות יא: ד"ה מתני') שמבואר דדוקא בדאורייתא נפטר.
עוסק בספק מצוה אם נפטר מודאי מצוה: בתוס' (ב"מ כה: ד"ה ואם) מבואר דשומר אבידה שמחוייב מספק הוי שומר שכר לרב יוסף, והרי טעמיה דרב יוסף משום שנפטר מלתת פרוטה לעני משום עוסק במצוה, וע"כ דעוסק בספק מצוה פטור. ויל"פ דמאחר שמספק הוא מחוייב בפועל הוי מצוה, דאינו שבת דידך. אמנם בקוב"ש (ח"ב סי' לב) הביא מהשאג"א (סי' לז) שהעוסק בספק מצוה לא נפטר, וע"ש.
עוסק במצות תלמוד תורה: במו"ק ט: מחלקים בין מצוה שיכולה להיעשות ע"י אחרים לאינה יכולה. (וע' שעה"צ רנ, ט). ובקה"י (ברכות טו) כתב ב' ביאורים מדוע בת"ת ל"א עוסק במצוה פטור מהמצוה: א. דגדר חיוב ת"ת רק כשפנוי, ולכן כשיש לו מצוה פטור מת"ת. ב. חשיבות מצות ת"ת ע"מ לקיים ואם לא מקיים חסר בת"ת.
אמנם בכמה מקומות מצאנו פטור עוסק במצוה בת"ת: א. ברש"י בסוכה (כה. במשנה) כתב שההולך ללמוד תורה פטור מסוכה. ב. ברמב"ם (אישות טו, ב) כתב דכ"ש שפטור ממצוה משום ת"ת. (וע' מהרי"ט יו"ד סי' מז שהובא בהוספות שבסוף הקובץ הערות עמ' 180. וע' שו"ע הרב הל' ת"ת ג, א שמצות ידיעת התורה לא נדחית מפני מצוה אלא רק מצות לימוד התורה, ומה שכתוב להפסיק היינו רק להפסיק לפי שעה שאינו סותר לידיעת התורה.) ג. בתוס' בכתובות (יז. ד"ה מבטלין) כתבו בתי' ב' דאין לבטל משימוש ת"ח בשביל קבורת מת אף שיש לבטל ת"ת. (וע' אור שמח הל' ת"ת פ"א ד"ה ובחי' שביאר דהיינו ההבנה, ויישב עפ"ז את דברי רש"י בסוכה הנ"ל.)
עוסק במצוה קיומית אם פוטר: ע' או"ז (הל' סוכה, פרק הישן, אות רצט, דף סה:) שכתב (בתי' ב') "דגבי צצית אין שייך לומר עוסק במצוה דאי בעי לא מיכסי כלל". אמנם התוס' והרא"ש והר"ן (בסוכה כה) הקשו מצצית ותי' באופנים אחרים, ויל"ע אם ס"ל דגם במצוה קיומית שייך, או דס"ל דכיון שאם לבש בגד עם ד' כנפות חייב בצצית נחשב חיובי. (בדעת תוס' ייתכן שאחר שתירצו שדוקא באינו יכול לקיים שניהם י"ל דקיומית הוי כיכול לקיים שניהם, דאינו אנוס לעבור, ויל"ע.) [ואולי מש"כ הרא"ש (בפ"ב דסוכה סי' ח) דמשמחי החתן לא נחשבים עוסקים במצוה היינו משום דהמצוה (דאורייתא?) בזה אינה חיובית, וצל"ע.] וע' תוספתא (סוכה ריש פ"ב), ובמנחת ביכורים שם (ד"ה אע"פ) פי' דאע"פ שאינו חייב אם הלך לקיים פטור מסוכה.
[1] מצאנו כעי"ז בעשה דוחה ל"ת.
[2] מש"כ הקה"י (בברכות טו) דלתוס' העוסק במצוה פטור משום אונס – זה דוקא להב"י, אבל להשפ"א גם לתוס' הוי גזה"כ.
[3] בתוס' בב"ק נו: כתבו שבסוכה מוכח שביכול לקיים שניהם אין פטור. ונראה לבאר דראייתם מזה שהגמ' הקשתה מדוע צריך את הפס' ד'בלכתך בדרך' ולא סגי ב'ויהי אנשים', והרי ב'ויהי אנשים' אינו יכול לקיים שניהם כלל. ולפ"ז מוכח בתוס' כהב"י, דלהשפ"א קשה כן גם לפי תוס'. וצ"ע. [וצל"ע איך יפרש הר"ן את קו' הגמ', וח"א אמר שלהר"ן הא דאף ביכול לקיים שניהם פטור נלמד מהפס' דחתן (כמבואר בר"ן שם), ולפ"ז י"ל שקו' הגמ' היתה מדוע נצרך הפס' הראשון ד'בלכתך', אבל אה"נ דהפס' ד'בשבתך' נצרך. וכ"ז י"ל להר"ן, אבל רש"י ותוס' כתבו שמה שנצרך הדרשא דחתן היינו משום שאינו עוסק בידים, ולכן א"א לתרץ לשיטתם שרק מ'בשבתך' נלמד שפטור אף שיוכל לקיים אח"כ, וע"כ צ"ל כהב"י, דלהשפ"א קשה כנ"ל.
[4] וע' במכתבו של הגרח"י קלפהולץ בהליכות שלמה תפילה מילואים סי' ו עמ' שכא, וע"ש בעמ' שכג ד"ה אולם.