"עזוב תעזוב" - לפעמים צריך פשוט לעזוב... (1 צופה)

[אחת שאלתי]

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׁנַאֲךְ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזב תַּעֲזֹב עִמּוֹ (כג, ה)

רש"י: "כי תראה... וחדלת" - פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עוזר. הא כיצד? זקן ואינו לפי כבודו - "וחדלת"; או בהמת נכרי ומשאו של ישראל - "וחדלת".

יש לפרש את דברי רש"י על-פי פנימיות העניינים:

ידוע פירוש הבעל שם טוב, ש"חמור שונאך" רומז לגוף ('חמור' מלשון 'חומר'), ועליו מצווה הכתוב "עזוב תעזוב עמו" אין לשבור את הגוף על-ידי תעניות וסיגופים, אלא יש לסייע לו, לברר ולזכך את הגוף עצמו.

יחד עם זאת, אדמו"ר הזקן פוסק בשו"ע הרב שבשני מקרים מותר לאדם להתענות: (א) "אם... עושה בדרך תשובה"; (ב) "כדי למרק נפשו לה'".

ויש לומר, ששני מקרים אלו מרומזים בשני המקרים היוצאים מן הכלל שהביא רש"י:

"בהמת נכרי ומשאו של ישראל" - מי שנכשל בעברות עד שגופו נפל בידיהם של כוחות ה"קליפה" ("בהמת נכרי"), ולכן מותר לו להתענות כדי לשוב בתשובה ("עושה בדרך תשובה");

"זקן ואינו לפי כבודו" - מי שנמצא בדרגה רוחנית גבוהה ("זקן" "זה שקנה חכמה"), ולכן אין זה לפי כבודו ומעלתו לעסוק בבירור וזיכוך הגוף, ומותר לו להתענות כדי להתעלות לדרגה נעלית עוד יותר ("כדי למרק נפשו לה'").

(לקוטי שיחות חכ"א ע' 130 ואילך)​