שיר עושק תבונת הלב

[בן פטורא]

מילה בסלע משתוקא בתרין

דום הפה נביא האדם למעלה יחשב ובהפלגה יתחכם
השיל תפארתו התנצל עדיו וגבהה בכפליים שגבה מעלתו
חמק עבר פרח צילו וזכרו חמוד נערב ריחו
מי ידע סודה של שתיקה ורוב טוב אוצרה
שפתים נושקות זו לזו לשון קפואה כסלע
עלתה העזובה נמלא ירוקת אחזה בכל עוז השממה
ודברי דעת ברוב הגיון ישמעו בק"נ טעמי שתיקה

הלב היכל החרש הוא מלפנים
עצה עמוקה ורוב תבונה סרת מילים
ידע האמת השיג הצדק בלא משלים
העמיד אנוש על מכונו

אך מעד הלה בפחתים,
טבע בטיט יוון
, הלעיטוהו בנזיד עדשים
אכל שבע ודשן
למדוהו שפת אנוש הושיבוהו בבית אסורים
בה' מוצאות הפה ישיח ובלשונות הסכמיים מסורסים

מי יתנני ירחי קדם